1. לא מריח לא מסריח. חצי חצי. 50%-50%. פשרה. זה כל הסיפור. משה כחלון ואבי ניסנקורן על אנשיהם נותרו איש איש עם חצי תאוותו בידו. חצי הצלחה, חצי כישלון. זהו סיפורה של כלכלת ישראל בזעיר אנפין: הכל פיפטי-פיפטי. פשרות פושרות. אין עקרונות, אין דרך סלולה, כל מטרה מוגדרת (במקרה זה יותר תוספת למקבלי שכר נמוך במיוחד לצמצום האי-שוויון) נגמרת עם חצי בוץ, חצי אספלט, חצי תיקון, חצי 'נקים ועדה'. חוק היום, ביטול מחר.
2. ניסנקורן התחיל את המו"מ עם דרישה להעלאה של 11%, כחלון פתח עם 5% (למה להתחיל עם 5% כשאתה יודע שזה שוק פרסי משוכלל?) - בסוף זה נסגר ב-7.5%. כחלון התחיל עם דרישה להעלאה דיפרנציאלית עם 100% תוספת שקלית, ניסנקורן השיב לו ב-0% מוחלט. זה נגמר ב-50% תוספת שקלית, 50% תוספת באחוזים מהשכר. לזה קוראים בעברית עקומה Win-Win. כחלון ניצח, ניסנקורן ניצח - הקופה הפסידה. העול הנוסף על המגזר העסקי - 7.5 מיליארד שקל ב-3.5 שנים - מאיים לשבור את גבו.
3. ורק הממונה על השכר קובי אמסלם הצליח, לראשונה מאז מונו כאן ממונים על השכר לפני עשרות שנים, לשכנע את שר האוצר להוביל ולהציב כאן מציאות חברתית ותעסוקתית חדשה ומעט צודקת יותר. יותר לחלשים באיגוד המקצועי ופחות לחזקים ששולטים באיגוד הזה.
למרבה הציניות, ההסתדרות וניסנקורן התנגדו לזה. העילה העניינית: בלחץ הוועדים הגדולים, שבראשם עומדים ה"חזקים" בעלי השכר הגבוה במיוחד, שרמזו כי לא יתמכו בו בבחירות הקרובות לראשות ההסתדרות בעוד כשנה, נגרר ניסנקורן, בלי רצון, להתנגדות ממושכת עד להכרזה על שביתה כללית.
4. תמצית הבשורה על שם אמסלם: מעכשיו יהיה קשה מאוד (אבל לא בלתי אפשרי) לחזור אחורה לתוספות אחוזיות קבועות שמשמעותן תוספת גדולה מאוד למקבלי שכר גבוה מאוד ותוספת קטנה מאוד, עד מזערית, למקבלי שכר נמוך מאוד. אי אפשר (בתקווה) לחזור לעבר הכעור לא בהסכמי השכר הכוללים הבאים, וגם לא בהסכמי השכר עם הגופים החזקים באקדמיה (שבכל כמה שנים מדברים על צורך בהעלאת שכר ל"מוחות המבריקים" כדי שיחזרו ארצה - אבל זה נגמר תמיד בהעלאות שכר מופלגות לדרגי האקדמיה הבכירה הניהולית והנגישה); ברפואה (גם בשביתה האחרונה חזרו הרופאים ודיברו על חשיבות השכר לרופא בפריפריה, אבל בסופו של דבר אף אחד, בעיקר לא הרופאים עתירי הפעילות הפרטית, לא ויתר על אגורה למען אותם רופאי פריפריה). ואז זה יגיע גם להסכמי השכר הבאים עם המורים, הגננות, פקידי הממשלה, המוניציפאלי ועוד...
5. ההסכם הכספי: 7.5 מיליארד שקל, יועברו במהלך 3.5 שנים (ההסכם הוא לתקופה של 5 שנים, אבל תחולתו מינואר 2013), מהקופה הציבורית לתלושי השכר של "עובדי המגזר הציבורי" (לו רק יהי חלקנו עימם...). כלומר, 500 אלף אישה ואיש, פקידה ופקיד, ועוד עשרות אלפי עובדי מערכות הביטחון.
