ברוך הבא כחלון

מערכת הבחירות של 2015 הסתיימה בניצחונם הפוליטי החד-משמעי של הליכוד ובנימין נתניהו. המפלגה וראשה ינהיגו את ישראל בשנים הקרובות, כאשר מולם אופוזיציה מוכה. זו הדרך לתאר את מה שקרה במערכת הבחירות - ניצחון של נתניהו על יריביו, וגם לא מעט משותפיו, במיוחד מפלגת הבית היהודי.

אלא שכאשר באים להעריך את משמעות הניצחון הזה בנוגע לתחום הכלכלי בישראל, מתחילות להופיע "כוכביות" לצד המילה "ניצחון נתניהו". הכוכבית הראשונה, והמשמעותית ביותר, היא העובדה שנתניהו ו"שותפיו הטבעיים" - הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו - ירדו בבחירות אלה ל-57 מנדטים לעומת 61 בבחירות הקודמות.

למעשה, סיעת כולנו של משה כחלון, עם 300 אלף מצביעים, הפכה למעין שסתום-ביטחון עבור הקואליציה של נתניהו, היא קלטה את המחאה של מצביעים ימניים נגד המדיניות הכלכלית של ראש-הממשלה, ומנעה מעבר של חלק מהם אל יאיר לפיד או ליצחק הרצוג.

תוצאה זו מעניקה לנתניהו את ראשות הממשלה, ולכחלון את משרד האוצר. למעשה, מבחינת קביעת המדיניות הכלכלית אין הבדל גדול בין מה שקרה בבחירות 2013, למה שהתרחש בבחירות אלה. פוליטיקאי אשר זקוק לקיים הבטחות בחירות לבוחריו בתחום החברתי-כלכלי, מגיע למשרד האוצר כאשר מולו ראש-ממשלה עם סדר-יום משלו, ושותפים קואליציוניים אשר גם להם דרישות תקציביות לא קטנות.

אם יש משהו שהבחירות הוכיחו הרי זה שבישראל לא רק הנבואה, אלא גם התחזית, ניתנה לשוטים, לכן צריך להסתכן מאוד כדי לנסות לנתח מה צפוי לנו כאן בשנים הקרובות. יחד עם זאת, על הבסיס של השנים האחרונות, ומתוך היכרות עם דרך קבלת ההחלטות במערכת השלטונית בישראל, אפשר לנסח מעין תרחיש שלילי אשר ילווה את כחלון, ואת הציבור, בשנה-שנתיים הקרובות, שאינו שונה בהרבה ממה שתואר כאשר לפיד כפה את עצמו על נתניהו כשר האוצר שלו.

מבחינת המדיניות הפיסקאלית, המצב מזכיר מאוד את 2013. שר אוצר חדש מתמנה לתפקיד כאשר יש צורך מיידי באישור תקציב, אשר כבר שוכב במגירות אגף התקציבים באוצר. כמו לפיד, כחלון יעביר את הצעת התקציב הקיימת, עם התאמות מינימליות, ויבטיח שאת מדיניותו הוא יתחיל ליישם מיד לאחר מכן. אלא שאז יגלה כחלון את כוחה של המציאות הפוליטית. כל השאלות הכלכליות והחברתיות אשר לא נדונו במהלך הבחירות, יצוצו להן ביום-יום של ניהול הממשלה.

כמו ב-2013 גם היום השאלה המרכזית תהיה "איפה הכסף?" ייתכן שהציבור אשר שלח את כחלון לכנסת התרשם מאוד מההבטחות לבצע רפורמות, אך בפועל מה שמעניין אותו הם שני נושאים עיקריים: מחירי הדיור וההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים, ובראשם חינוך ובריאות. הבעיה של שר האוצר המיועד היא שבעניין יוקר הדיור, הסיכוי להשיג ולהציג תוצאות בטווח הקצר והבינוני הוא קטן מאוד; ואילו בכל הקשור להוצאה החברתית הוא נקלע לקואליציה הלא נכונה.

