מייסד שביט קפיטל: "אני נותן כסף לחברה, ולא מתערב בניהול"

בריאיון ל"גלובס" חושף גארי לייבלר את המודל הייחודי של הקרן "התקופה הקרובה תהיה פחות טובה להנפקות מאשר תחילת 2014"

המושג "עמקי מוות" - מצב שבו חברות מכשור רפואי נתקעות ללא מוצא - דובר באחרונה בראיון שנערך ב"גלובס" עם אורי גייגר מקרן אקסלמד. גארי לייבלר, מייסד ומוביל קרן שביט, הוא קבלן עפר למילוי עמקי מוות קטנים. הפעילות שלו מתבצעת בשלבים שבהם גורמי מימון אחרים אינם פעילים, בין ההון סיכון להנפקה, או בין ההון סיכון לפרייבט אקוויטי.

"הקמתי את שביט לא כי בער לי לנהל קרן דווקא, אלא כי הרגשתי שיש ואקום בתעשייה. חברות שיכלו בעיקרון להגיע להנפקה בחו"ל או לגיוסי הון גדולים, נתקעות רגע לפני. בשל קשיי הנזילות, כי התנאים שקיבלו לא היו מספיק טובים, כפי שקורה לחברה ללא כוח מיקוח.

"לכאורה, השלב הקודם להנפקה ופרייבט אקוויטי הוא קרן הון סיכון, אולם הקרנות הללו בנויות לראות מכפילים עצומים על השקעתן, ולכן הן חייבות להשקיע מוקדם יותר. עבור חברה שכבר עברה את שלב הנסיקה והיא כעת 'סתם' בצמיחה, זה פחות מתאים".

הריאיון עם לייבלר נערך לרגל הנפקת שתי חברות שבהן הוא שותף שקט ופחות מוכר - רי-ווק, שכבר שווה 340 מיליון דולר, ופואמיקס ששווה 116 מיליון דולר. לייבלר לא חושף את התשואה שרשם על ההשקעות, אך מצהיר כי הן היו טובות מאוד. כמו כן, החברה השקיעה ויצאה בתזמון מוצלח מהשקעה בחברת קמהדע, שנסקה עם הנפקתה בנאסד"ק ב-2013 ונפלה עם פרסום תוצאות שאכזבו את השוק במוצר לטיפול באמפיזמה, ובריינסוויי, שנסקה עם השגת אישור לשיווק המוצר שלה לטיפול בדיכאון בארה"ב, והעלייה התמתנה עם תחילת המכירות בפועל.

שביט משקיעה לא רק בתחום מדעי החיים, והיא רשמה תשואה יפה גם מההשקעה שלה בחברת סופרדריבטיבס, והיא מגלגלת כ-60 מיליון דולר.

הבדל נוסף בינה לבין קרנות הון הסיכון או הפרייבט אקוויטי הוא העובדה שהיא שומרת על אחזקות מיעוט, וגם על מעורבות נמוכה בניהול. "בניגוד לקרנות, אני לא אגיד ליזם מה לעשות ובוודאי לא אחליף הנהלה. התמורה שאני מבקש היא הגנת אנטי-דילול חזקה, כך שאם לא סופק מה שהובטח לי, יש לזה מחיר. מבחינתי, אלא אם החברה פושטת רגל, אני כמעט לא יכול להפסיד על ההשקעה. ההגנה שלי מפני דילול גם לא אמורה להפחיד מאוד את החברה: מכיוון שאני ממילא מחזיק 3%-4% מהחברה בתחילת הדרך, גם אם ההגנה שלי מכפילה לי את האחזקות, אני לא משתלט על החברה".

בשביט משקיעות גם קרנות גדולות מחו"ל, שיכולות להשקיע לצד שביט, והצטרפו עד היום לרוב ההשקעות שלה, בדרך כלל גם באחזקות מיעוט.

אחת החלופות האחרות לעמק המוות, היא פנייה לבורסה.

"רוב אותן חברות שהנפיקו בתל אביב לא חשות שהמחיר שבו הן נסחרות משקף את שוויין. נראה כי גם השוק לא מאמין שהבורסה משקפת את השווי, כי בכל פעם שחברה כזו מכריזה על כוונתה לבצע רישום כפול בבורסה בחו"ל, שוויה בתל אביב עולה. אלא שהחברות הללו לא יכולות להתבסס בבורסה זרה אם הן מגיעות אליי בלי סכום סביר בקופה".

"אם אין כסף בחברה, החתמים המובילים את ההנפקה יכולים לעשות עם החברה מה שהם רוצים. חתמים נועדו לדאוג לחברה, אבל גם נמצאים בניגוד אינטרסים. רגע לפני ההנפקה הם יכולים להוריד פתאום את המחיר, כדי לאפשר למשקיעים שלהם להיכנס במחיר נמוך יותר, ולהרוויח בעצמם ממימוש אופציות הגרין שו. ככל שהחברה מגיעה עם מזומן רב יותר להנפקה, כך יותר קל לה לעמוד מול הלחצים הללו".

בתקופה האחרונה, מספר חברות מכשור רפואי שנמצאות בשלבים הללו, של מיצוי קרנות הון הסיכון ואחר כך מיצוי ההנפקות הקלאסיות בבורסה בת"א, אך עוד אינן בשלות להנפקה בנאסד"ק, גייסו סכומים של עשרות מיליוני שקלים ממשקיעים מוסדיים בהנפקות פרטיות בבורסה. לייבלר מציין כי הוא עמד ברקע של חלק מן ההנפקות הללו. "הם ידעו שאני עושה בדיקת נאותות ומשיג תנאים טובים, אז הם הצטרפו אליי".

חלק מהמודל שלך בנוי על הנפקות בנאסד"ק. האם חלון ההנפקות יישאר פתוח בשנים הקרובות?

"השוק השתנה לעומת לפני שנה וחצי. אז היה ניתן להנפיק מגוון רחב של חברות במחירים שלפעמים היו גבוהים ממה שהחברות באמת שוות. עכשיו המטוטלת נעה לכיוון השני. עדיין יש הזדמנויות, אבל רק עבור החברות הטובות וחלק מהן לא יקבלו את מלוא השווי שהן מצפות לו".

מה הדבר הבא בשבילכם?

"אנחנו משקיעים בתחומים רבים. אנחנו עכשיו בקשר עם חברה בתחום האינטרנט עם הכנסות של 50 מיליון דולר וחברה בתחום ביטחון הפנים על מכירות דומות. לא התכוונתי להשקיע במדעי החיים בעיקר, אבל זה שיקף את מה שקרה בשוק בתקופה הזו".

"אני כרגע לא מגייס עוד קרן, אם כי אני מקבל פניות, אבל ההצעות הן לקרן גדולה, ואני לא חושב שקרן גדולה יותר תתאים למודל שלי. אם הייתי מנהל 150 מיליון דולר, במי הייתי משקיע 10 מיליון דולר בלי להפוך לבעל עניין?"

האם קרנות הון הסיכון הקלאסיות חוזרות לאיתנן?

"יש בישראל תשתית מצוינת של קרנות שיודעות מה הן עושות, אבל עתידן תלוי גם במה יקרה בשווקים. לקרנות הגדולות במיוחד קשה להרוויח בארץ, אבל יש מקום לאחת ושתיים כאלה, ויש בהן צורך. הסיכוי לבנות נוקיה ישראלית הוא אמיתי עכשיו".