מבחינת תקציב המדינה נקבע כי ההוצאה בגין ההסכם ב-2016 תעמוד על 1 מיליארד שקל (סכום שכבר תוקצב); ב-2017 יממן התקציב עוד 2.5 מיליארד שקל; התוספת ל-2018 תעמוד על עוד 2.5 מיליארד שקל, כאשר בסוף אותה שנה, בדצמבר 2018, תתקיים הפעימה האחרונה של ההסכם - 1.5 מיליארד שקל שייפרסו על פני שנת 2019.
6. עכשיו לשאלת השאלות: איך עושים הסכם ל-5 שנים - מתחיל ב-2013 ומסתיים ב-2017 - אבל פורסים את התשלומים עד סוף 2019? ובכן, האוצר יודע, כמו שההסתדרות יודעת, שהשיחות על הסכם השכר תמיד תמיד מתחילות הרבה אחרי שההסכם הקודם הסתיים, כי זה כדאי לשני הצדדים. אלה חוסכים הוצאה ואלה מקבלים עילה לבכי ונהי ולתוספות שאחריהם. מה גם שניסנקורן הולך לבחירות בתחילת 2017, אז ברור שלא יהיה לו עניין להתעמת אז עם שר האוצר ושוב להכריז על השבתת המשק.
עם זאת, יש לציין כי הפריסה הזו של מימושו הכספי של ההסכם, למעשה עד סוף 2019, היא אחת ההצלחות הגדולות ביותר של כחלון וראש אגף התקציבים אמיר לוי. הרבה מאוד כסף לאורך די זמן.
7. עוד שאלה דרמטית לעניינו: איך כל זה הולך להסתדר כאשר "חוק הנומרטור" כבר מתקתק על ראשם של שר האוצר, ראשי משרדו וראשי האגפים, ובראשם לוי?
כזכור, בתחילת נובמבר האחרון אישרה ועדת הכספים את חוק הנומרטור שקובע מתווה ניהול תקציבי אחראי. על פי החוק, שכאמור כבר התקבל, חייבת הממשלה החל מ-2017 לעבוד על פי תוכנית כלכלית תלת-שנתית. החוק קובע שבצד הצגת תקציב שנתי יחויב האוצר ותחויב הממשלה להציג עמידה במסגרת תוכנית כלכלית תלת-שנתית, הכוללת חובות, קשיחים יותר מאלה של היום, שמותנים בכללים הפיסקאליים של תקרת הגירעון ומגבלת ההוצאה.
על פי התוכנית התלת-שנתית של האוצר, הגירעון התקציבי ב-2016 יהיה 2.9%, ב-2017 יירד ל-2.5%, וב-2018 יעמוד הגירעון על 2.25%. (בשנים שאחרי, כך ניבא-התנבא האוצר, ירד הגירעון עוד יותר, עד שבשנת 2020 ואילך יעמוד על 1.5% בלבד). גורמים באוצר אומרים שפריסת המזומנים שנקבעה הייתה אחד הגורמים להתמשכות המו"מ, וזה נעשה מתוך מטרה ברורה לעמוד בדרישות הנומרטור כך שלא תהיה חריגה מהתזרים שנצפה בו בעת שהתקבל.
מה באמת יהיה אז עם התחייבות האוצר לגירעון פוחת - מי יודע?
8. תם? מעכשיו שקט? ממש לא. כבר הבוקר יצאו עובדי המעבדות הרפואיות בהתנגדות עזה להסכם הזה. הם דורשים לנהל איתם משא ומתן נפרד. בדרך - ארגוני עובדים גדולים וחזקים, חברות ותאגידים ממשלתיים שבקרוב יתחילו, כמו שזה קורה תמיד אחרי חתימה על הסכם שכר כולל, את סבב הדרישות, העיצומים וההשבתות בגין דרישת "התוספת המפעלית".
רק שהפעם הדרישות יהיו הרבה יותר גדולות - כי העובדים החזקים, הקבועים והמסודרים ירצו לפצות את עצמם עם החסר (לטעמי) בהעלאת השכר שגרם להם אותו רעיון של חלוקה דיפרנציאלית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.