פרוטקציה באיכילוב? "וינשטיין מכר ותיק של ברבש"

"נכון, נכון" - זו הייתה תשובתו של מנכ"ל בית החולים הממשלתי איכילוב, פרופ' גבי ברבש, כשנשאל בסוף השבוע האחרון, כמעט בדרך-אגב, האם זה נכון שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מצלצל אליו מדי פעם ומבקש עזרה עבור מקורביו.

היה זה ראיון מטלטל למדי שערכו העיתונאים גידי וייץ ורוני לינדר-גנץ ב"הארץ", אלא שדווקא העדות הזו ביחס לאישיות המשפטית הבכירה ביותר במערכת נותרה בצל הפיקנטריה שמסביב. הכותרות תיארו כיצד נהג ברבש לדחוף את כיסא הגלגלים של סמי עופר במסדרונות בית החולים או מה עשה ביאכטה של שרי אריסון, אבל דווקא על הסיפור של וינשטיין לא התעכבו שם. ברבש לא נשאל לפשר הקשר הזה, אבל יותר חשוב - גם לא וינשטיין.

לא רק שבעל תפקיד ציבורי כמו של וינשטיין עשוי להימצא בניגוד עניינים תיאורטי או פוטנציאלי לאור העדות של ברבש, אלא שבמקרה של איכילוב כבר לא מדובר בתיאוריה:

מזה חצי שנה מצוי בית החולים במרכזה של פרשת שחיתות לכאורה שנחשפה בתוכנית התחקירים "עובדה", במסגרתה תועדו 3 מנתחים בכירים כשהם דורשים כסף מתחת לשולחן מתיירים רפואיים - מעבר לתשלום שגובה בית החולים. בנוסף, השלושה הבטיחו כי הם אלה שיבצעו את הניתוח בעצמם - הבטחה אסורה על-פי הוראות החוק בכל הקשור לבית חולים ציבורי.

ברבש עצמו דאג להשמיע את עמדתו בתוך המערכת, ולפיה מוטב לוותר על חקירה פלילית בעניין ולהסתפק בהטלת עונש שלפיו ייאסר על שלושת המנתחים לעסוק בפרקטיקה פרטית אלא ציבורית בלבד למשך תקופה מסוימת.

לפי ההערכות, ברבש חשש שחקירה פלילית עשויה לפתוח "תיבת פנדורה", על-פי טענות ועדויות של בכירים במערכת הבריאות. אלא שחקירה כזו נפתחה רשמית בעקבות המלצה של פרקליטות מחוז תל-אביב ואישור שניתן בעניין מצד פרקליט המדינה שי ניצן.

"היועץ המשפטי לממשלה לא פעל, לא פועל ולא יפעל בניגוד עניינים כלשהו בהקשר זה", נמסר ל"גלובס" ממשרד המשפטים.

כשביקשנו להקשות ושאלנו האם היועמ"ש מודה בכך שהוא ביקש עזרה מפרופ' ברבש עבורו או עבור מי מקורביו (וכן מה טיב העזרה שביקש), הגיבו במשרד המשפטים: "עו"ד וינשטיין ופרופ' ברבש הם מכרים מזה שנים. במסגרת זו הפנה עו"ד וינשטיין לברבש במשך השנים מקרים שהובאו לפתחו, בין שהכיר את האנשים הפונים ובין שלא הכיר אותם".

כשהזכרנו למשרד המשפטים כי וינשטיין אינו אדם פרטי, ודאי לנוכח פרשת המנתחים מאיכילוב או פרשות פוטנציאליות אחרות, הוסיפו במשרד: "פרופ' ברבש לא פנה אליו ולא שוחח עמו לגבי פרשה זו, אשר ממילא אינה מטופלת על-ידו אלא על-ידי הפרקליטות".

הסיפא בתגובתו של משרד המשפטים צפויה לקומם גורמים רבים במערכת האכיפה והמשפט. פרשת איכילוב אכן מטופלת בידי הפרקליטות, אולם וינשטיין ואנשי משרדו יודעים היטב כי במודל הישראלי היועץ המשפטי לממשלה הוא גם הממונה על התביעה, קרי על הפרקליטות.

לפחות ככל הידוע, וינשטיין באמת לא התערב בדיון שעסק בשאלה האם לפתוח בחקירה בפרשת איכילוב, אולם גורמים במערכת מבהירים כי הוא בהחלט היה רשאי להתערב בעניין, ותיאורטית הוא גם יכול לעשות זאת בכל רגע נתון.

הם מזכירים כי בפרשת עמנואל רוזן, למשל, וינשטיין ביקש לעיין בתיק לפני שהוחלט לסגור אותו. "יועץ משפטי לממשלה צריך לגזור על עצמו גזירות ומגבלות שאדם אחר לא היה גוזר על עצמו", אמר אחד הגורמים בעניין.

החיכוך של ברבש עם המערכת המשפטית לא נולד היום. במידה רבה הוא חתום על ההצלחה של ד"ר ג'קי סרוב, מנהל חדר המיון לשעבר באיכילוב, להמיר במסגרת הערעור לבית המשפט העליון את המאסר בפועל שנגזר עליו לכדי עבודות שירות. ברבש העיד לטובתו באופן נרגש (סרוב הורשע בקבלת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול בשנת 2006 - ש.נ), והעדות הזו עשתה את שלה אצל השופטת.

ב-2004 ספג ברבש ביקורת נוקבת במסגרת ההרשעה של מנהל מחלקת ניתוחי הלב מאיכילוב ד"ר ולדימיר יקירביץ', שהואשם בשני מקרי הריגה של נשים שאושפזו במחלקה, וכן בלקיחת שוחד, גניבה וסחיטה באיומים (השופט קבע כי הנהלת איכילוב נקטה באופן סלחני ורופס כלפי יקירביץ', אף שידעה לפחות חלקית על מעשיו), אולם התיק נגד ברבש נסגר מחוסר אשמה.

מנהלים לנצח

כוחו הרב של ברבש, כמי שמעניק רפואה VIP לעשירים, ידוענים ובעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי, לא נובע רק מהעובדה שהוא מחזיק בידו את המפתח היקר מכל - היכולת להעניק טיפול ובעיקר שירות רפואי מיטבי ברגעים הקריטיים ביותר של החיים - כי את המפתח הזה מחזיק כל מנהל בית חולים.

במידה רבה, כוחו הייחודי נובע מהשנים הרבות שצבר בתפקיד. הוא מנהל את איכילוב מאז 1993 כמעט ברצף, וגם כשעזב לכאורה למשך שנתיים לטובת ניהול משרד הבריאות, המשיך להיות מעורב מאוד בניהול איכילוב.

במשך שנים מדברים על כך שיש להגביל את הקדנציות של מנהלי בתי החולים הממשלתיים, בדומה להגבלת הקדנציות שנהוגה בבתי החולים של קופת-חולים כללית (בילינסון, סורוקה, מאיר וכו').

אלא שפעם אחר פעם הרעיון הזה נגנז: ברבש והמנכ"ל הוותיק והדומיננטי של בית החולים תל-השומר, פרופ' זאב רוטשטיין, העבירו מסרים לשרים, חברי כנסת ועורכי עיתונים - והדיון סביב הגבלת הקדנציות חזר להיות דיון תיאורטי במסדרונות האפרוריים של נציבות שירות המדינה.

"גלובס" ירחיב בימים הקרובים על הסוגייה ועל הדרך שבה חלק ממנהלי בתי החולים "מומלכים" מבעוד מועד כמו בירושה על-ידי קודמם בתפקיד.