דירות בחיפה, שכ"ט נדיב: לאן נעלמו הכספים בקרן אור?

"החקירה הראשונית מעלה פערים ניכרים ביותר, בהיקף הנאמד בכ-13 מיליון שקל (בהערכה גסה וראשונית), בין סכומי השימושים שבוצעו על-ידי החברה בכספים שגייסה, בשקלול החזרים שכבר נתקבלו אצלה לרבות ריביות על השקעות, לבין יתרות הקרן להחזר שגויסו על-ידי החברה ומסתכמות לפי הנטען וכעולה מהנתונים שהומצא לח"מ, לכדי 52 מיליון שקל".

כך קובעים עורכי הדין רמי קוגן וליאור מזור, שמונו כמפרקים זמניים של קרן ההשקעות קרן אור, בדוח הראשון שהגישו הבוקר (ב') לבית המשפט המחוזי בחיפה על מצבה של החברה.

מהדוח עולה כי פערים אלה מוסברים בחלקם בלבד על-ידי עלויות הגיוס הגבוהות ביותר של הכספים, החזרי ריביות משמעותיים ביותר בהם נשאה החברה והוצאות הנהלה גבוהות ביותר שנזקפו, אך נדרשת בדיקה מעמיקה באשר ליתרת הכספים החסרים שלצורכה, בין היתר, מבקשים המפרקים הזמניים לאשר להם התקשרות עם רואה חשבון מבקר.

המפרקים מציינים בדוח כי נתקלו ב"קושי ניכר להתחקות אחר היעדים אליהם הוזרמו כספי המשקיעים, בין היתר בשל כך שנראה לכאורה כי בעלי השליטה בחברה, טפירו ובירמן (חיליק טפירו ועו"ד אמיר בירמן, בעלי השליטה בחברה, א' ל"ו), פעלו ללא תוכנית כלכלית סדורה, כפי המתבקש מהם בנסיבות של השקעה כבירה בכספי הציבור, העולה כדי עשרות מיליוני שקלים".

בדוח צוין כי טפירו ובירמן רכשו במשותף שתי דירות פרטיות בעיר חיפה - פנטהאוז ודירת גן, ודירה נוספת נרכשה על-ידי רעייתו של טפירו, קרין טפירו, באמצעות כספים שהעבירו משקיעים לחברת קרן אור שבבעלותם.

בנוסף העבירה הקרן הלוואות בסכומים גבוהים של כ-6 מיליון שקל לחברה בבעלותו של בירמן אשר לא הוחזרו לחברה, וכן שולם סך של 880 אלף שקל בגין שכר-טרחת עורכי דין לבירמן (שנגבו כשדמי ייעוץ וניהול באמצעות חברת יוניק פרסום ויחסי ציבור שבשליטתו).

מהדוח עולה עוד כי החברה עשתה עסקאות גם עם בעלי השליטה או מי מטעמם ועם חברות קשורות אשר בעלי השליטה ראו אותן כחלק בלתי נפרד מהישות המשפטית של החברה, ללא שנעשתה הפרדת מסך כמתבקש ומתחייב בנסיבות. "מטעם זה", צוין בדוח, "רבות מההשקעות, בפרט אלה הנוגעות לחברות קשורות (כגון הלוואות החברה לטפירו נכסים וקפיטל), אינן מגובות במסמכים כלשהם".

המפרקים מציינים בנוסף כי לשיטת החברה עצמה (כאמור בתגובתה לבקשה למינוי מפרק זמני), היקף חובותיה כלפי המשקיעים עומד על כ-52 מיליון שקל (קרן, ללא הריביות להן התחייבה כלפי המשקיעים), כאשר היקף ההשקעות שביצעה עומד על סך של 41,643,487 שקל. כלומר, גם לפי גרסת החברה, קיים סך של למעלה מ-10 מיליון שקל, אשר לטענת טפירו נעשה בו שימוש לצורך הוצאות גיוס, שיווק, תפעול, הנהלה, כלליות וכיוצא בזה, אשר בכוונת המפרקים לחקור את טיבן ואת נחיצותן ביחס להיקפי הפעילות.

איפה הכסף?

בתחילת החודש מינה השופט עדי זרנקין את עורכי הדין קוגן ומזור כמפרקים זמניים לחברת ט.ב מתקדמים בכספים בע"מ, המוכרת בשמה השיווקי קרן אור. זאת, בין היתר, על רקע החשש כי נעשו עסקאות של החברה עם בעלי עניין בה.

