שוד העוני

בניכוי הפריפריה. דוח העוני שפרסם השבוע המוסד לביטוח לאומי הצביע על עלייה בתחולת העוני בקרב ילדים, משפחות עם ילדים, קשישים ואנשים עובדים. כותרות העיתונים הבליטו בצדק את העובדה ששוק העבודה בישראל לא מחלץ מספיק מעוני, אבל במעמקי הדוח אפשר היה למצוא נתונים מעניינים ודרמטיים לא פחות. כך, למשל, תחולת העוני במחוז ירושלים גדלה משיעור של 24% בשנת 1997 לכדי 35% בשנת 2014. גם במחוז הצפון נרשם גידול דומה משיעור של 24% לשיעור של 30.2%. אבל שימו לב מה קרה באותה תקופה ממש בין גדרה לחדרה: תחולת העוני במחוז המרכז דווקא הצטמצמה מרמה של 13% לרמה של 11.6%, ואילו במחוז ת"א היא ירדה מ-13% ל-10.1% בלבד. "לכו לפריפריה", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשי המחאה החברתית בשנת 2011, אותו ראש ממשלה שחתום על המספרים האלה במהלך ארבע קדנציות, לא פחות. זה גם אותו ראש ממשלה שנוהג להצהיר על אחדותה של ירושלים לנצח נצחים ומזהיר מפני חלוקתה של "העיר שחוברה לה יחדיו". בטח תרצו לדעת שתחולת העוני במזרח ירושלים עומדת על 79.5%. כן, זה המספר. אבל יש גם חדשות טובות: בניכוי החרדים והערבים (עוד משפט שחתום עליו נתניהו), אין שם אפילו עני אחד.

סלע קיומנו. בטח לא תיפלו מהכיסא אם המוני עם ישראל, כלומר כמה מאות תל-אביבים, לא יפגינו במוצאי שבת הקרובה בכיכר הבימה בעקבות דוח העוני. אין פה הרי "שוד", אין טייקון לתלות על העץ, בסך הכול עוד 20 אלף ילדים נוספים שחצו את קו העוני. זה לא הגז, סלע קיומנו. לא תקראו מניפסטים חוצבי להבות של כוהני דת בתחפושת של עיתונאים בכירים, לא תשמעו את קהל המאמינים שלהם משיבים "אמן". הדמוקרטיה הישראלית כבר לא בסכנה, לא קברו שום רגולטור בחולות של ראשון, אפשר רק להתגעגע לסיפורי הקונספירציה של מתנגדי השוד הגדול. עוני זה משעמם.

כל הסיפור. אני מחבב את יצחק תשובה. הנה אמרתי, תהרגו אותי. בעיניי, ובלי ששוחחתי עם האיש מעולם, הוא היה ועודנו הקבלן מנתניה שעבד מגיל 12 ועשה את הונו בעשר אצבעותיו. הייתי רוצה שיתרום יותר מהונו לחברה, אבל זה כבר בינו לבין עצמו, אלוהים ואשתו חיה שתחיה. ההתעקשות לצייר את תשובה כאיש הרע בסיפור של הגז, כמי שבוזז את אוצרות המדינה, משחד ומשחית את מי שאמורים לשמש שומרי סף, רק ממחישה את אובדן הדעת של חלק ממובילי המאבק הזה. אם יש טענות נגד מתווה הגז, ואין ספק שלפחות חלק מהטענות מוצדקות, הרי שיש להפנות אותן אל קובעי המדיניות, לא אל מי שנהנים ממנה. באופן אירוני, כמה מראשי הזועקים נגד המתווה הזה נמנים עם מי שהטיפו להפרטה אגרסיבית ולא פצו פה כשחילקו לבעלי הון רישיונות קידוח בחינם. כי זה לא ההון שמפריע להם, לא פשיטת הרגל של המדינה, זה המונופול. בסופו של יום, מאחורי מה שמתחזה להיות מאבק חברתי עומדת אסכולת שיקגו, תפיסת עולם ניאו-ליברלית שרוצה פחות טייקונים ויותר מיליונרים. זה כל הסיפור. זעקת השוד היא זעקתם של אנשים נחמדים עם כוונות טובות, אידיוטים שימושיים שלא מבינים את גודל הטרמפ שתפסו עליהם.

חיוורון המסרים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שיבחה השבוע את ההספד שנשא הסופר עמוס עוז בהלוויתו של יוסי שריד, על רקע מה שכינתה "חיוורון המסרים במחנה השלום". זה כמובן אירוני במיוחד כשזה מגיע ממי שחתומה על חיוורון המסרים הגדול ביותר בתולדות מחנה השלום, לאחר שוויתרה לחלוטין כיו"ר מפלגת העבודה על כל מסר מדיני, שלא לדבר חלילה על עצם המילה שלום. יחימוביץ' חשבה שתוכל לנצח אם תניף רק את הדגל החברתי, אבל זה היה וזה עודנו דגל נוח שבורח מהתמודדות עם הסוגיות המדיניות והביטחוניות, שבצדק - כן, בצדק - עדיין מכריעות את הבחירות בישראל. מחנה השלום זקוק יותר מתמיד למנהיג, לא להספדים מרגשים או פוסטים נלהבים על "שוד הגז". שבת שלום.