מחקרי ה-OECD בנושא האי-שוויון ומיסוי שפורסמו בשבוע שעבר, שופכים אור על הקשר בין המהלכים שנעשו בעשור האחרון בתחום המיסוי, לבין תופעות מדאיגות בכלכלה ובחברה של הגדלת הפערים החברתיים, גידול ביוקר המחיה וכעת גם להאטה בצמיחה - כך אומר הכלכלן ד"ר זאב רותם בראיון ל"גלובס".
המחקר הראשון בדק את הקשר בין רמת האי-שוויון הקיים במדינה לבין קצב הצמיחה. מדובר בנושא שמעסיק את המחקר הכלכלי כבר שנים, ועד כה שרר ויכוח עמוק בין כלכלנים לגבי השאלה האם קיים קשר בין שני המשתנים, ואם כן - מה טיבו.
- מה חדש במחקר האחרון של ה-OECD?
"המחקר החדש הוא המקיף והמעודכן שנעשה בתחום בשנים האחרונות, והוא מבוסס על בחינה אקונומטרית של נתוני האי-שוויון וצמיחה של 31 מדינות הארגון על פני 25 שנה. ממצאי המחקר מראים שככל שהאי-שוויון גדול יותר - כך הצמיחה מואטת. בנוסף, נמצא קשר מובהק בין מדד הג'יני נטו (המדד שמודד את פערי ההכנסה בין העשירונים בניכוי מסים ותשלומי העברה - ע.ב) לקצב גידול התמ"ג לנפש. כל הורדת נקודה של האי-שוויון במדד הג'יני, מוסיפה 0.8% בתמ"ג המצטבר של אותה מדינה ב-5 השנים אחר כך (0.15% בכל שנה)".
- מדוע האי-שוויון בהכנסות פוגע בצמיחה?
"ההסבר של המחקר הוא שצמצום הכנסה של העשירונים הנמוכים פוגע ביכולתם להשקיע וביכולתם לרכוש השכלה נאותה, ובכך פוגע בפריון של אוכלוסיות אלה".
"ממצאי המחקר רלוונטיים במיוחד לישראל", אומר רותם, "שמאופיינת ברמת האי-שוויון הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD - אחרי ארה"ב וצ'ילה. שיעור הגידול בפערים בישראל ב-25 השנים האחרונות היה אף הוא מבין הגבוהים ביותר שנמדדו בין 31 המדינות".
- מה האפקט של הקטנת האי-שוויון על המשק הישראלי?
"מדד ג'יני נטו עמד בישראל ב-2011 על 0.377 לעומת ממוצע ה-OECD שהיה 0.315 (ככל שהמדד גבוה יותר, אי-השוויון גבוה יותר - ע.ב). משמע, אם היינו מורידים את האי-שוויון בישראל לרמה המקובלת במדינות ה-OECD, היינו זוכים לתוספת של 0.93% אחוז צמיחה בתמ"ג לנפש בכל שנה ב-5 השנים הבאות. אם היינו מורידים את האי-שוויון נטו לרמה של המדינות הסקנדינביות (דנמרק, פינלנד, שבדיה ונורבגיה), שבהן המדד הוא 0.26 בממוצע, היינו זוכים לתוספת של 1.75% בצמיחה בכל שנה בחמש השנים הבאות".
המחקר לא מסתפק בהוכחת הקשר, אלא גם מצביע על דרכים לצמצום האי-שוויון: "ההמלצה של המחקר היא חד-משמעית", אומר רותם, "מדיניות אקטיבית לצמצום האי-שוויון תביא להגדלת הצמיחה. המחקר מעלה שהקטנת ההכנסה נטו של העשירון העליון אינה פוגעת בצמיחה, ולכן הדרך המיטבית להקטין את האי-שוויון ולהגדיל את הצמיחה היא, לפי עורך המחקר, על ידי הגדלת המיסוי הישיר על העשירון העליון וביטול הטבות מס המגיעות בעיקר אליו, מצד אחד, והגדלת ההכנסות של העשירונים הנמוכים, מצד שני. המחקר גם מדגיש את החשיבות של אבטחת נגישות טובה לחינוך ולבריאות לעשירונים הנמוכים, כמפתח לצמצום הפערים בהם ולהגדלת הצמיחה".