המינוי נעשה על רקע בקשתם של 29 משקיעים וסוכנים של קרן ההשקעות, מקבוצת טפירו של חיליק טפירו, למינוי מפרק זמני לקרן, במסגרתה טענו כי הזרימו מיליוני שקלים לחברה, לאחר שהובטחה להם תשואה נאה להשקעתם, אך כיום אינם יודעים היכן מצוי כספם.

לבקשה הצטרפו גם עובדים ששימשו כסוכנים בחברה, ולטענם מצויים בחוסר ודאות באשר לכספם של המשקיעים ולשכר עבודתם, כמו גם שאר זכויותיהם.

בבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רמי קוגן, אוהד הראל, בת חן רחמים והדס ביטון, נטען כי "החברה לא ממלאת אחר התחייבויותיה הכספיות כלפי המשקיעים השונים, והיא אף הודיעה ביום 29.4.2014 על 'השהיית' פעילותה, כאשר מושקעים בה כ-150,000,000 שקל המהווים את מיטב חסכונותיהם של אנשים פרטיים מקרב הציבור הרחב, ששוכנעו להאמין כי תשואה בת 10%, כמו גם קרן כספם לשנה - מובטחים. המשקיעים אינם יודעים היכן מצוי כספם, אולם ברור להם כי כספם אינו מצוי בקופת החברה".

כמחצית ממגישי הבקשה הנם אנשים פרטיים, שכירים ועצמאים, סטודנטים, זוגות צעירים וזוגות בגיל הפנסיה, אשר לטענתם הקצו עשרות ומאות אלפי שקלים ממיטב חסכונותיהם לטובת השקעה עבור החברה, בהסתמך על החזר מלוא ההשקעה ועל קבלת התשואה המובטחת. שאר המבקשים הם עובדי החברה.

בדוח הראשוני שהוגש היום מפרטים המפרקים את הרקע שהוביל לקריסתה של החברה ואי-יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. כעולה מחקירתם הראשונית של המפרקים, היכרותם הראשונית של בירמן וטפירו החלה באוגוסט 2012 בעקבות מפגש אקראי בחוף הים. עובר לאותה פגישה קיים בירמן, בין היתר, פעילות יזמית לקידום פרויקטים של תמ"א 38, זאת באמצעות חברת יוניק קונסטרקשיין בע"מ שבשליטתו. טפירו מצידו הפעיל סוכנות לשיווק פנסיוני ובית השקעות אשר כלל מסד של כ-10,000 לקוחות.

מהדוח עולה כי בירמן וטפירו הגיעו לכלל הסכמות, לפיהן לצורך קידום עסקיהם יקימו חברה משותפת אשר תגייס כסף מלקוחותיו של טפירו, שלמעשה יציע להם מכשיר פיננסי או אפיק פיננסי חדש להשקעה, וכספים אלה ישמשו למימון השקעות שונות שיבוצעו על-ידי בירמן, לרבות בפרויקטי תמ"א 38 שבהפעלת בירמן.

בעלי השליטה סברו, כך לטענתם, כי ניתן יהיה להבטיח למשקיעים תשואה גבוהה משמעותית מזו המובטחת להם באמצעים אחרים "סולידיים", זאת באמצעות ההשקעות אשר יבוצעו ע- ידם בכספים שיגויסו על-ידי טפירו.

בתוך זמן קצר יחסית הצליח טפירו, שהיה אמון על גיוס הכספים, לגייס כספים בהיקף משמעותי ממשקיעים שונים, אשר מרביתם היו לקוחותיו או בני משפחה או חברים של אותם לקוחות.

על-פי מידע שנמסר למפרקים הזמניים על-ידי המשקיעים השונים, רובם ככולם שוכנעו להשקיע את כספם, על יסוד מצגים שהוקמו בפניהם ולפיהם כספיהם יושקעו בפרויקטי תמ"א 38. בפועל, צוין בדוח, שימשו מרבית כספי המשקיעים למתן הלוואות חוץ-בנקאיות לאנשים פרטיים או למוסדות בהיקפים משתנים, בריביות גבוהות מאד, בסכומים שנעו בין אלפים בודדים למאות אלפי שקלים ולעיתים אף למעלה מכך (תמורת בטוחות ראויות לכאורה), וכן לטובת רכישת חברות הביצוע ופעילותן בתחום הנדל"ן והתשתיות.

