הבכירים ישובו לבסיסם בשלום

מסך העשן של ראשי צה"ל ומשרד הביטחון השיג את מטרתו: הם הצליחו לעבוד גם על רה"מ

מסך העשן הכבד שהפעילה "מערכת" הביטחון הצליח בגדול. אמש (ב'), אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו השווה למעשה בין דוח לוקר לתוכנית הרב-שנתית שהוכנה במערכת הביטחון ומסר כי ילמד את שתיהן ו"אראה מה התוכנית האופטימלית" - הוכח שהמערכת הצליחה, שוב, לעבוד גם עליו, הגורם האחד והיחיד שיחליט בעניין (אפשר ששר האוצר משה כחלון נזכר לפתע שהיה פעם חייל סדיר - מה שהופך את התערבותו בעניין לניגוד עניינים. אחרת אי אפשר להבין את ריחוקו המתמשך מדוח לוקר...)

אין סיכוי שהתוכנית של מערכת הביטחון, שנתניהו משום מה הקביל לזו של ועדת לוקר, מסתכלת לתוך עצמה. אין סיכוי שהמערכת מסוגלת לאתר את הפרדיגמות של תפקודה הלקוי, הנוח בעבורה. רק מי שבא מבחוץ יכול לראות נקי וצלול שהבעיה המרכזית היא לא כסף, אלא מהות הניהול הבעייתי של הצבא והחידלון האינטרסנטי של משרד הביטחון.

זה לא סתם שראשי המערכת הגיבו במילים שמביעות סערת רגשות, והפעילו מטות אזרחיים כמו מטה נשות אנשי הקבע. לא בכדי הפנו הצבא ומשרד הביטחון את כל תשומת הלב הציבורית לפנסיית הגישור, לסיום עבודתם של כאלפיים פקידים במדים או למספר הפגישות שהם נפגשו, או לא נפגשו, עם אנשי הוועדה, כולל כמה וכמה נתונים לא ממש מדוייקים. למרות שברור, עד כי אנושי, שאכפת להם מהכיס הפרטי שלהם, הרי בולט לעין הספין האדיר שבוצע בדעת הקהל, בדרך לאוזניהם של מקבלי ההחלטות בקבינט ובממשלה.

המטרה הייתה להפיח מסך עשן כבד משניים- וחצי העמודים המרכזיים והכבדים שבדוח הכולל 77 עמודים: "פרק ב - תובנות מרכזיות". הפרק מציג מערכת ביטחון, משרד ביטחון וצה"ל שכשלו ואיבדו זה מכבר את דרכם. העמודים הללו הם לב לבה של הבעיה הגדולה שבמהותה התחושה שצה"ל נהפך לעוד איגוד מקצועי, ועד עובדים של מונופול אדיר ומאיים. הפרק הזה מראה כי מה שהתכוון להיות צבא ההגנה לישראל נהפך עסק ביורוקרטי שמן, מניפולטיבי, שלוחם בעוז על המשך שמירת הרוטינה הנוחה של קיומו הנוכחי. שאלפים רבים מאוד, עשרות אלפים, של יושבי משרדים, בצבא ובמשרד הביטחון, רוכבים על מיעוט של לוחמים, ומנצלים את חובת הציבור ואהבתו הגדולה אליהם - כדי ליהנות מאותם תנאים כמותם.

בפרק התובנות המרכזיות בדוח לוקר 21 פסקאות קצרות, מאופקות, תמציתיות. מהוססות משהו, לפעמים חיוורות וחמקמקות, לא מעזות - אבל קשות. הנה כמה מהן, אבל לפני כן התמיהה המטרידה מכולן: אם כך מתנהלת "המערכת" בעניינים כספיים, בבלופים, תרגילים, זלזול, בלי חשבון, בלי פיקוח, בלי בקרה, בלי מחויבות לכספי ציבור - האם אפשר שזו גם ההתנהלות כשזה נוגע למלחמות, מוכנות, איכות ההגנה של הצבא?

ליקויים, כפילויות ופגמים

תהליך תקצוב תקציב הביטחון וניהולו ברמה הלאומית "לקוי בכל הרמות ובכמה מימדים". התקציב הגדול במדינה "מתנהל" ואיננו "מנוהל". "במקום דיון יסודי על תוכניות התעצמות, מתקבלות לעתים החלטות אד הוק" (מדובר בתקציבי רכש ציוד לוחמה בהיקף של מיליארדי שקלים ודולרים בשנה). ההחלטות המתקבלות בשיח בין הדרג המדיני למערכת הביטחון הן "לעתים עמומות או חסרות".