אופוזיציה דו-ראשית

שותפיו החדשים-ישנים של כחלון הם ראשי הבית היהודי, שהם נציגי ההתנחלויות, והמפלגות החרדיות, אשר רעבות לתקציבים לאחר שנתיים רעות. אמנם למפלגות המגזרים הדתיים תהיה הנציגות הנמוכה ביותר בכנסת זה שנים, רק 21 חברי-כנסת, אך עוצמתם הפוליטית היא גדולה, וייתכן שעוצמה זו לא תעלה תמיד בקנה אחד עם התוכניות של שר האוצר הבא. ואם לא די בכך, ישנו גם ראש-הממשלה אשר מתפקד כראש שדולת תקציב הביטחון, וגם מתנגד לכל ניסיון להעלות את נטל המס הישיר על בעלי הכנסות גבוהות.

גם בתחום הרפורמות שעליהן כחלון דיבר כל-כך הרבה, בתחומי הבנקאות, הפיננסים, התחרות במשק והיצע הקרקעות, השר-לעתיד עומד לגלות את כוחם של שדולות, שתדלנים, עורכי-דין, אינטרסנטים וסתם חברים של ראש-הממשלה. נכון ששר האוצר המיועד יוכל לאיים על נתניהו, אך בנשק זה אפשר לאחוז רק פעם אחת, וכנראה זה לא יקרה בקרוב. כאשר יגיע הזמן לדון בתקציב של שנת 2016, בעוד כמה חודשים, כחלון ונתניהו ייאלצו למצוא מכנה משותף. השאלה היא - האם זה יהיה מכנה משותף שיספק את בוחריו של שר האוצר החדש.

בעניין זה נעיר, כי מזל לא מזיק לאף אחד, כולל לכחלון. הירידות במחירי האנרגיה והסחורות, והפיחות בשער האפקטיבי של השקל מאפשרים להציג נתונים מקרו-כלכליים חיוביים בחודשים הקרובים, כולל נתוני צמיחה, סחר-חוץ, מאזן תשלומים ואולי אף תעסוקה. אך ניסיון העבר הראה, כי היתרונות של הצמיחה במשק תועלו רק לחלק מהאוכלוסייה, בשם מדיניות כלכלית "אחראית".

מול נתניהו וראש הבית היהודי נפתלי בנט תתייצב בכנסת ה-20 אופוזיציה אשר תקדיש את מרבית זמנה ומרצה לשאלות כלכליות וחברתיות. ההערכה היא, כי גם אחרי הבחירות האלה, הסוגיות הכלכליות-חברתיות ימשיכו להיות נקודות-התורפה של הימין בקרב הציבור, כפי שתוצאות הבחירות יוכיחו לאחר שינותחו בראש צלול.

האופוזיציה לנתניהו בסוגיות מדיניות תשב בעיקר בבית הלבן בוושינגטון, במטה האיחוד האירופי בבריסל וברמאללה. כחלון אמנם ישמע קולות גוברים מצד ראשי חברות ישראליות על חרם שקט מצד חברות בחו"ל, ועל נזקים לכלכלה בגין הבידוד המדיני, אך ספק אם הוא יוכל לעשות משהו פרט להפניית המתלוננים ללשכת ראש-הממשלה.

בעייתו הפוליטית האפשרית של שר האוצר, עלולה להיות דומה מאוד לזו שהטרידה את קודמו בתפקיד לפיד. אמנם לכחלון יש ניסיון ויכולות שעולות בהרבה על אלה של קודמו, אך ככל שכחלון יתקדם בדרכו ויחוש בצורך לרשום הישגים, מנגד לו תתייצב אופוזיציה דו-ראשית. ראש אחד, מפלגת יש עתיד, שתדגיש יום-יום את סוגיות הדיור ויוקר המחיה; והראש השני, מפלגת העבודה ומרצ המצומקת, שידגישו מדי יום סוגיות של הוצאה חברתית, עבודה קבלנית, ושירותים חברתיים ירודים.

בסופו של דבר, מה שמצפה לכחלון - אחרי מערכת בחירות עם סיסמאות עמומות - זו מציאות נשכנית, עם אופוזיציה מאוד לא שקטה, וקואליציה אשר תעשה כל דבר כדי לחסום את תוכניותיו.