מחלוקת בצמרת

המפרקים מוסיפים כי במקביל לגידול המתמשך בהיקף הגיוסים מהמשקיעים, בחודש נובמבר 2013 התגלעה מחלוקת בין טפירו לבין בירמן, כאשר לטענת טפירו, מחלוקת זו החלה כאשר טפירו סבר כי התקשרות החברה בפרויקטים בהיקפים כספיים גבוהים צריכה להיעשות באמצעות משרד עורכי דין חיצוני ולא באמצעות בירמן עצמו, אשר התעקש להמשיך ללוות ולייעץ לחברה בכל ההתקשרויות.

לטענת בירמן, ההידרדרות ביחסי השניים החלה לאחר גילויים של בירמן אודות התנהלות לקויה לכאורה של טפירו והוצאת כספים שלא הייתה מקובלת עליו.

בעקבות ההתדרדרות ביחסים שבין בעלי השליטה, החל נתק בין השניים, וטפירו אף שכר את שירותי משרד עורכי הדין ש. פרידמן לצורך ייצוגו מול בירמן. במהלך למעלה מ-4 חודשים של נתק, השתנה לרעה מצב ההשקעות שהיו באחריות בירמן ואשר ככל הנראה טפירו נמנע מלהמשיך לממנן באמצעות כספי המשקיעים, כאשר מנגד טפירו המשיך לגייס כספים מהמשקיעים השונים.

לאחר משא-ומתן ארוך, במארס השנה חתמו טפירו ובירמן על הסכם פירוד. כעולה מהסכם הפירוד, היקף הגיוס מהמשקיעים השונים עמד על סך של כ-36 מיליון שקל בדצמבר 2013, כאשר נותרה יתרה לפירעון של כ-27.64 מיליון שקל. לטענת בירמן, המדובר בסך של כ-22 מיליון שקל שגויס בתקופה בה היה פעיל בחברה עד לנתק.

בתקופה שלאחר עליית יחסיו עם בירמן על שרטון, המשיך טפירו לגייס כספים מהמשקיעים השונים. לצורך כך אף נעשה שימוש בדמותו של הכלכלן שלמה מעוז, כגורם למשיכת משקיעים וליצירת נופך של אמון ואחריות לפעילות החברה.

על-פי דברי טפירו, מעוז לא שימש ככלכלן של החברה ולא התווה את תוכניתה העסקית, אלא נשכר ככלכלן מאקרו של כלל קבוצת החברות של טפירו (לרבות סוכנות הביטוח ובית ההשקעות). לאור העובדה כי משקיעים רבים טענו באוזני המפרקים הזמניים כי לא היו מתקשרים עם החברה אילולא אותו קישור בין מעוז לבין החברה, עתידים המפרקים לבדוק נושא זה.

בדוח צוין עוד כי ככל הנראה בניגוד לפרסומים השונים בדבר גיוסים בהיקף כולל של כ-150 מיליון שקל, גייסה החברה בסך-הכול כ-80 מיליון שקל מכ-500 משקיעים שונים.

המפרקים מציינים כי נראה שמרבית הגיוסים נעשו לאחר שמערכת יחסיהם של טפירו ובירמן עלתה על שרטון בחודש נובמבר 2013, כאשר למן מועד זה חדלו השניים למעשה לקיים פעילות משותפת מסודרת במסגרת החברה. הכספים שהוזרמו מאת המשקיעים הופקדו ב-5 חשבונות בנק שונים של החברה בבנקים לאומי, הפועלים, מזרחי-טפחות, דיסקונט ובנק הדואר.

בדוח צוין כי בפגישות שקוימו בין בירמן לבין המפרקים הבהיר בירמן כי בכוונתו להציג במהלך הימים הקרובים הצעת הסדר כוללת מטעמו בניסיון להביא לפתרון כולל במסגרת התיק, זאת בהסתמך על חלק מהמקורות הקיימים (ובפרט חברות הביצוע בהן השקיעה החברה ואשר יש קושי בגביית כספים מהן כתולדה מהצורך בביצוע השקעות נוספות), כמו גם הקדמת החזרים המגיעים לחברה מיוניק קנוסטרקשיין ותרומה כספית אישית של בירמן. ואולם, נכון למועד עריכת דוח, ציינו המפרקים, לא הוצגה תוכנית סדורה בכתב לעניין זה מטעמו של בירמן.

 איפה הכסף?