הכחלון של מערכת הבריאות

1. "המטרה העיקרית היא להוציא את הניהול של בתי החולים מידי הממשלה. אין היגיון שפקיד ממשלה ינהל בתי חולים, הניהול חייב להיות בידיים יותר מיומנות". את המשפט הזה לא אמרה היום שרת הבריאות יעל גרמן, גם לא יו"ר ועדת המשנה לבחינת ריבוי התפקידים של המשרד, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר רונית קן.

על המשפט הזה חתום הסופר-טנקר של המגזר הציבורי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעת שכיהן כשר האוצר בשנת 2004. הוא אמר את הדברים בטקס חגיגי להצגת מסקנות ועדה בראשות רו"ח משה ליאון, שקבעה גם היא כי יש לנתק את בתי החולים הממשלתיים ממשרד הבריאות, להקים מנהלת שתנהל אותם בשלב ראשון ובהמשך להפוך אותם לתאגידים עצמאיים ללא מטרות רווח.

5 שנים לאחר מכן, נתניהו נבחר לקדנציה שנייה כראש ממשלה רק שהפעם שימש באופן רשמי גם כשר הבריאות. כל זה לא הפריע להמלצות ועדת ליאון להישאר במגירה גם אחרי שנבחר לקדנציה שלישית, אבל תודו שזה כיף להיזכר בהיסטוריה.

ואם בהיסטוריה עסקינן, חיזרו אתנו לשנת 1990. ועדת נתניהו, הפעם זו השופטת שושנה נתניהו, קובעת במילים האלה: "אחת הבעיות המהותיות במשרד הבריאות בישראל הינה כפל תפקידיו: מחד גיסא, מופקד המשרד על התוויית מדיניות, תיאום, פיקוח ובקרה על מערכת הבריאות בארץ, ומאידך, מפעיל המשרד עצמו - במקביל - כמחצית מכלל מיטות האשפוז בבתי החולים ואת עיקר שירותי המניעה האישיים... המשרד אמור להיות גורם ניטרלי בין ספקים שונים של שירותי בריאות כגון קופת חולים כללית ומלכ"רים אחרים - ואילו הממשלה, כבעלת בתי חולים, מעמידה עצמה במצב של ניגוד אינטרסים בינה לבינם. מצב זה, המנוגד לסדרי מינהל תקינים, יוצר בעיות רבות".

2. מה הפואנטה של כל זה? ועדות הוקמו כאן כמו פטריות אחרי הגשם, כל ועדה כזו פרנסה עשרות ימי עיון וכנסים בים המלח, ואם להיות ציניים נאמר שלפחות ספקי הבורקסים הרוויחו מזה משהו עד היום. אז מדוע בכל זאת אנו רואים הפעם סיבה לאופטימיות? ראשית, השרה גרמן העמידה את עצמה בצעד חריג בראש הוועדה. הצעד הזה גרר הרמות גבה, גם מאתנו, אבל יש בו גם כדי להעביר מסר: האחריות היא שלי.

גרמן נראית נחושה ליישם את ההמלצות בתוך שנה מהיום, אבל זו לא רק הנחישות והאופי הג'ינג'י שלה: משהו השתנה גם באטמוספירה הכללית של מערכת הבריאות. נראה שהפעם כל הגורמים הנוגעים בדבר הבינו שאי אפשר להמשיך עוד במבנה הקיים, ובוועדת גרמן השכילו לשלב את כל הגורמים יחד כדי לגבש לא רק המלצות - אלא בעיקר הסכמות. בעבר לא רק שההסתדרות הרפואית התנגדה, אלא שמשרד הבריאות עצמו לא מיהר לוותר על מוקדי הכוח והשליטה שלו.

גם הפעם מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, ניסה להוביל מהלך של "שינוי מבני פנימי" שכולל הקמת מנהלת בתוך משרד הבריאות, ובראשה ביקש להעמיד את ד"ר יצחק ברלוביץ', מי שכיהן בעבר כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות ומשמש כיום מנכ"ל ביה"ח הממשלתי וולפסון.

כלומר שוב מנהל-רופא שעובר ממשרד הבריאות לניהול בית חולים וחוזר חלילה. למעשה, באופן אירוני, ברלוביץ' מונה במקור לעמוד בראש ועדת המשנה לבחינת ריבוי התפקידים של המשרד, אולם לאחר שהתברר לגרמן כי הוצע לברלוביץ' את תפקיד ראש המנהלת, היא ביטלה את מינויו והעמידה בראש הוועדה את רונית קן. כך נחסך מאתנו הקמה של מנהלת בתוך משרד, מודל מוזר שנועד לרצות לחץ ציבורי יותר מאשר להביא איזו תועלת.

