הקואליצייה הבאה

בשעות הערב המאוחרות של יום שני התגודדו חברי יהדות התורה, יעקב אשר, מוזס וגפני זעופים במזנון הכנסת. יום קשה עבר עליהם. הח"כים הערבים בגדו בהם ולא התגייסו לעזרתם לסיכול חוק הגיור; יו"ר ועדת חוקה דודו רותם קידם את אותו החוק מוקדם ממה שהבטיח; וגם חוק מע"מ אפס, שכל מרצם בפגרה הוקדש לפיליבסטר נגדו, החל להתקדם. את אווירת הנכאים קטע צלצול הטלפון של גפני.

השעה היתה 21:00, ואנשיו של נתניהו, שכבר רצה, או נדרש, להגיע הביתה, ביקשו מגפני להתקזז עם ראש הממשלה בהצבעות שנועדו להמשך הערב. לבקש מגפני לא להיות נוכח בהצבעה על חוק הפונדקאות זה בערך כמו לבקש מלפיד להיעדר מההצבעה על מע"מ אפס, לדרוש מסלומינסקי לא להיות בהצבעה על העברת כספים להתנחלויות, או להגיד ללבני לצאת מהמליאה בזמן הצבעה על חתימת הסכם שלום. גפני סירב. "איך אתם לא מתביישים לבקש טובות ביום שבו חוק הגיור בדיוק עבר וחוק הפונדקאות עומד לעבור", צעק לעברו השני של הקו.

הסיפור הזה ממחיש במדויק את המצב במערכת הפוליטית: נתניהו מתנהל כאילו הוא כבר בקואליציה העתידית של הקדנציה הבאה עם החרדים, והם מתנהלים כאופוזיציה בכנסת הנוכחית. הבלבול הזה דוחף את יתר הסיעות אחת לזרועות השניה: יש עתיד משתפת פעולה עם התנועה, שעובדת עם ישראל ביתנו שרואה בעבודה שותפה פוטנציאלית, מה שלא מפריע להן לאכול אחת את השניה, ובמקביל לתקוף יחד את ברית נתניהו-בנט-חרדים.

הקואליציה שפתחה השבוע את מושב החורף של הכנסת הפכה לגועליציה. הכוונה היא לא לסחר- מכר של שנות ה-80 וה-90, אלא לאנדרלמוסיה טוטאלית שאחזה בכל סיעות הקואליציה, שמבצעות תרגילי אקרובטיקה מפוארים ומשנות את עמדתן העקרונית לפעמים ארבע פעמים ביום. ואנחנו רק בשבוע הראשון של המושב. בדרך כלל תקציב המדינה הוא זה שמאיים על שלמות הקואליציה. הפעם הוא האחרון בדירוג הבעיות הקואליציוניות. התסביך המדיני, חוק הגיור, חוק ישראל היום, הבניה בשטחים, כולם נפיצים. הכל יכול להתלקח כל רגע. מספיק גפרור אחד שייזרק בשטח פתוח והעסק יבער.

אזרחי ישראל נמצאים כבר עמוק בתוך מערכת בחירות, רק שהם לא יודעים את זה. המערכת הפוליטית נכנסה למערכת בחירות מבלי להכריז עליהן. המאבק היחיד שמתנהל כרגע הוא על האג'נדה של הבחירות. נתניהו רוצה להיבחר על ירושלים ואיראן, כחלון ולפיד רוצים על מילקי ודיור. והחרדים רוצים קואליציה. לא אכפת להם מה תהיה האג'נדה.

ישראל לא רוצה בחירות אבל הדינמיקה גוררת אותה לשם

הדבר היחיד שיכול להציל את הקואליציה הנוכחית הוא הפחד מפני הקואליציה הבאה, שתהיה יותר מסוכסכת, יותר מפולגת, יותר מרוסקת ויותר שברירית. אפילו וירטואוז כמו ח"כ זאב אלקין שחזר השבוע לתפקיד יו"ר הקואליציה, יצטרך לעבוד קשה בקואליציה הבאה, שתהיה מבוססת על חלקים קטנים של פאזל שלא באמת מתחבר.