התרחבות הפערים והאי-שוויון בהכנסות היא תופעה שמאפיינת את כל מדינות ה-OECD: לפי הנתונים שמפרסמים עורכי המחקר, הפער בהכנסות בין העשירון העליון לתחתון במדינות הארגון עומד על 9.5 לעומת 7 ב-1980. במקרה של ישראל מדובר בנתונים הרבה יותר דרמטיים. "לפי נתוני הלמ"ס,
בשנת 2003 היחס בין ההכנסה נטו למשק בית של העשירון העליון לעשירון התחתון עמד על 8.6", אומר רותם, "העשירון התחתון הכניס 2,350 שקל נטו למשק בית, ואילו העליון - 20,200 שקל נטו למשק בית. בשנת 2011 הוכפל היחס בין הכנסת העשירון העליון לתחתון ל-16.2 - ההכנסה נטו של העשירון התחתון ירדה ל-2,000 שקל לחודש, ואילו של העשירון העליון גדלה ל-32,800 שקל נטו לחודש. בעוד שההכנסה הממוצעת עלתה ב-42%, עלתה ההכנסה של העשירון העליון ב-63% ואילו של העשירון התחתון ירדה ב-17% (!)".
מה גרם לעלייה כה דרמטית ברמת האי-שוויון בישראל? את התשובה לכך מוצא רותם במחקר שני שפרסם ה-OECD בשבוע שעבר בנושא מדיניות המסים, מחקר שמציג את נתוני תמהיל הכנסות המס המעודכנים של המדינות החברות לאורך שנים.
"המחקר השני מצביע על כך שהגורם העיקרי לגידול חסר התקדים במונחים עולמיים ברמת האי-שוויון לא היה השינוי בשכר העובדים ברוטו, אלא השינוי בתמהיל המס. מאז שנת 2000 עברה מערכת המס במדינת ישראל מהפך דרמטי, שהיה אחד הגורמים המרכזיים לתהליכים הכלכליים במדינה בשנים האחרונות. בשנת 2000 היה סך שיעור המס כאחוז מהתמ"ג בישראל גבוה ב-1% מהשיעור הממוצע ב-OECD (35.7% מול 34.7%). במהלך השנים ירד שיעור המס ב-5% ל-30.6% ב-2013 - הרבה פחות משיעור המס הממוצע במדינות הארגון (33.8%). כך שהירידה בישראל היא חריגה בגודלה במונחים עולמיים. ה-OECD אף טורח לציין בתמצית הסקירה השנתית האחרונה שלו שהירידה בשיעור המס מתוך התמ"ג בישראל, הייתה הגדולה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD מאז שנת 2007".
- כיצד השפיעה הורדת המסים על המשק?
"הירידה הגדולה בשיעור המס במדינה חייבה הורדה מקבילה בהוצאה הממשלתית, ואכן, ההוצאה הממשלתית, שהייתה גבוהה מהממוצע של מדינות ה-OECD, ירדה הרבה מתחת לממוצע ה-OECD. לירידה זו הייתה משמעות חריפה על הצמיחה דרך צמצום היקף הסיוע של המדינה להשקעות בתעשייה ובהשקעות בתשתיות פיזיות, בחינוך, בבריאות ובמו"פ, והייתה לה משמעות חריפה על צמצום השירותים הציבוריים וכתוצאה על יוקר המחיה".