3. ועדות נתניהו, אמוראי וליאון, כמו גם שורה של החלטות ממשלה, המליצו להפוך את בתי החולים לתאגידים עצמאיים לחלוטין. ההמלצה הזו נבעה לרוב מתפיסת עולם שלפיה תאגיד לעולם יתנהל טוב יותר מגוף ממשלתי, לא עלינו. במקום עובדי מדינה יהיו עובדי תאגיד, יקום דירקטוריון שיפקח על ההנהלה, ונקבל ניהול מופתי לתפארת מדינת ישראל.

אלא, שתפיסת העולם הזו התנפצה בפרצוף של מקדשי ההפרטות האוטומטיים כדוגמת רה"מ נתניהו, עם חשיפת גירעון העתק של בית החולים הדסה והכשל הניהולי שליווה את המוסד הזה מזה שנים. הדסה מעולם לא הייתה ממשלתית, היה לה דירקטוריון מרופד בכל המי ומי של "בכירי המשק" הישראלי, והנה אמא-מדינה נדרשת להוציא עכשיו מכיסה, בעצם מכיסינו, מאות מיליוני שקלים כדי לכסות על הכשל של מי שאמורים היו לשמש שומרי סף.

ובכלל, "תאגידים" כבר יש לנו בכל בתי החולים הממשלתיים. התאגידים שהוקמו בשנות התשעים ונועדו במקור לתעל את בתי החולים לאחר שעות הצהריים, הפכו עם הזמן לכר נוח לתשלום משכורות מנופחות, להעסקת עובדים מיותרים, חלקם מיוחסים, ומספיק לקרוא את הכתבות האחרונות שפרסמנו כאן בעיקר על ביה"ח תל השומר בשביל להבין את התמונה העגומה.

טוב עשתה ועדת קן שהמליצה להותיר את בתי החולים כגופים ממשלתיים מבלי להיגרר למלחמת שווא בהסתדרות הרפואית, תוך הקמת מעין דירקטוריונים שיהיו כפופים לרשות חיצונית שתבקר אותם ותפקח עליהם מלמעלה. רשות כזו, אפשר לנחש, הייתה יכולה למנוע את מה שקרה בהדסה.

עם זאת, ועדת קן עשתה טעות כשהותירה בידי שרת הבריאות לקבוע בעצמה את אופן המינוי והבחירה של חברי ועדות ההיגוי (הדירקטוריון) של בתי החולים, שכן הדבר צריך היה להיות בליבת העיסוק של ועדה כזו. לא מדובר באיזה פרט שולי שמשאירים לגיבוש בעתיד, אלא בנושא מהותי ואפילו קריטי: איך יראה הגוף שיפקח מקרוב ובאופן שוטף על עבודת ההנהלה של כל בית חולים, מי ימנה אותו ולפי איזה קריטריונים.

4. ועדת גרמן הלכה השבוע בכיוון הנכון, אבל אפשר לנחש שגרמן עצמה, השרה והפוליטיקאית, לא תסתפק בשינויים מבניים שלא אומרים הרבה לציבור הרחב, אלא תבקש להביא בשורה צרכנית של ממש. משהו שאפשר לנסח במשפט קצר, סוג של רפורמה קליטה ומוחשית כמו בסלולר.

ייתכן שהיא תבקש לבטל את ההסדרים בין קופות החולים לבתי החולים כך שכל מבוטח יוכל לבחור בעצמו ללא שום בעיה את בית החולים אליו הוא יופנה, וייתכן שהיא תאפשר "בחירת רופא" בבתי חולים ציבוריים וממשלתיים באמצעות הביטוחים המשלימים. האפשרות הראשונה בהחלט תקל על האזרח אבל עלולה ליצור בעיה קשה מאוד בבתי החולים ובעיקר אלה שבפריפריה, ואילו האפשרות השנייה עלולה להחליש את הרפואה הציבורית במקום לחזק אותה.

אם גרמן תעסוק בשינויים ארוכי טווח, גם אם הכותרות יהיו פחות צבעוניות מאלה שקיבל משה כחלון (בדיוק כפי שבחרה לעשות היום), היא תיזכר כאחת משרי הבריאות המשמעותיים והחיוביים שהיו פה.