עצירת האימונים בצה"ל במאי 2014, (הכרזה של שר הביטחון משה יעלון ומנכ"ל משרדו דן הראל, וביצוע של הרמטכ"ל דאז בני גנץ והיועץ הכספי שלו אז ראם עמינוח בטענה כי "נגמר לנו הכסף") הייתה "כשל מערכתי". כמה פסקאות אחרי עולה חשד שזה כשל מכוון ומתוכנן שמקורו ב"תרבות הקשחת התקציב". עוד מניפולציה צינית ויהירה של מערכת הביטחון נחשפת.

חלק ניכר מהתקציב משועבד מיד עם תחילת שנת התקציב לסעיפים משמעותיים, בהם שכר, פנסיה, רכש ופרויקטים. רק חלק קטן מהתקציב גמיש וניתן לשינוי. ככל שהחלק המוקשח בתקציב גדול יותר, החלק הגמיש, המיועד לאימונים, לשמירה על כשירות ולקיום שוטף - קטן יותר. מתברר שמערכת הביטחון פועלת במכוון כדי שהחלק הקשיח יגדל ואז הגמיש יקטן יותר-ויותר. "הוועדה סבורה שיש במערכת הביטחון נטייה להביא להקשחת חלק גדול ככל האפשר של התקציב, מתוך הנחה (שהוכחה כנכונה שנה-אחר-שנה) שהדבר ייצור לחץ לקבלת תוספת תקציב".

"הנוהג שהשתרש לדרוש תוספות לתקציב הביטחון במהלך שנת התקציב ולקבלה, הוא פגום ופוגע..." משרד הביטחון איננו מממש כראוי את תפקידו לפקח על הצבא ולבקר אותו. "הוועדה הופתעה לגלות שמשרד הביטחון כלל לא הגדיר זאת כחלק מייעודו". (ולמה שיעשו את זה? הרי כל העלאת שכר והטבת תנאים ללוחמים, שהם המיעוט שבמיעוט, מתגלגלת-נצמדת תוך שנתיים-שלוש לכל אנשי הצבא וגם משרד הביטחון). מתקיים טשטוש גבולות בין משרד הביטחון לצה"ל. ואנחנו נוסיף: מאז ימי דוד בן גוריון מתקיימת כפילות מעוותת, כאשר מנהל התקציבים במשרד הביטחון הוא בדיוק אותו אדם שלובש מדים ומשמש "היועץ הכספי לרמטכ"ל". ליועץ-המנהל הזה יש שני משרדים, אחד אזרחי ואחד צבאי, שני צוותי עבודה, שני ניירות מכתבים ושתי חותמות. כך קורה שמי שאמור להיות מנהל הפיקוח על הכספים הוא תמיד ובמקביל גם המפוקח שמשתמש בכספים הללו. 67 שנה אחרי - הגיע הזמן להפריד.

"בהיבטי התקציב, אין גורם מבקר אפקטיבי על דרישות הצבא... גם על מימוש התקציב אין פיקוח משמעותי". "משרד הביטחון נוטה בדרך כלל לקבל את דרישותיו של הצבא כמעט במלואן..""העימות השנתי המתוקשר בין משרד הביטחון ומשרד האוצר בזירה הציבורית, וחוסר היכולת של המשרדים להגיע להסכמות, גורמים נזק מתמשך למדינת ישראל". חוסר אמון בין המשרדים הנובע מהיעדר שקיפות.

גם בנושאים אזרחיים המערכת מתנהלת ללא גבולות ומגבלות (בהפקרות?): "התנהלות גופי מערכת הביטחון בהקשרים של תכנון ושל הטלת הגבלות על פיתוח תשתיות אזרחיות בתחומי הקרקע, בתקשורת והמרחב המקוון לעתים אינה מידתית".

"הוועדה סבורה כי גם כיום הניהול הכלכלי של מערכת הביטחון עדיין לוקה בחסר וכי יש לעשות עוד רבות.."

"כוח האדם במערך הקבע בצה"ל מנוהל באופן לקוי. הצבא אינו שולט כהלכה במספר אנשי הקבע ובהוצאה על כוח אדם. לצבל אין הסבר מספק לגידול החד במספר אנשי הקבע בשנים האחרונות..."

במשך עבודת הוועדה "נחשפו כפילויות וכשלים מבניים בצבא, שהבולטים בהם הם היקף המטות וכפילויות רבות בעבודתם... בניין הכוח ביבשה והשמירה על כשירותו לוקים בסרבול, הנובע במידה רבה מכפילויות וחלוקה לא מיטבית של סמכויות.."