הפרקליטות: לנשיא לשעבר משה קצב אין עילה למשפט חוזר

‎‎‏"לא החוק ולא הפסיקה דורשים שכל פרט ופרט הקשור לביצועה של העבירה יוכח מעבר לספק סביר; יש מקום להערכות, להשערות ולאפשרויות פתוחות ביחס לפרטים שונים. אין לצפות מבית המשפט המרשיע אדם בדין כי ישכיל להרכיב תצרף מושלם עד אחרון הפרטים של מעשה העבירה. בתי משפט מרשיעים כל יום נאשמים בביצוע עבירה מעבר לספק סביר, למרות שאין בידי בית המשפט לקבוע את השעה המדויקת ביום, או את היום המדויק בחודש, או אף את השנה המדויקת" - כך טוענת פרקליטות המדינה, בתגובה שהגישה היום (ב') לבית המשפט העליון, לבקשתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, למשפט חוזר.

‏לפני כ-3 חודשים פנה קצב, באמצעות סנגוריו החדשים, עורכי הדין יהושע רזניק וציון סהראי, לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בבקשה למשפט חוזר, בטענה כי סבל מ"עיוות דין" שהוביל לתוצאה מרשיעה במשפטו, אף שהיה צריך לזכותו מחמת הספק.

בדצמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי את קצב בביצוע שורת עבירות מין ב-3 מתלוננות, לרבות שתי עבירות אונס, ובהמשך גזר עליו 7 שנות מאסר, שמהן ריצה עד כה שנתיים. בית המשפט העליון דחה את ערעורו פה-אחד, וגם עתירתו לדיון נוסף נדחתה.

בבקשה למשפט חוזר נטען כי "הרשעתו של קצב התבססה על גרסת המתלוננת א' ממשרד התיירות, עדותה של א' לא נתמכה לגופה בראיה נוספת כלשהי. סנגוריו של קצב טענו כי במועד ובעיתוי שצוינו על-ידי א' לא יכול היה להתרחש האינוס. קביעתו של בית המשפט המחוזי הייתה שייתכן כי האונס עליו העידה המתלוננת לא התרחש ביום 'אירוע הפרסים' בפארק הלאומי ברמת-גן. קביעה זו של בית המשפט המחוזי יש בה כדי לעוות באופן חמור את דינו של קצב, משום שהיא אינה אלא הנחה שאינה מבוססת על ראיה כלשהי".

‏‎‎‏"מקום להשערות"

‏ואולם, לטענת מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש, וסגניתו, נעמי גרנות, מסקנתן של שתי ערכאות השיפוט - המחוזי והעליון - כי קצב אשם בביצוע מעשי האונס מעבר לספק סביר, איננה יכולה להיחשב "עיוות דין".

"אין מקום להליך של משפט חוזר, שנסב כל-כולו על טענות שכבר נטענו בפני שתי הערכאות, ושנדחו על-ידיהן", כתבה המדינה בתגובתה לעליון. "ההליך הנדיר והחריג של משפט חוזר לא נועד לבחינה מחודשת, שלישית במספר, של אותן הטענות עצמן".

המדינה גם דוחה את טענת סנגוריו של קצב כי הכרעת הדין ופסק הדין בערעור מבוססים על "קביעת עובדות על דרך של ניחוש ולא על דרך של בחינה ראייתית".

לטענת הפרקליטות, "אכן, לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה, אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר. עם זאת, לא החוק ולא הפסיקה דורשים שכל פרט ופרט הקשור קשר כזה או אחר לביצועה של העבירה יוכח מעבר לספק סביר. יש מקום להערכות, להשערות ולאפשרויות פתוחות ביחס לפרטים שונים, שאינם מהווים חלק מיסודות העבירה. בפרט אמורים הדברים באשר לעיתויו המדויק של ביצוע מעשה העבירה.

"שתי ערכאות דחו את טענות האליבי ואי-ההיתכנות שנטענו על-ידי קצב. שתי הערכאות נמנעו במפורש מהכרעה באשר לעיתוי המדויק של מעשה האינוס בלשכה בתל-אביב, הן לא מצאו צורך בכך". ‏‎‎‏