"תכניס את המצלמה אל תוך החור בקיר, אבל אל תעמוד מאחוריה. יש פה צלפים", אמר לי לוחם המיליציה כשעשינו את דרכנו במעלה המדרגות. העמדות הראשונות של ארגון המדינה האסלאמית (להלן: דאע"ש) נמצאות במרחק של 100 מטרים ממני, מעבר לרצועה קרקע מאובקת. אפשר לראות את הג'יהאדיסטים: דמויות עוטות שחור החופזות לאורך קרקע חשופה בין שני קירות.
המקום הוא עיירה ושמה חוסייבה אל-שרקייה, כ-10 קילומטרים מהעיר רמאדי, שנכבשה על-ידי דאע"ש במאי - והפכה לחזית המלחמה בין הארגון הרצחני לכוחותיה של הממשלה העיראקית.
הזמן הוא יוני 2015, כחודש לפני המתקפה הקשה ביותר של דאע"ש בעיראק - פעולה שאירעה בתחילת השבוע הנוכחי, ושגבתה יותר מ-100 הרוגים בפיצוץ שגרם להתמוטטות של כמה בניינים בעיירה הממוקמת כ-30 קילומטרים צפון-מזרחית מבגדד. זה קרה על רקע הודעה של הממשלה העיראקית על מבצע רחב היקף במחוז אנבאר, שרמאדי היא בירתו. אבל בזמן הביקור שלי בחודש שעבר, מי שנלחם כאן לא היה הצבא העיראקי, אלא קבוצת מיליציות שיעיות המכונה אל-חשד אל-שעבי (ההתגייסות העממית).
המיליציות אולי נלחמות למען עיראק, אולם הן אינן סרות למרותם של הצבא או של הממשלה. את הציוד, האימונים, ההנחיות, וגם את האידיאולוגיה - הן מקבלות מהרפובליקה האסלאמית של איראן. כתאיב חיזבאללה, הקבוצה שאליה התלוויתי, אף נמצאת ברשימה האמריקאית של ארגוני טרור. אנשי הארגון הם בעלי נטיות אנטי-אמריקאיות, אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות מובהקות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
