נפגעת עקב חשיפה למראות קשים בעבודה? מגיעים לך פיצויים

האם חשיפה, ללא כל פגיעה פיזית, למראות קשים שאירעו כתוצאה מתאונה או כל גורם אחר כגון אסון טבע נורא, עשויה לזכות אדם בפיצויים כספיים מחברת הביטוח אם נגרם לו נזק נפשי? נדגים זאת בכמה מקרים שנידונו בבתי המשפט, וניתחו את הקריטריונים של פגיעה נפשית במקרים כאלה ואת השלכותיהן מבחינה כספית.

נ' עבד כמאבטח שגרירויות כשהיה בשנות ה-30 לחייו. באחד הימים יצא מישראל כדי לאבטח משלחת חילוץ לאחר אסון הצונאמי בתאילנד באי קראבי. במסגרת עבודות החילוץ נחשף נ' למראות קשים של ערימות של גופות מבוגרים וילדים וחלקי גופות. בנוסף היה חשוף לריח חזק של ריקבון בשר אדם וריח בשר חרוך, בשל שריפת גופות הנספים התאילנדים בתנורים שהיו ממוקמים באתר. לאחר חזרתו לארץ כעבור שבועיים, הפסיק נ' לעבוד באבטחת שגרירויות ופתח עסק עצמאי לעיצוב תכשיטים שבו עבד לסירוגין במהלך כמה שנים.

כשנתיים לאחר הצונאמי אושפז נ' לראשונה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים וביקש להכיר במחלתו הנפשית, שהתפתחה בשל החשיפה למראות הקשים, כפגיעה בעבודה - ובהתאם לכך לקבל תגמולי ביטוח. המוסד לביטוח לאומי לא הסכים, מאחר שלטענתו לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו הנפשית לבין האירועים שחווה במסגרת עבודתו. לדבריו, לנ' קיים רקע קודם של מחלות נפש, וכי בעקבות עברו הוא אף אושפז בכפייה. לאור זאת הגיש נ' תביעה לבית המשפט.

בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו על-מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של נ'. לפי החלטות קודמות של בתי המשפט, על המומחה לקבוע קשר סיבתי ודאי בין המחלה לבין האירוע בסבירות של למעלה מ-50%. בהערכתו, המומחה ציין כי לא מתקיימים קריטריונים לאבחון הפרעה פוסט טראומטית בעקבות אסון הצונאמי, והעריך כי תרומת האירוע באי קראבי למחלתו הנפשית של נ' הינה שליש - ושני שלישים קשורים לשימוש מוגבר בסמים מגיל ההתבגרות, ולתשתית נפשית ונוירולוגית הקיימת בתובע באופן מולד.

עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעתו של נ' והסביר זאת בקשר סיבתי משפטי, להבדיל מקשר סיבתי רפואי. לדעת בית המשפט, לפי חוות-דעת המומחה, האירוע באי קראבי היה מהותי והסבירות לקיומו של קשר סיבתי בינו לבין התפרצות המחלה הנפשית אצל נ' היא מעל 50%, מאחר שבקביעת קשר סיבתי משפטי לא נדרש שרק האירוע הוא זה שגרם למצבו של נ', אלא שהאירוע תרם משמעותית למצבו הנפשי של נ', עד כדי כך שקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין המחלה הנפשית.

מאחר שהמומחה הרפואי קבע כי כל אחד מן הגורמים תרם שליש למחלתו של נ', הרי שהשפעת האירוע באי קראבי על מחלתו של נ' שווה לגורמים האחרים ואינה פחותה מהם. אי לכך, תביעתו של נ' התקבלה והוכרה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, ומכך זכאותו לתגמולי ביטוח מתוקף הפוליסה שהייתה ברשותו במועד האירוע.

