כך אמור היה לפעול ביה"ח הפרטי ליד תל השומר

"גלובס" חושף את פרטי ההסכם שנחתם להפעלת "שר"פ תל השומר" מאחורי גבו של משרד הבריאות: העסקה בלעדית של רופאי שיבא, תשתיות ציבוריות לטובת המטופלים הפרטיים ונתח קבוע מההכנסות

שר``פ תל השומר / צילום: תמר מצפי
שר``פ תל השומר / צילום: תמר מצפי

לפני כשנה וחצי חשפה רנן נצר במגזין G של "גלובס" כי בצמוד לשער המזרחי של בית החולים הממשלתי שיבא (תל השומר) נבנה מרכז רפואי פרטי הנושא את השם "שר"פ תל השומר". במשרד הבריאות זעמו אז על מה שנתפס כהתרסה כלפי הרגולטור ואף כהטעיה של הציבור, לאור האיסור הקיים בחוק להפעיל שר"פ (שירותי רפואה פרטיים) בבתי חולים ממשלתיים. בשיבא ציינו אז מנגד כי תל השומר הוא שמו של המקום ולא של בית החולים, והציגו את המרכז החדש כמרפאת מומחים, בדומה ל"טופ איכילוב" הצמודה לבית החולים איכילוב בת"א.

ואולם, היום (ד') אנו חושפים לראשונה את ההסכם שנחתם בין הנהלת שיבא לבין חברת "שי מדיקל" שהקימה ומתפעלת את המרכז הפרטי, שממנו עולה תמונה שונה לחלוטין - עד כדי ניסיון להפעיל לכאורה שר"פ בדלת האחורית.

לפי ההסכם, שנחתם באוקטובר 2013, המרכז הפרטי מוגדר כבית חולים פרטי ולא כמרפאת מומחים, והוא כולל לצד מרפאות ומכונים שונים גם 3 חדרי ניתוח - דבר שכלל אינו קיים במודל של טופ איכילוב או בבית חולים ממשלתי אחר.

החברה מתחייבת בהסכם להקצות את כל שטח הבניין לטובת בית החולים הפרטי ולדאוג לכל האישורים הרלוונטיים מרשויות התכנון וממשרד הבריאות. זה האחרון סירב לאשר את הפעלת חדרי הניתוח, ועל כך נרחיב בהמשך.

מה שמגביר את החשש כי שמו של בית החולים "שר"פ תל השומר" אינו רק בבחינת מותג ללא מהות, הם הסעיפים בהסכם לפיהם מתחייבת החברה להעסיק במקום אך ורק רופאים של שיבא - גם זאת בשונה מהמקובל בבתי חולים פרטיים אחרים ובשונה מהמקובל גם במרפאת המומחים טופ איכילוב.

באותה נשימה, והדבר מחדד עד כמה מערכת הבריאות מנוהלת על ידי רופאים ומטיבה עמם, ההסכם אוסר מכל וכל על העסקת אחיות של שיבא בבית החולים הפרטי - זאת אף שתקנות שירות המדינה מתירות לאחיות לבצע עבודה פרטית כל זמן שהיקף שעות העבודה אינו עולה על 25% מהמשרה הממשלתית ושהשכר אינו עולה על 50%. לפי ההסכם, גם אם אחות מעוניינת לעזוב את שיבא ולעבור לשר"פ תל השומר, היא מחויבת בתקופת צינון של שנה שלמה - מגבלה נוספת שאינה חלה על הרופאים.

ההסכם מעלה עוד כי בין בית החולים הפרטי לבין שיבא הממשלתי מתקיימים יחסי גומלין. כך, שיבא מתחייב להעמיד לטובת המטופלים של בית החולים הפרטי לא רק מערך גיבוי במקרה חירום (כמקובל), אלא "כל שירות רפואי שיידרש", וזאת "לרבות שירותי חדר מיון, מערך גיבוי לשירותי חירום רפואיים, ניתוחים ופרוצדורות רפואיות למיניהן, וכן שירותי מעבדה, הדמיה וכיוצא בזה". עם זאת, מובהר בהסכם כי זמינות השירותים לטובת בית החולים הפרטי תהיה על פי חומרת המצב הרפואי ועל פי החלטת מנהלי המחלקות הרלוונטיות.

מבחינת התמורה, ההסכם קובע כי מעבר לתעריפים הרגילים (לפי תעריפון משרד הבריאות) עבור השירותים ששיבא יספק לבית החולים הפרטי, שיבא יקבל גם 6% מההכנסות של בית החולים הפרטי, כאשר הסכומים יועברו מדי רבעון. עוד נכתב בהסכם, כי משום ששיבא הוא בית חולים ממשלתי ותאגיד הבריאות שלצדו מוגדר כגוף ללא מטרות רווח, הרי שקניית השירותים משיבא אינה מחויבת בתשלום מע"מ - נתון אטרקטיבי למדי.

