הדרישות של גילה לפיתוח משק הגז במבחן המציאות

החלטתו של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיויד גילה לסגת מהסדר הפשרה עם דלק ונובל אנרג'י ולפצל את הבעלות על מאגרי הגז הקימה עליו לא מעט מתנגדים, ובהם גם מנכ"לית משרד האנרגיה אורנה הוזמן-בכור, ששיגרה מכתב ובו היא מאשימה את גילה בפגיעה בענף הגז. בתחילת השבוע, הגיב גילה לדברים וחזר ואמר כי הסדר הפשרה, ולפיו ימכרו השותפות בלוויתן את מאגרי הגז הקטנים יותר כריש ותנין בתמורה לכך שיוכלו להמשיך להחזיק בלוויתן, אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. גילה הציג חמישה צעדים שלדעתו על משרד האנרגיה לעשות כדי לקדם את משק הגז. "גלובס" מציג את הדרישות אל מול המצב בפועל ומנסה לברר עד כמה הן מוצדקות או מעשיות.

הרחבת הקיבולת של תמר

הדרישה של גילה:

על משרד האנרגיה להורות על הקמת תשתיות שיאפשרו להרחיב את הקיבולת של מאגר תמר.

המצב בפועל:

הבעלים של מאגר תמר כבר הודיעו שהם אכן מתכוונים להגביר את התפוקה של המאגר ועד 2018 הוא יוכל להפיק עד 20 BCM בשנה (נכון להיום הוא מפיק 10 BCM בשנה). בשלב הראשון, הצפוי להסתיים עד אמצע 2015, יותקנו מדחסים בצינור הנוכחי, כך שהזרמת הגז תגדל ב-20%. בשלבים הבאים ייקדחו בארות נוספות. עד סוף חיי המאגר ייקדחו 15 בארות.

האם הדרישה מוצדקת:

מאחר שהחברות פועלות בלאו הכי להרחבת המאגר, אין בדרישה של גילה משום חידוש.

פתרון לאחסון הגז

הדרישה של גילה:

על משרד האנרגיה לקדם פתרון של אחסון גז טבעי ממאגר תמר במאגר הישן של ים תטיס.

המצב בפועל:

למדינות התלויות בגז הטבעי (ובהן ישראל, שעד 60% מהחשמל שלה מיוצר בגז טבעי), חשוב לקדם פתרונות לאחסונו, ואולם פתרונות אלו יקרים ומסובכים לתפעול. האפשרות לאחסן גז מתמר במאגר ים תטיס הריק נבדקה בעבר על ידי חברת הלוי דואק וחברת הייעוץ הבינלאומית SGS, אולם ממצאיהן העלו חשש לדליפת גז כתוצאה מכך.

כדי לאחסן גז במאגר ריק, צריכה להיות בו כרית ביטחון של גז (Cushion Gas), השומרת על אטימות המאגר והמבנה שלו, ואולם השיבושים בהזרמת הגז המצרי בעבר חייבו שאיבה מואצת ממאגר ים תטיס ויש סכנה שכרית הביטחון לא נשמרה. לפיכך, מימוש האופציה הזאת עשויה להגיע לכמה מאות מיליוני דולרים.

האם הדרישה מוצדקת:

השותפים בתמר ובים תטיס עדיין עורכים סקר היתכנות, והפתרון שהעלה גילה עדיין נבחן גם על ידי משרד האנרגיה. נכון להיום, הדבר נראה בלתי אפשרי.

אמינות האספקה

הדרישה של גילה:

על משרד האנרגיה, בהתאם להחלטת הממשלה, לחייב את שותפות תמר להקים צנרת הולכת גז טבעי מתמר לאזור אשקלון כדי להגביר את אמינות האספקה של הגז.

המצב בפועל:

נכון להיום, חברת החשמל חתומה על הסכם עם שותפות תמר לרכישת 78 BCM של גז, עם אופציה לרכישה של עד 99 BCM, בתנאי ששותפות תמר תקים תשתית נוספת. אלא ש"תשתית נוספת" אין פירושה בהכרח הקמת צינור נוסף, וכך העדיפה השותפות להתקין מדחסים שיגדילו את הקיבולת בצינור הקיים לאשדוד בכ-20%, בעלות של כ-220 מיליון דולר, במקום בניית צינור נוסף, שעלותה עשויה להגיע ל-450 מיליון דולר.

