"פרופ' זאב רוטשטיין קרא על האישומים נגדו ב'גלובס'"

פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, שמואשם בעידוד ניתוחים פרטיים בניגוד לנהלים, מבקש לבטל את ההליך המשמעתי נגדו, בין היתר בטענה ל"הגנה מן הצדק" - טענה שמתקבלת רק במקרים נדירים בהם הוכח כי הרשות שהגישה את התביעה התנהלה באופן שערורייתי עד כדי התעמרות ורדיפה של הנתבע.

את הטענה ל"הגנה מן הצדק" השמיעה אתמול (ג') הסנגורית של פרופ' רוטשטיין, עו"ד שרון קלינמן, במסגרת דיון נוסף שהתקיים בעניינו בבית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה. "הטענה שלי היא שפרופ' רוטשטיין קרא ב'גלובס' ציטוטים מתוך התובענה נגדו עוד לפני שהיא הוגשה", הסבירה.

לטענת הסנגורית, "התובעת פועלת בנושא התובענה באמצעות התקשורת". כדי לבסס את קו ההגנה הזה היא פתחה את החקירה הנגדית של פרופ' ארי שמיס, מנהל בית-החולים הכללי בשיבא ועד מטעם התביעה כנגד הבוס שלו, כשהיא שואלת אותו כיצד הופיעו בעיתון שתי ידיעות ובהן הערכות בדבר התוכן הצפוי של עדותו: "אני מבקשת לחקור את העד בנושא שתי כתבות שפורסמו לפני עדותו, לשאול אותו האם הוא שוחח עם העיתונאי. אני מבקשת שיתאפשר לי להגיש את הכתבות כחלק מטענת 'ההגנה מן הצדק', וזכותי לשאול את העד האם תוכן עדותו הצפוי שפורסם לפני עדותו הגיע אל העיתונאי מהעד".

פרופ' שמיס הבהיר כי הוא מוכן לענות על כל שאלה, וציין כי הרמיזה לכך שתדרך את העיתון "הזויה לחלוטין", אולם לאחר התנגדות תקיפה מצד התובעת שהפגינה שאט-נפש מול קו ההגנה המדובר, פסק אב בית הדין למשמעת, עו"ד אורי כהן, כי "השופט המנוח חשין כתב באחד מפסקי הדין: 'נער הייתי וגם זקנתי'. ובאמת, לא ראיתי שמסתמכים על הכתוב בעיתון כראיה כלשהי בהליכים משפטיים. יתרה מזאת, כל הנאמר בעיתון חיצוני להליך בפנינו, ההליך מתוחם על-ידי ראיות המוגשות כדין, בהתאם לכללים ולמרות שבית הדין יכול להיות משוחרר מדיני הראיות, אין הוא יכול לסטות סטייה כה רחוקה מקיומם".

פרופ' שמיס הדגיש בעדותו כי עד לפרסום התובענה נגד פרופ' רוטשטיין הוא לא היה מודע למתכונת האמיתית בה הופעלה מרפאת הקלאס-קליניק בשטח בית-החולים, שבה התבצעו על-פי האישומים ניתוחים קוסמטיים פרטיים שלא על-פי הנהלים והדין.

לדבריו, הוא סבר עד אז כי המרפאה עבדה במתכונת דומה לזו של כל פעילות רפואית פרטית אחרת המתקיימת על-ידי תאגיד הבריאות (קרן המחקרים) - קרי ביצוע ניתוחים פרטיים רק אם אינם כלולים בסל הבריאות, וזאת אך ורק כאשר כל מרכיבי התשלום נעשים מול התאגיד.

לדבריו, הוא לא ידע כי המנתחים שפעלו במרפאה, ובראשם מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית, פרופ' אייל וינקלר (שהושעה בינתיים - ש"נ), גבו את התשלום בקליניקות הפרטיות שלהם, וזאת ללא פיקוח מצד התאגיד ובניגוד לכאורה לחוק האוסר על קשר כספי ישיר בין רופא למטופל בבית-חולים ציבורי.

במהלך החקירה הנגדית אישר פרופ' שמיס כי במסגרת תפקידו כמנהל בית-החולים הכללי הוא היה אחראי גם לפעילות הרפואית בקלאס-קליניק ואף עסק במספר הזדמנויות בסוגיות כוח-אדם שנגעו למרפאה.

כך למשל, הסנגורית הציגה לפרופ' שמיס הודעת דואר אלקטרוני שהוא שלח לפרופ' רוטשטיין, בה כתב על הגדלת הפעילות במרפאה ועל דרישה להעסקת רופא מרדים עד שעות הערב.

שמיס אף אישר כי הוא חבר בוועד המנהל של תאגיד הבריאות שאחראי ישירות על הקלאס-קליניק, בעוד שפרופ' רוטשטיין אינו מחזיק תפקיד רשמי בתאגיד אבל משתתף מתוקף תפקידו ברוב הישיבות.

הסנגורית, כך על פניו, ניסתה להוכיח כי פרופ' שמיס היה מעורב בענייני הקלאס-קליניק לא פחות מאשר פרופ' רוטשטיין, מה שיאפשר לה אולי לחזק בעתיד את הטענה כי האישומים נגד רוטשטיין מהווים "רדיפה אישית" נגדו.

עוזב או לא עוזב?

במהלך החקירה הנגדית של פרופ' שמיס, שאלה הסנגורית של רוטשטיין האם הוא רואה את עצמו מועמד מתאים לתפקיד במקומו של רוטשטיין, שעתיד לדבריה לעבור לניהול המרכז הרפואי הדסה. פרופ' שמיס לא היסס להשיב בחיוב, אבל הדהים כשחשף: "אני לא בטוח שהוא עוזב לבית-החולים הדסה. רק אתמול, בדיון פנימי, פרופ' רוטשטיין אמר שייתכנו דברים שעוד יקרו".

פרופ' רוטשטיין עצמו לא נכח בדיון בשל נסיעה נוספת לחו"ל - עובדה שמעצימה את הביקורת עליו מצד גורמים בכירים במערכת המשפט, במערכת הבריאות ובמשרד האוצר. רק לאחרונה פנתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, אל המנכ"לים של משרדי האוצר והבריאות והזכירה להם כי היועץ המשפטי אישר את מינויו של רוטשטיין למנכ"ל הדסה עוד באוגוסט האחרון, זאת בין היתר בשל הבהילות והדחיפות שהשניים שידרו, לאור מה שהגדירו כמצוקה אמיתית של בית-החולים הדסה.

מאז, רוטשטיין כבר הספיק להשתתף בהשתלמות בארה"ב, אף שוועדה במשרד הבריאות דחתה את בקשתו (מנכ"ל המשרד אישר לו בסוף לנסוע על חשבונו), וכניסתו הרשמית לתפקיד מנכ"ל הדסה מתעכבת כל פעם מחדש.