על פי סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס", הקואליציה שנתניהו שוקד על הקמתה: ליכוד-בית יהודי- חרדים, מסתכמת ב- 54 מנדטים. אם יצרף את ליברמן יש לו 64 מנדטים, אלא שכחלון ואיווט לא בכיס של אף אחד. לו כחלון היה רוצה היה מתמודד בליכוד, וליברמן כבר רמז שלא בהכרח יתמוך בנתניהו.

הדלק היחיד שעדיין מניע חלקים בפוליטיקה הישראלית הוא התוסף שנקרא אנטי-ביבי. למעשה, כל שותפי האנטי-ביבי רוקחים חיבורים וצירופים, אבל עדיין לא מצליחים להתגבר על התחושה בחברה הישראלית שנתניהו פה מאז ולתמיד. כדי שנתניהו לא יעמוד בראשות הממשלה הבאה צריכים לקרות שישה דברים: שליברמן, בוזי, לפיד, לבני, כחלון והחרדים לא ימליצו על נתניהו. אם תצלח הקמתה של קואליציית אנטי- ביבי שתורכב מהתנועה-יש עתיד-עבודה-כחלון-ישראל ביתנו-חרדים, היא תזכה ל-59 מנדטים. זה יהיה הרגע שבו הנשיא ריבלין יהיה שמח להיאנס להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מישהו אחר שהוא לא נתניהו.

אם נשים לרגע את החרדים בצד, קואליציית נתניהו בצרות. יחד עם בנט הוא זוכה ל-39 מנדטים, אל מול ציר רשע של 44. שוב החרדים הם לשון המאזניים. בלעדיהם אין לנתניהו קואליציה ואין לו ראשות ממשלה ביד. זה מסביר מדוע רה"מ העניק השבוע, בצעד חריג ששמור רק לערב בחירות, ראיונות לתחנת הרדיו החרדית קול ברמה ולתחנה הימנית גלי ישראל. הוא פועל כבר עכשיו להדק את הקשר עם השותפות הטבעיות בקואליציה העתידית- החרדים ובנט, מחשש שיימחק ברחוב החרדי ויאבד את הבייס הימני.

הסקר לא מגלם את הפיצוץ האחרון עם הממשל האמריקאי. 43% בציבור מרוצים מההתנהלות של ראש הממשלה אל מול 57% שלא. יכול להיות שפרשת הצי'קן שיט היתה כחרב פיפיות למנהיג המותקף ומעלה את אחוזי התמיכה בו. גם אם הציבור הישראלי רואה באמריקאים בני ברית, הוא לא אוהב שתוקפים את ראש הממשלה שלו בכינויים שלא היו מעיזים לייחס לרוחאני, ארדואן או אסד.

עבור נתניהו מדובר בירידה דרמטית בתמיכה. אצל שר האוצר מדובר במצב כרוני. המצב שלו לא סימפטי. לא רק שהוא נראה כאילו נפלה עליו הזקנה, הוא לא מצליח לספק את הסחורה. 78% מהציבור לא מרוצים מלפיד, שיורד במקביל למספר מנדטים חד ספרתי ומתייצב מול כחלון ראש בראש עם 9 מנדטים. עבור כחלון מדובר בזינוק של 50%, ללפיד זו צלילה של שני מנדטים. אפילו הזקן לא עזר, וגם לא צוות הדוברים המנופח של שר האוצר המונה למעלה מעשרה יועצות ויועצים. אולי לכך התכוון לפיד כששאל איפה הכסף. לליכוד, רק לשם השוואה, יש דוברת אחת.

כשראש ממשלה מתחיל לאבד את השלטון הוא לא מפסיק לברבר את עצמו לדעת בכל תחנת רדיו מזדמנת, מרדיו א-שמס ועד גלי ישראל. כששר מתמיד בצלילתו בסקרים הוא מוסיף עוד יועץ ועוד יועץ עד שמרוב יועצים לא רואים את המנדטים. הבעיה היא לא ביועצים, הבעיה במוצר.

כחלון ולפיד הם מעוז ההתלבטות של לא מעט מצביעים שמחפשים תשובה לבעיות הכלכליות. התיזה הרווחת היא שכחלון פוגע בליכוד כור מחצבתו אבל מספר המנדטים שהוא נוגס ממפלגת האם שלו הם בשוליים. בינתיים הוא לוקח מש"ס ומלפיד. בחסות כחלון יורדת המפלגה החרדית לשפל של 8 מנדטים, וזה עוד לפני שהתפצלה.

