זליכה משך עתירתו לעמלה בגין מכירת מניות אפריקה בכביש 6

בהמלצת שופט העליון אליקים רובינשטיין, פרופ' ירון זליכה ודני מריאן משכו את ערעורם על החלטת המחוזי, שלפיה הם אינם זכאים לעמלת תיווך מאפריקה ישראל בגין מכירת מניותיה בכביש 6

פרופ' ירון זליכה ושותפו, דני מריאן, שוב יוצאים מבית המשפט נפסדים במאבקם נגד אפריקה ישראל: בהמלצת בית המשפט העליון משכו השניים הבוקר (ב') את ערעורם על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה הם אינם זכאים לתשלום עמלה כל שהיא מאפריקה בגין מכירת מניותיה בכביש 6.

באוקטובר אשתקד דחה בית המשפט המחוזי מרכז את תביעתם של זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר, ושל מריאן לקבלת עמלת תיווך בסך כ-11.6 מיליון שקל מחברת אפריקה ישראל של לב לבייב עבור העסקה למכירת חלקה של אפריקה בחברת דרך ארץ, זכיינית כביש 6, לקבוצת משקיעים בניהול "תשתיות ישראל", תמורת חצי מיליארד שקל.

השופט יחזקאל קינר קבע כי זליכה ומריאן לא שימשו כמתווכים בעסקה, וכי אפריקה ישראל כלל לא חשה עצמה כזקוקה לשירותי תיווך בעסקה.

לדברי השופט, בהסכם בין זליכה ומריאן לבין אפריקה ישראל נקבע כי השניים ישמשו כמנהלי קבוצת המשקיעים, ועבור כך הם יהיו זכאים לתשלום מהחברה. ואולם, לדברי השופט, לאחר שמאמצי השניים לנהל את הקבוצה נכשלו, הם ניסו להבטיח את שכרם בדרך של דרישת דמי תיווך, שלהם הם אינם זכאים.

זליכה ומריאן הגישו את התביעה נגד חברת אפריקה ישראל בדצמבר 2010, בטענה כי מדובר "בניסיון ציני ופסול של אפריקה ישראל להשקעות להתנער מהתחייבותה לשלם עמלת ייזום ותיווך בגין עסקת דרך ארץ, שאותה הם יזמו, אירגנו ופעלו רבות ובמשך תקופה ארוכה להוצאתה אל הפועל".

אפריקה ישראל הכחישה את הטענות. לדבריה, השניים "לא עשו עבור אפריקה דבר לשם ייעוץ וייזום הנוגע לעסקה שהתגבשה בסופו של יום".

עוד טענה החברה כי "זליכה ומריאן בעצמם מודים כי כלל לא היו מעורבים במשא-ומתן שהתנהל בין הקרן לתשתיות לישראל ואפריקה".

בית המשפט המחוזי קבע כי זליכה ומריאן עסקו במשך תקופה של מספר חודשים בארגון קבוצה שתרכוש את מניות אפריקה ישראל בחברת דרך ארץ, כשהשניים מבקשים לשמש כשותף המנהל בשותפות שתוקם.

ואולם, לדברי השופט, "כשנוכחו זליכה ומריאן לדעת כי שאיפתם זו לא תוכל להתממש, הם ביקשו להבטיח את זכותם לקבלת שכר עבור פועלם ביצירת הקשר בין הצדדים, אך לא יידעו את אפריקה ישראל בדבר שינוי מעמדם מ'שותף כללי מנהל' בקבוצה למעמד של 'מתווכים'". זאת, לפי פסק הדין, "כשזליכה ומריאן יודעים כי אפריקה אינה חשה עצמה כזקוקה לשירותי תיווך בעסקה".

לפיכך, נכתב בפסק הדין המחוזי, הציגו זליכה ומריאן בפני אפריקה ישראל מצג, לפיו הם מבקשים עמלה מהרוכשים עבור פעילותם עד שתוקם הקבוצה' והם ימשיכו בפועלם כשותף המנהל, אך הם אינם יכולים לקבל אותה בשל מגבלות שונות. זאת, אלא אם ישולם להם התשלום על-ידי אפריקה ישראל לאחר שיתווסף מעל מחיר העסקה המוסכם.

בית המשפט אף העביר ביקורת על עדותו של זליכה בנקודה מהותית זו. "בחינת ראיות התובעים בעניין זה מלמדת על בעייתיות רבה", נקבע. "כך, בתצהירו של זליכה לא נזכרת כלל הודעה שניתנה לאפריקה על כך שמעמדם של התובעים השתנה ממנהלים למתווכים".

לדברי השופט, כל שצוין בתצהיר של זליכה היה שהרוכשים הסכימו לכך שזליכה ומריאן יוכלו לקבל עמלה גם מהמוכרים, וכי הושג עם המוכרים הסכם לתשלום דמי ייזום ותיווך.

"רק במהלך חקירתו של זליכה ומשהוא נדרש להשיב מתי ניתנה ההודעה לאפריקה בדבר שינוי מעמדם של התובעים ממנהלי הקבוצה למתווכים, הוא ציין את מועד הפגישה ב-21.1.2010 כמועד שבו הודיע כי הם עוברים למעמד של מתווכים בלבד", כתב השופט.

על קביעות אלה ערערו זליכה ומריאן לבית המשפט העליון, והבוקר התקיים דיון בערעורם של השניים.

כבר בפתח הדיון תהה המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, מדוע בית המשפט העליון צריך להתערב בפסק הדין המחוזי, ושאל את בא-כוחם של זליכה ומריאן: "למה צריך להתערב כאן? באמת שכל רובו של העניין זה עובדתי. לא נראה כי יש מקום להתערבות בתיק זה".

בהמשך, לאחר דיון קצר בערעור, הבהיר המשנה לנשיאה סופית כי בית המשפט העליון לא יתערב בקביעות המחוזי. "אנחנו מציעים לאדוני לשקול את משיכת הערעור ולא נחייב בהוצאות", הציע רובינשטיין - ואכן לאחר הפסקה קצרה שבו הצדדים לדיון והודיעו על משיכת הערעור.

יצוין כי למרות דחיית תביעתם, זליכה ומריאן לא נותרו מנושלים לחלוטין. השניים קיבלו עמלה בסך של לפחות 7.5 מיליון שקל מקבוצת הרוכשים בניהול "תשתיות ישראל".