השר"פ יישאר, והתור לא יתקצר

ועדה ששליחת הציבור היחידה בה היא העוזרת האישית של השר

יעל גרמן / צילום: אוריה תדמור
יעל גרמן / צילום: אוריה תדמור

כמו בכל מבצע אטרקטיבי, כדאי תמיד לאתר את הכוכבית עם הכיתוב הקטנטן למטה, לשקלל את הנתונים מחדש ולבחון אם עדיין המוצר משתלם או שעיקרו את ההטבות מתוכנן, ונשארנו עם הקופירייטינג.

מסקנות "ועדת גרמן" הן מינוריות יחסית, אבל הן כאלו שמרוב כותרות, לא רואים את השורות הקטנות למטה. והשורות הללו לא מחמיאות לשרת הבריאות יעל גרמן, ששקדה על עבודת הוועדה יותר משנה, לעתים על-חשבון נושאים חשובים אחרים במשרד הבריאות.

נתחיל בדרמה: השרה יעל הצביעה נגד חברת הוועדה גרמן. השרה יעל רצתה שר"פ. הדריכה רבים להצביע בעד ועשתה נפשות לשר"פ. אך כנראה, כאשר היא הבינה שלא הצליחה לגייס רוב בוועדה למען השר"פ, וגילתה שחברי הוועדה כמעט עושים לה פוטש, היא לפתע נכנעה לחברת הוועדה גרמן, והצביעה נגד השר"פ בדומה לרוב החברים. נראה, כי היה לה חשוב להיות בצד של המנצחים, גם אם זה מגוחך. ואחרי זה היא גם רצה להתראיין ולומר, שהיא בכלל הייתה נגד השר"פ. אולי בשל העבודה התובענית היא שכחה את דברי צ'רצ'יל - שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן.

האבל הגדול הוא, שבעצם השר"פ יישאר איתנו. מסקנות ועדת גרמן יכניסו שר"פ לבתי-החולים הממשלתיים. אולם מי שיוכל ליהנות מהשר"פ, יהיו בעיקר נושאי דרכון זר. תיירים. אם אתה תייר, אתה זכאי לשירותי-רפואה-פרטיים, כולל בחירת רופא בבתי-החולים הציבוריים. למעשה, הוועדה חיזקה את תיירות המרפא, שמגלגלת כמיליארד שקל בשנה.

במקביל, הוועדה המליצה להקציב 700 מיליון שקל לקיצור תורים בבתי-החולים. תואיל נא השרה להסביר לנו איך זה עובד? הרי לפני הצהריים התורים ארוכים כאורך הגלות. ובשעות אחר-הצהריים, מול ה-700 מיליון שקל שאמורים להיכנס בשלוש שנים לקיצור תורים, מחזקים את תיירות המרפא ש"עושה קופה" של מיליארד שקל.

אז איך יקצרו את התורים כאשר התיירים ימלאו את בתי-החולים בשעות אחר-הצהריים. אלא אם כן, בניגוד למה שנכתב במסקנות הוועדה, התיירים ינותחו גם לפני הצהריים, כפי שנעשה כיום, אם כי לא בשקיפות מלאה; ובניגוד לטענות גרמן, אין ממש אפשרות לאכוף את האיסור הזה.

גרמן מסבירה ובצדק, כי אף שאיש אינו אוהב את תיירות המרפא, היא מכניסה הרבה כסף לבית-החולים; ובניגוד לשר"פ לא משפיעה על ההוצאה הפרטית והלאומית לבריאות. יופי. נו, אז מה אם זה לא משפיע. האם השרה גרמן אמורה לעסוק במספרים ובטבלאות, או יותר באנשים. האם היא משרתת את המדדים או את אזרחי ישראל.

האזרח הקטן לא מבין במדדים האלה, וגם לא מעניין אותו מה סך ההוצאה הלאומית לבריאות לנפש. כשהוא חולה הוא רוצה טיפול של רפואה ראויה, רופא מקצועי ובריאות. נקודה. מדדים לא מביאים מזור למכאוביו. אז עכשיו כשאין שר"פ, מדדי הבריאות אולי יישארו מחמיאים, אך האזרחים ימשיכו להמתין בתורים הארוכים. ההמלצה, שתייר לא יוכל לקבל "תור מקוצר" יותר מחולה ישראלי, יכולה הייתה להצחיק, אלמלא היה מדובר בנו.

לשר"פ יש יתרונות כמו גם חסרונות. אבל להיות בעדו, להצביע נגדו ובמקביל לחזק את תיירות המרפא, זה הזוי ולא ישים. בראיון שנתנה גרמן אחרי פרסום המלצות הוועדה היא אמרה בסיפוק, "מתי אי פעם קיבלה מערכת הבריאות תוספת של מיליארד שקל לבסיס התקציב?" אז אם נעלמו מעיניה כמה פרטים חשובים, הנה תזכורת:

גרמן אמנם קיבלה הבטחה מהאוצר להזרמת 700 מיליון שקל בשלוש השנים הקרובות לבסיס התקציב. אז 700 מיליון זה לא מיליארד. בדרך-כלל, מאז שמבטיחים ועד שזה מתרחש, עוברים דרך ארוכה, אם כי במקרה הזה, היות שמי שעומד מאחורי ההבטחה הוא סגן הממונה על התקציבים באוצר, משה בר-סימן-טוב, אני מניח שהכסף יגיע. כי מילה שלו זו מילה.

חלק גדול מהמסקנות לא ישים

ולשאלתך הרטורית, גרמן, מתי אי פעם קיבלה מערכת הבריאות תוספת של מיליארד שקל, התשובה היא: הסכם הרופאים הכניס למערכת הבריאות בין 2.5 ל-2.7 מיליארד שקל. הוכנסו למערכת הבריאות הציבורית 960 מיטות, שמכניסות למערכת כמיליארד שקל נוספים. רפורמת בריאות הנפש הכניסה עוד 350 מיליון, טיפולי השיניים שהוכנסו לסל, הכניסו עוד כחצי מיליארד שקל. שינוי המקדם הדמוגרפי הכניס עוד כ-130 מיליון שקל לשנה. וכל זה בקדנציה לפנייך. אז לא שאנו מזלזלים ב-700 מיליון שקל, אבל אלה העובדות.

ועדת גרמן היא פספוס ענק. את המסקנות שלה אפשר היה לתת חודשיים-שלושה אחרי שהוקמה הוועדה; מה עוד שחלק גדול מהמסקנות לא ישים. נכון, מערכת הבריאות היא מערכה מורכבת מאוד, יש בה אלמנטים רבים. מעין פאזל ענק, שבכל מקום שאתה נוגע, אתה פוגם בצידו האחר של הפאזל. יש בה בתי-חולים ממשלתיים, ציבוריים, פרטיים, רופאים, קופות-חולים ובתי-חולים של הקופות, מכונים וכוח-אדם עצום. וכך כל החלטה להיטיב עם מישהו, פוגעת בסוף במישהו אחר.

אפשר היה לעשות את זה אחרת. אפשר היה להושיב את כל הגורמים הללו סביב שולחן אחד, ולבקש שכל אחד יתרום את חלקו, ואז להזרים כסף למערכת ולשפרה. זה יכול היה להתרחש אילו החולים היו עומדים לנגד עיני הוועדה; אילו אנחנו האזרחים היינו הכי חשובים לשרה.

אבל כאשר נציגת הציבור היחידה בוועדה היא שליחתה של השרה, העוזרת שלה מעיריית הרצליה - מה כבר יכולים לצפות ממנה?