משקיעים, זו השאלה שהכי חשוב להפנות למנהל ההשקעות

למשקיעים כדאי לשים את כספם על השולחן במקום שבו ההנהלה אוכלת את מה שהיא בישלה ■ היכן ניתן למצוא את פירוט השקעות המנהלים בקרנות שלהם עצמם

בורסה חדר מסחר וול סטריט / צלם: thinkstock
בורסה חדר מסחר וול סטריט / צלם: thinkstock

אחרי שיחה טובה במועדון משקיעים קטן במזרח מסצ'וסטס, נשאלתי איזו שאלה הייתי מציג למנהל הכספים שלי, אם היו מאפשרים לי שאלה אחת בלבד, לפני ההחלטה אם לקנות את הקרן שלו.

ביקשתי מהנוכחים לנחש מה תהיה השאלה שלי, אבל אף אחד לא התקרב אליה. השאלה דווקא פשוטה: "כמה כסף אתה משקיע מכיסך בקרן שלך?"

תשובה טובה לזה - בייחוד אם יש לנו מושג אם ההשקעה העצמית מייצגת חלק משמעותי מכספיו של המנהל - הופכת את קבלת ההחלטה לקלה הרבה יותר. צריך רק לחפש קרן בעלות נמוכה שבה המנהל האחראי - וליתר ביטחון כל משפחתו - מושקע בכספו שלו לאורך תקופה ארוכה. הסיכויים הם שכך תמצאו ווינר.

המסקנה הזו קיבלה באחרונה חיזוק ממחקר חדש של חברת American Funds, שהראה שעלות נמוכה ובעלות גבוהה של המנהל יכולות בפועל לזהות את המנהלים הפעילים בעלי הפוטנציאל להכות את השוק.

אם עדיין לא ידעתם שלעמלה או דמי הניהול של הקרן יש השפעה ישירה על הביצועים שלה בטווח הארוך, יש לכם משאלת מוות. והחיים בכלל לימדו אותנו שאין הרבה סיבות להאמין לבני אדם שאין להם אמונה בעצמם. מנהלי כספים, שלא עולים על אותה רכבת עם המשקיעים שלהם, מוכיחים בכך שהם אינם מאמינים ביכולותיהם שלהם.

אבל המחקר החדש הראה, שהוגן לומר שקבוצה נבחרת של מנהלים קרנות יכולה להוסיף ערך בצורה עקבית לאורך זמן, ואפשר לזהות אותה באמצעות מידע זמין לציבור.

פירוט השקעות המנהלים בקרנות שלהם הוא חלק מתשקיף סטנדרטי של הקרנות משנת 2005. לרוע המזל, הפרטים הללו מצויים בחלק השני של התשקיף, שידוע כ"הצהרת מידע נוסף", שהמשקיעים לא מקבלים ללא בקשה מיוחדת. משקיעים פרטיים בודדים קוראים את החלק הזה.

"לא מושלם, אבל אומר הרבה"

חברות כמו מורנינגסטאר כן עוברות על ההצהרות הללו, ומאפשרות גישה למידע הזה לכל מי שמשתמש במחקר החינמי שלהן כדי לבחור השקעה.

כדי לראות עד כמה משתלם לעשות את הנבירה הזו, בואו נראה מה מצאה חברת American Funds, שהשתמשה בנתונים של מורנינגסטאר כבסיס לממצאים שלה.

American Funds הראתה שני תיקים, שכל אחד מהם החל בהשקעה של 100,000 דולר בינואר 1994, עם הקצאה חצי-חצי למניות גדולות אמריקאיות וזרות. תיק אחד היה בנוי כולו מתעודות סל; ואילו התיק השני היה בנוי מקרנות מנוהלות באופן פעיל, ששיעור ההשקעה העצמית של המנהלים שלהן היה הגבוה ביותר, ודמי הניהול היו הנמוכים ביותר.

כעבור 20 שנה התיק של הקרנות הפעילות היה צומח ל-551,409 דולר, לפי המחקר - ב-30% ויותר מעל התיק הפסיבי שהורכב מתעודות סל.

תרחיש שני החל בהשקעה של 500,000 דולר ב-1994, עם משיכות שנתיות של 5% (צמודות למדד המחירים לצרכן בכל שנה). כעבור 20 שנה התיק של הקרנות הפעילות עלה בכ-60% יותר מהתיק של תעודות הסל הפסיביות.

זו לא אינדיקציה מושלמת, כמובן, אבל זה בהחלט מאותת, שלמשקיעים כדאי לשים על השולחן את כספם היכן שההנהלה אוכלת את מה שהיא בישלה.

"בדיקת הנתונים של ההשקעה העצמית - כמה המנהלים משקיעים בקרן שלהם - היא הדבר הקרוב ביותר לאיתור התרבות הניהולית", אמר סטיב דשן, מנהל יחידת פיתוח מוצרים בחברת American Funds. "זה לא מושלם, אבל זה אומר הרבה. השילוב של השקעה עצמית ודמי ניהול נמוכים הוא השילוב החזק ביותר לאיתור קרנות, שלהן יש סיכוי לרשום ביצועים עדיפים בטווח ארוך".

"מודעות לכישורים"

החשיבות של מעורבות המנהלים הומחשה לי בפגישתי הראשונה עם בריאן פוזנר, כאשר היה מנהל קרן בפידליטי לפני 20 שנה. פוזנר אמר לי, שהוא פחות חושש לאכזב את אבא שלי - שהיה משקיע בקרן שהוא ניהל - מכפי שהוא חושש לאכזב את אבא שלו, ביחד עם כל בן משפחה שלו והוא עצמו.

פוזנר, שהוא כיום נשיא קבוצת פוינט ריידר, שמציעה שירותי ייעוץ למנכ"לים, אמר בשבוע שעבר, כי "כל מנהל קרן ויועץ מחויב להשקיע במוצרים שלו עצמו. הדרך הטובה ביותר למנהל להפגין שהוא מודע ליכולותיו כמנהל היא להשקיע בעצמו".

פוזנר, שניהל בעבר את קרנות קלירברידג', שם הוא חייב את מנהלי הקרנות להשקיע אם כספם בהן, ציין כי "למנהלי כספים טובים יש קצת אגו, ואם יש לך אגו ואתה טוב במה שאתה עושה, אתה צריך להירתע מלהפקיד את כספך בידיים אחרות".

חבל שהרגולציה לא מקילה את איתור שיעורי הבעלות של מנהלי הקרנות, אבל המשקיעים צריכים לחפש אותם לפני שהם קונים את הקרן, או מחליטים לממש קרן שרשמה ביצועים פושרים זמנית.

אם מנהל קרן לא אוכל את מה שהוא מבשל ומגיש לכם את התבשיל במחיר סביר, אתם לא צריכים להיות מופתעים אם יישאר לכם טעם רע בפה.

כל הזכויות שמורות ל-MarketWatch.com 2014