נדחה בשלום, זכה במחוזי

במקרה אחר דובר באירוע של תאונת דרכים. ג' היה בשנות החמישים לחייו כאשר עבד כנהג קטר. במהלך עבודתו היה ג' מעורב בשתי תאונות על פסי הרכבת. התאונה הראשונה התרחשה כאשר קטר הרכבת התנגש חזיתית במיניבוס ובעקבות כך נהרגו 7 בני אדם. התאונה השנייה התרחשה כאשר תוך כדי נהיגתו הבחין ג' באישה שנשכבה על מסילת הברזל במטרה להתאבד. במקרה זה, ג' לא היה יכול לעצור את הרכבת ונאלץ בעל כורחו לצפות ברגע הדריסה. ג' טען כי עקב התאונות עבר סדרה ארוכה של בדיקות וטיפולים אצל מומחים פסיכיאטריים, ואלה קבעו כי נגרמו לו נזקים נפשיים. בעקבות שתי התאונות נקבעו לו שיעורי נכות פסיכיאטריים מטעם המוסד לביטוח לאומי.

ג' דרש תגמולי ביטוח בעקבות הנזק שנגרם לו מכוח פוליסת ביטוח שהייתה ברשותו במועד התרחשות התאונות. חברת הביטוח טענה כי יש לראות בו ניזוק משני בלבד, וכי לא מתקיימים התנאים של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון הידועה כ"הלכת אלסוחה", שלפיה יכיר בית המשפט בנפגע משני שנגרם לו נזק נפשי בעקבות תאונת דרכים שנגרמה לאדם אחר, כ"נפגע תאונת דרכים".

חברת הביטוח טענה כי לפי הלכה זו צריכה להיות, בין היתר, קרבת משפחה מדרגה ראשונה בין הנפגע המשני, המבקש הכרה כ"נפגע תאונת דרכים", לבין הנפגע העיקרי בתאונה, דבר שלא התקיים במקרים שאירעו. היא גם טענה כי לא נגרם לו נזק נפשי קשה וממשי ויש לדחות את התביעה באשר לתאונה הראשונה. באשר לתאונה השנייה חברת הביטוח טענה כי מדובר באירוע מכוון של התאבדות, ולכן לפי תנאי הפוליסה אין היא חייבת בתשלום בגין "מעשה שנעשה במתכוון".

ג' טען מנגד כי אין לראות בו ניזוק משני, אלא ניזוק ישיר מאחר שהועמד בסכנה ברורה במסגרת שתי התאונות כנהג הקטר. למרות טענותיו, אימץ בית המשפט את עמדתה של חברת הביטוח וקבע כי ג' אינו מקיים את התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה ועל תביעתו להידחות.

ג' לא השלים עם פסק הדין וערער לבית המשפט המחוזי. שם טען כי מיד לאחר התאונה הראשונה ירד מהקטר שבו נהג ונחשף למראות קשים של גופות, חלקי גופות ופציעות קשות, וזאת עד להגעת כוחות ההצלה ופינוי ההרוגים והפצועים מהשטח. חברת הביטוח טענה בתגובה כי אין להכיר בזכאותו של ג' לפיצוי מאחר שהוא לא נפגע ישירות מהתאונות שהתרחשו, אלא נכותו הנפשית נובעת רק מהיחשפותו למראות ההרוגים.

ג' טען כי קביעתו של בית משפט השלום מנוגדת לכללי השכל הישר ולקביעותיו של העליון בפרשת אלסוחה. לדבריו, הפסיקה המקובלת הגדירה את "הנפגע הישיר" כמי שהיה ב"תחום הסכנה הפיזית" של האירוע הנזיקי, והבחנה זו אמורה לחול על שתי התאונות שבהן היה מעורב על כורחו. לדבריו, רכבת המתנגשת במיניבוס או דורסת אדם השוכב על מסילת הברזל מסכנת את נהג הקטר בגלל בלימת החירום הפתאומית.

לאחר עיון מפורט בטיעוני הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי יש להגדיר את ג' בנסיבות אלה כניזוק ישיר וציטט, בין היתר, דעות מלומדים שלפיהן יוכל גם הנהג הפוגע לקבל פיצוי על נזקיו במסגרת הלכת אלסוחה, תוך ויתור על התנאי הדורש יחס קרבה משפחתי.

ערעורו של ג' בבית המשפט המחוזי התקבל, ופסק הדין שניתן בבית משפט השלום בוטל. נפסק כי על חברת הביטוח לפצות את ג' בגין נזקיו הנפשיים שנגרמו כתוצאה מהחשיפה לשתי התאונות.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.