מאחורי הגב של משרד הבריאות

ככל שהדבר ישמע בלתי מתקבל על הדעת, הרי שההסכם המדובר נחתם ללא ידיעת משרד הבריאות - הרגולטור והבעלים של בית החולים שיבא. למעשה, אף שמשרד הבריאות ידע לאחר הפרסום הראשוני במגזין G של גלובס כבר בנובמבר 2013 על כך שישנו הסכם בין שיבא לחברה פרטית, מסתבר כי המשרד דרש את ההסכם וקיבל אותו רק ב-15 במארס 2015 - שבועיים לפני דיון שקיים בעניין בג"ץ.

כן, למרבה האירוניה, מי שהביא את המקרה הזה לפתחו של בג"ץ היא דווקא החברה הפרטית שי מדיקל ושותפתה "פסקל לימיטד", זאת בשל הסחבת שבה נוקט המשרד במתן האישור להפעלת חדרי הניתוח הפרטיים בשר"פ תל השומר.

לטענת העותרות, היות שמדובר ב"כירורגיה בינונית" ולא בבית חולים פרטי גדול כדוגמת אסותא או הרצליה מדיקל סנטר, למשרד הבריאות אין סמכות לאשר או לפסול את הפעילות אלא אם המקום לא עומד בקריטריונים של בטיחות רפואית. משרד הבריאות מקדם חקיקה בעניין שתעניק לו סמכות ברורה גם בנוגע לרישוי מרפאות כירורגיות בינוניות וקטנות כחלק מרצונו לרסן את הרפואה הפרטית, אולם בינתיים מסתפקים במשרד בפרשנות לחוק הקיים ולפיה הסמכות קיימת גם במסגרת המשפטית הנוכחית.

בדיון שהתקיים ביום שני האחרון בבג"ץ, העירו השופטים אליקים רובינשטיין, אורי שוהם ומני מזוז, כי לפי סעיף 24א' לפקודת בריאות העם שעליו מסתמכות דווקא העותרות, כתוב במפורש כי תחת ההגדרה של בית חולים מופיע כל בית מרפא, מבראה או כל בניין המשמש לקבלת חולים, ועל כן לכאורה משרד הבריאות יכל לטעון שיש לו הסמכות שלא לנפק רישיון כזה.

השופטים אף ציינו כי בהסכם שבין שיבא לחברות הפרטיות, המרכז הרפואי "שר"פ תל השומר" הוגדר כבית חולים ולא כמרפאה. בסופו של יום העניקו השופטים למשרד הבריאות פרק זמן נוסף עד מחצית חודש יולי כדי להכריע האם המסגרת המשפטית הקיימת מאפשרת למדינה שלא להעניק רישיון לכירורגיה פרטית בינונית כחלק ממדיניות מרסנת, או לחילופין האם בכוונת המשרד להשלים את החקיקה בעניין - מה שלא נראה סביר בעליל לאור לוחות הזמנים.

יום לפני בג"ץ: ההסכם בוטל

ההחלטה שפרסמו שופטי בג"ץ כללה נימה ברורה של ביקורת הן כלפי הנהלת שיבא והן כלפי משרד הבריאות, זאת לאור העובדה שההסכם המדובר נחתם מבלי שהמשרד יודע על קיומו: "אילולא היה המדובר בהתקשרות עם מוסד ממוסדות המדינה השייך למשיב (משרד הבריאות) ושלא דווח למשיב, היה מקום לדחיית העתירה על הסף בשל אי ניקיון כפיים". עוד הם כתבו במה שנראה כמו לשון המעטה: "מכל האמור נעיר, כי מערך היחסים בין בית החולים שיבא למשיב (משרד הבריאות - ש.נ) שהוא בעליו, נראה מוזר".

במהלך הדיון התבררה עוד עובדה שלא הייתה ידועה למשרד הבריאות: מסתבר כי יום בלבד לפני הדיון, מנכ"ל שיבא, פרופ' רוטשטיין, עדכן את בית המשפט כי ההסכם עם החברות הפרטיות בוטל ביום א'. רוטשטיין צירף מכתב ששלח בעניין למנהל המרכז הרפואי הפרטי, ובו הודעה כתובה על "ההבנה בינינו על פיה ההסכם שבנדון מסתיים". הנימוק לביטול ההסכם: "למען הסדר הטוב ומכוח התפוסה הנמוכה מאוד במרכז והעדר כל סיכוי לשינוי ממשי בה בעתיד הנראה לעין". השופט רובינשטיין התקשה להסתיר את הפליאה שלו מחוסר הידיעה של משרד הבריאות גם מהפרט הזה.

בשיבא העדיפו שלא להגיב על הידיעה.