קריסתה של יש עתיד ואי שביעות הרצון מלפיד מרחיקות את הבחירות, ולא מקרבות אותן. לפיד יבלום את הבחירות בגופו עד שלא יעביר את מע"מ אפס ואזרחי ישראל יאמינו שמחירי הדיור ירדו. זו תהיה שטיפת מוח אינטנסיבית. נתניהו יכול לבנות על לפיד כעל מרחיק הבחירות שלו. עד שהבשורה לא תגיע לכל בית שר האוצר לא ירפה. ובכל זאת, נתניהו לא נותן לנתונים לבלבל אותו. הוא מאמין שישראל יותר קרובה לבחירות ממה שמעריכים. בשיחות סגורות הוא מעריך שלבני ולפיד יקדימו את הבחירות על רקע מדיני.

נשות הכדורגלנים

בקרב גוש האנטי-ביבי שומרת מפלגת העבודה על פער ברור מלפיד, כחלון, ומרצ. זו הסיבה שהרצוג יצא השבוע בקמפיין ראש בראש מול נתניהו, שנפתח בנאום החריף שנשא מעל בימת הכנסת. במונחים של בוז'י מדובר בנאום מתלהם ובוטה, וכנראה שגם במושגים של שרה נתניהו לא דקלם הרצוג שירה. בוז'י תקף מהמליאה, אבל המתקפה האמיתית היתה ביציע שמעליו. בעוד הרצוג משלח חיצים מושחזים של ביקורת כלפי נתניהו, הגברת הראשונה לא בחלה באמצעים והתנפלה על רעייתו של הרצוג, מיכל. כשרק נחמה ריבלין, רעיית הנשיא (שעל יחסיהן אין צורך להכביר במילים) חוצצת בינהן, רכנה שרה נתניהו לעברה של הרצוג ונזפה בה שבעלה נושא נאום פוליטי. אף אחד לא הכין את נחמה לכך שתפקיד הממלכתי כולל חציצה בין אשת רה"מ לאשת ראש האופוזיציה. מיכל ביקשה בנימוס מנתניהו לשתוק כדי שתוכל להתרכז בנאומו של בעלה. אמנם בוז'י נשבע אמונים לכנסת ישראל אבל לא לראש ממשלת ישראל. על פי העדויות היא לא הצליחה לשמוע הרבה ממנו, אבל גם נתניהו לא באה על סיפוקה. מי שפקפק בכוח נאומו החד והקולח של בוז'י, היה צריך לשמוע מה אמרה נתניהו שיצאה מהמליאה רוטנת וסוערת.

בין שני אירועים

שני אירועים סיפקו השבוע הצצה לנבכי הקואליציה: הנחת אבן הפינה לנמל חדש באשדוד והדיון על התשתיות שפוצץ על ידי לפיד. כשמדובר ברפורמות שיכולות להירשם כהישג לבוחר, הממשלה מתפקדת. כשזה מגיע לתפיסות עולם - כל אחד לנפשו. מי שראה השבוע את שר התחבורה ישראל כץ, לפיד, ונתניהו בטקס חנוכת הנמל היה יכול לטעות שמדובר בשיתוף פעולה של חברי ממשלה בתחילת דרכה. המלחמה בוועדים הכוחניים, קידום השוק החופשי, הביאו את הנוכחים לשת"פ מעורר התפעלות.

למחרת לא נותר מהמחמאות שהורעפו יום קודם כל זכר. לישיבה שכינס נתניהו בהשתתפות כץ ובנט, הגיע לפיד חדור מסרים ומוטיבציה להפוך את הדיון הדיסקרטי והענייני על סלילת כבישים ביו"ש למסיבת עיתונאים מדינית-פוליטית. אחים בנמל, יריבים בתפוח.

מושב החורף של הכנסת שנפתח השבוע יצא לדרך עם שורה של מטעני צד פנים- קואליציוניים. משברים לא מתחילים בד"כ בתחילת המושב, הם מתפתחים עם הזמן. הפעם, המוקשים החלו להתפוצץ כבר ביום הראשון. הקואליציה מעולם לא היה כה מסוכסכת בשורה של נושאים שהם לא במרכז השיח של ימין- שמאל או דתיים- חילונים.