להערכת גורם במשק האנרגיה, יש סיבה נוספת שבגללה העדיפה שותפות תמר שלא לבנות צינור, והיא מניעת גישה למתחרים.

הקמת צינור הייתה מאפשרת חיבור של מאגרים נוספים, בבעלות מתחרים, לחוף הישראלי ומקלה את פיתוחם. אם היה מונח צינור נוסף לאשקלון, היה קל לחייב את השותפות בחיבור מאגרים אחרים לצינור זה, כמו מאגר שמשון.

האם הדרישה מוצדקת:

הדרישה של גילה מוצדקת ונכונה. בעניין זה הממשלה נכנעה לשותפות והסכימה להתקנת מדחסים במקום בניית צינור נוסף. משרד האנרגיה עדיין יכול לחייב את השותפות לעשות זאת.

פיתוח מאגרים קטנים

הדרישה של גילה:

על משרד האנרגיה לחייב בעלי רישיונות שכבר ביצעו תגליות לפתח את המאגרים כדי להפיק גז טבעי, בהתאם לסמכות שניתנה לו בחוק הנפט. עם תגליות אלה נמנים מאגרי שמשון, כריש ותנין.

המצב בפועל:

חוק הנפט מעניק לממונה על הנפט במשרד האנרגיה את הסמכות לחייב בתוך זמן מוגבל בעלי רישיון או חזקה לפתח את תגליותיהם, ולא - יאבדו את הזכויות על המאגרים. אלא שעד כה נסיבות שונות מנעו את פיתוח המאגרים הקטנים.

במאגר שמשון, שהוכרז כתגלית ב-2012, יש גז בכמות קטנה - 15.6 BCM - והוא נמצא בעומק המים ובמרחק רב מהחוף. כמות הגז הקטנה יחסית, הקושי בפיתוח המאגר והעובדה שאין תשתית סמוכה שאליה יוכל להתחבר - כל אלה מקשים את פיתוחו.

מעבר לכך, מפעילת המאגר, חברת ATP האמריקאית, פשטה רגל לפני כשנתיים ורק באחרונה הודיעו בעלי הזכויות במאגר שהמפעילה החדשה היא חברת AGR הנורבגית.

במקרה של מאגרי תנין וכריש, על פי צו מוסכם בין השותפות נובל אנרג'י וקבוצת דלק לממונה על ההגבלים העסקיים, היה עליהן למכור אותם, ולכן לא ניתן היה לפתח אותם.

האם הדרישה מוצדקת:

גילה צודק בדרישתו, ועל משרד האנרגיה אכן מוטלת המשימה לעודד מדיניות לפיתוח מאגרי גז קטנים, ואולם בנוגע לכריש ותנין - עד כה היה בלתי אפשרי לעשות זאת.

הפקה מסחרית

הדרישה של גילה:

על משרד האנרגיה לדרוש מבעל חזקה במאגר לפעול להפקת גז טבעי בכמויות מסחריות בתוך זמן מוגבל.

המצב בפועל:

אם ניקח כדוגמה את מאגר דלית, הנמצא בבעלות קבוצת דלק ונובל אנרג'י, הרי הוא מוגדר חזקה כבר מדצמבר 2008, אולם טרם בוצעה בו כל פעילות הפקה מסחרית. המאגר, שהוכרז כתגלית ב-2009, מכיל 7-8 BCM בלבד של גז, וכמו מאגר שמשון הוא נחשב מאגר קטן. ברמת המחירים ושיעורי המס הנוכחיים, לשותפות בו כנראה לא משתלם כלכלית לפתח אותו.

כדי למנוע מצב כזה, במדינות רבות בעולם יש מדיניות המתמרצת פיתוח של מאגרים קטנים. בהולנד, למשל, יש "חוק לעידוד מאגרים קטנים" ולפיו אותם מאגרים נהנים ממס מופחת או מעזרה במימון התשתית. בישראל אין חוק כזה, וכל מאגר חייב בתמלוגים בשיעור 12.5% מההכנסות, ללא קשר לגודלו. כך כדאיות הפיתוח פוחתת.

האם הדרישה מוצדקת:

הדרישה עצמה מוצדקת, אך קודם לכן יש לגבש מדיניות שתתמרץ את הפיתוח של מאגרים קטנים.