ד"ר רותם טוען כי מעבר לעצם ההורדה עצמה יש משמעות רבה גם לפילוח של ההורדה: "90% מהירידה באה על ידי קיצוץ בהכנסות ממס הכנסות ורווחים של יחידים, בין אם בדרך של הורדת מדרגות המס ובין אם בדרך של הגדלת הטבות המס. התרומה של מס על הכנסה ורווחים של יחידים כאחוז מהתמ"ג, ירדה בחצי - מ-10.3% ל-5.6%. מה שלא ירד, ואפילו עלה מעט, הינו שיעור המס על מוצרים ושירותים (מע"מ, מס קנייה ועוד) - מ-11.8% ב-2000 ל-11.9% מהתמ"ג ב-2013 (ראו תרשים). אם בשנת 2000 היה היחס בין מס על הכנסה ורווחים למסים על מוצרים כ-90%, בשנת 2013 הוא ירד לפחות מ-50%. ב-OECD, לעומת זאת, הירידה במס הכנסה ורווחים על היחידים הייתה של חצי אחוז בלבד, והיחס בין מיסי הכנסה ורווחים למסים על מוצרים, נשמר לאורך השנים סביב כ-80%".
- מה המשמעות שיש לכך?
"מרבית ההפחתה במסים על ההכנסה הולכת לכיסם של החברים בעשירון העליון. מצד שני, קוצצו הקצבאות לשכבות הנמוכות, מה שהקטין את ההכנסה הפנויה שלהם. המהלך הזה הוא בדיוק הפוך למסקנות המחקר של ה-OECD - במקום להגדיל את ההכנסות של העשירונים התחתונים ובכך לצמצם את האי-שוויון ולתמוך בצמיחה, הגדילה ישראל את ההכנסות של העשירון העליון וצמצמה את ההכנסות של העשירון התחתון".
- האם ההכנסה הנוספת של העשירים לא תרמה לצמיחה הכוללת?
"העשירון העליון ניצל את תוספת ההכנסה הפנויה שלו להשקעה בנכסים, בראש ובראשונה בדירות להשקעה, שגם היה האפיק המועדף בגלל הריבית הנמוכה ופערי המיסוי מול אפיקי השקעה אחרונים. לא מפתיע שהעלייה הגדולה במחירי הדירות התחילה ב-2009, במקביל להפחתות הגדולות של שיעורי מס הכנסה על יחידים. עודפי הכסף של העשירון העליון היו גם זרז לעליית יוקר המחיה בשירותים הציבוריים המופרטים ובנכסים.
"התוצאה גם לא איחרה לבוא במונחי צמיחה - אחרי שנתיים של צמיחה מלאכותית (2010-2011) אנחנו חווים ירידה הולכת וגוברת בשיעור הצמיחה, שנובעת משילוב כל האפקטים - ירידה בהשקעות במשק (בגלל הירידה בהוצאה הממשלתית), ירידה בצריכה הפרטית (בגלל המצוקה של השכבות הנמוכות) ועלייה ביוקר המחיה (שמונעת על ידי הכסף הפנוי של העשירון העליון)".
- כיצד מסקנות המחקר צריכות להשפיע על המדיניות הכלכלית בישראל?
"אחד המהלכים המרכזיים ביותר שצריכים להיות על הפרק הוא בחינה מחדש של מדיניות המס. העלאת שיעור המס על הכנסה ורווחים של יחידים לרמה הממוצעת ב-OECD (ב-3% תמ"ג), היא מהלך מתבקש. ניתן לעשות זאת במגוון מכשירים הנוגעים למרכיבי המס, כולל מס ירושה, מס יסף, מס על הכנסה מהשכרת דירות, מס על רווחים וגם ביטול הטבות מס חריגות. העלאה זו תוסיף להכנסות המדינה יותר מ-30 מיליארד שקל בשנה, ותאפשר גם לחזור ולהשקיע בצמיחה, לשקם את השירותים הציבוריים וגם להקטין בשיעור מסוים את המסים העקיפים - ובכך לתרום להורדת יוקר המחיה".
שיעור המס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
