הכתובת הייתה על הקיר

עיבוד בימתי ל"בין חברים" של עמוס עוז פורט לגורמים את הסיבות שבגינן קרס הניסוי החברתי שנקרא קיבוץ

לא מעט יוצרים נדרשו בשנים האחרונות לתהליך הגסיסה המואץ שחוו הקיבוצים, עד שנדמה כי לא נותר כבר מה לחדש. אבל כנראה שאם צריך להידרש למבוגר אחראי שינתח ממרום מעמדו מדוע הניסוי החברתי קרס לתוך עצמו כמגדל קלפים, קשה לדמיין אדם מתאים מעמוס עוז. הוא אמנם אינו מאיר שטחים חדשים שטרם הוארו, אבל ב"בין חברים", שעיבדה למחזה חגית רכבי-ניקוליבסקי ושביימה איה קפלן על-פי ספרו הלפני אחרון (הוצאת כתר, 2012), עוז פועל כמתעד; הוא ממסגר בדייקנות את האינטראקציה בין חברי הקיבוץ לפני 60 שנה בדיוק, ומציג כי כבר אז, הרבה לפני שהמילה הפרטה נכנסה ללקסיקון, הכתובת הייתה על הקיר.

עוז מתעמת עם הירידה הבלתי אפשרית לחיי הפרט, עם נוקשות המערכת, שאינה מותירה לחברים בה שטחים אפורים, ונוגע בנקודות הקיצון של האבסורד, שבמסגרתן אמא לא משכיבה את בנה לישון ושולחת אותו לחטוף ולהתחשל בבית הילדים. הוא מותיר תחושה לא פשוטה להישאר עמה, ודאי משום שממרום גילו - עוז מתייחס גם בהבנה, אפילו במידה של רחמים, כלפי החברים שגורלם גזר עליהם לוותר על עצמם ולהפוך לחתיכה בפאזל. אנשים שחיו חיים של אחרים אבל לא את אלה שלהם. אנשים שנשמו אידיאולוגיות גדולות אבל לא את הפרח בגינתם.

נאחזים בחלום

לזכותה של ההצגה ושל היוצרות רכבי-ניוליבסקי וקפלן, ייאמר שיש כאן הצגה. השתיים, מצליחות לחבר את אוסף הסיפורים והדמויות שעיצב עוז, ולארוז מהם דרמה ריאליסטית, המגובה בתפאורה חשופה ועניינית (יהודית אהרון), ממש כמו האנשים שמתבקשים להיחשף. 90 דקות קצביות, שמשוחקות היטב על-ידי הצוות המיומן של תיאטרון באר-שבע.

אמיר קריאף מעורר ים של אנטגוניזם בדמותו של המורה דוד, שמטיף ללא הרף לערכים אבל הוא עצמו קהה לבסיסיים שבהם, כאשר הוא מנהל רומן עם עדנה (יעל איתן), תלמידתו עד לא מזמן, ובתו של חברו הטוב נחום (עופר זוהר), חשמלאי הקיבוץ, שממנו הם מסתירים את המידע, כמו גם יתר "החברים".

שירי גולן בתפקיד דומיננטי היא לאה, אותה אם שמתעקשת בניגוד לדעת בעלה למשל, רוני (מולי שולמן שמספק רגעים רבים של עונג), לאפשר לילדים לינה בבית הוריהם. גולן מגישה במיומנות את קלישאת הקיבוצניקית מהפלחה, עם חיתוך הדיבור הטיפוסי ויתר המניירות המוכרות. אחת מוצלחת היא התרסתה שוב ושוב בנינה (אביטל פסטרנק), שמבקשת לשנות פה ושם את סדרי העולם הנהוגים בקיבוץ, ש"יש דברים שאת כילדת חוץ לעולם לא תוכלי להבין".

לצדם של החברים הדומיננטיים, הדמויות שמצליחות לעורר גם אמפתיה הן כמובן אלה המתלבטות, האאוטסיידריות. הניה בגילומה של אורה מאירסון היא בת הקיבוץ, שמבקשת לשלוח את בנה יותם (ניצן רוטשילד), ללמוד באיטליה במימון דודו שנודה בעבר מן הקיבוץ, ומעירה שדים רדומים. צבי, בגילומו של יובל כרמי, הוא חבר הקיבוץ, שמאזין לרדיו ומדקלם לחברים אירועים ואסונות גדולים מן העולם, רק בשביל להישאר לבד. ואחרון הוא מזכיר הקיבוץ יואב, בגילומו של נמרוד ברגמן, שנאלץ להתמודד עם אשתו שמעוניינת לעזוב לעיר, ועם הרינונים של החברים אגב כך. הוא נאחז בחלום אבל לא עומד בפרץ המציאות. הוא מנסה להיות בסדר עם כולם, אבל מבין אט-אט שאין דבר כזה בסדר עם כולם.

לסיכום, "בין חברים" היא הצגה עשויה היטב, המספרת סיפור ישראלי שראוי להכיר, ושנכון יהיה לכלול אותה בסל התרבות של כל מתבגר ומתבגרת היוצאים ממערכת החינוך.

"בין חברים" מאת חגית רכבי-ניקוליבסקי, על-פי ספרו של עמוס עוז, בימוי איה קפלן, תיאטרון באר-שבע

* ציון: 8