ביום א' תעלה להצבעה בוועדת השרים הצעת החוק המבקשת למנוע את הפצתו של "ישראל היום". החוק הזה לא קשור לתפיסות עולם, מחלוקות אידאולוגיות, או ניהול המדינה. זו פוליטיקה נטו. ההצבעה עליו נתפסת כהצבעת אי אמון בנתניהו. בקואליציה טוענים שהמנוע מאחורי יוזם החוק, איתן כבל, הוא ליברמן.

כשיגיע החוק לשולחן הוועדה, יקבלו השרים חופש הצבעה. יש שיחושו תחושת הקלה, אחרים יראו בכך דילמה. הם יהיו אלו שיצטרכו לתת דין וחשבון למו"ל שיצביעו נגדו, או לרה"מ, מבלי היכולת להתחבא מאחורי התירוץ של משמעת קואליציונית. בעת כתיבת שורות אלו זוכה ההצעה לרוב של 6 שרים מול 5. גם בכנסת צפוי לספוג נתניהו השפלה כשהצעת החוק תעבור בקריאה טרומית ברוב גדול של חברי קואליציה. ההצבעה תהיה אישית. לראשונה נתניהו יזכה לגיבוי מכל חברי הליכוד, גם ממתנגדיו בסיעה. מולו יעמדו אנשי יש עתיד, התנועה, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ. מבחינתם מדובר בנקמה קרה, אלא שמיד לאחר שתוגש היא תוקפא. החוק ייקבר בוועדת הכנסת שבראשה עומד ח"כ יריב לוין, שפרט להיותו בן סיעתו של נתניהו, גם מצפה להתמנות לשר התקשורת וזה ודאי לא הזמן להרגיז את הבוס. נתניהו יכול להיות בטוח שהצעה לעולם לא תהפוך לחוק.

ובכל זאת לא מדובר בעניין פעוט. לו היתה הצעת החוק עולה אמש להצבעה כפי שתוכנן מראש, היו ליברמן וארבעת שריו הולכים עד הסוף ומצביעים בעדה. נתניהו היה נקלע לסיטואציה קשה: הצבעת שרים נגד עמדת קואליציה מחייבת על פי החוק את פיטוריהם ומי יודע אילו עוד שרים היו מצביעים. העיתון, שהוקם בשביל להביא לנתניהו את השלטון, כמעט סיכן לו את המשך הקדנציה.

הקואליציה הזו רשמה עוד רגעי קסם השבוע. לאחר שנתניהו הודיע ללבני שהוא מעדיף את החרדים ומתנגד לרפורמה שלה בגיור, החליטה שרת המשפטים לקדם את הצעת החוק הפרטית המחמירה הרבה יותר, של חבר סיעתה אלעזר שטרן בכנסת. הרוגע ששידרו החרדים באותו הבוקר העלה בקואליציה את החשד שגם הם החליטו להיות אחים וסגרו חזית משותפת להפלת הבייבי של לבני עם הערבים. אלא שהערבים סגרו ברית בני דודים הפוכה עם אנשי יש עתיד, והצעת החוק אושרה. רק בפוליטיקה המטורללת שלנו הערבים הם אלה שיקבעו איך יראה הגיור בישראל.

כשכמה שעות לאחר מכן נעדרו אנשי יש עתיד והתנועה מהמליאה בהצבעה על הרחקתה של חנין זועבי, פרצה מלחמת האשמות: גפני האשים את אנשי התנועה בדיל- גיור תמורת זועבי; אנשיו של שר החינוך, שי פירון, האשימו את גפני שניסה לשכנע את הערבים להתנגד לחוק בטענה שהוא יגדיל את הבעיה הדמוגרפית; ולנתניהו לא היה את מי להאשים פרט לעצמו.

אחרי שיצא נגד לבני והעדיף סיעת אופוזיציה, יצר משבר קואליציוני שהביא לאישור חוק גרוע יותר עבור החרדים, הוא גילה שיותר עדיף להעביר את הרפורמה בממשלה. בתיווכו של אלקין שרק חזר השבוע לתפקיד, הושגה פשרה בין הצדדים ורה"מ הסכים לחזור לסקוור ואן, להצביע בעד הגיור בממשלה, ונגד החרדים. נתניהו קלאסי. הוא גם התבזה, וגם החרדים כועסים עליו. גם אכל את הדגים הסרוחים, וגם גורש מהעיר.

lilachwe@gmail.com