לא רק לקופאיות: על מי חל "חוק הזכות לעבודה בישיבה"?

קריסת רשת הקמעונאות מגה והטענות הקשות שנשמעו נגד רמי לוי, הבעלים של רשת שיווק השקמה, הפנו בימים האחרונים פעם נוספת את הזרקור התקשורתי אל תנאי ההעסקה של עובדי הרשתות.

ב-2007 עמדו התנאים הללו במוקד "חוק הקופאיות", או חוק הזכות לעבודה בישיבה, שהובילה ח"כ שלי יחימוביץ'. החוק חל על כלל המעסיקים במשק, ואולם לדברי עו"ד גל גורודיסקי, מומחה לדיני עבודה ופנסיה, שהגיש בעבר תביעה ייצוגית בשם עובדי רשת SI קפה בעילה של הפרת חוק הישיבה, הוא לא הופנם עדיין באופן מספק. אפילו בימים אלה תלויה ועומדת תביעה ייצוגית בעניין חוק הזכות לישיבה בעבודה נגד חברת אלמ דיוטי פרי, בטענה כי אינה מאפשרת לעובדיה מקומות ישיבה במהלך עבודתם.

חוק הישיבה, נזכיר, מחייב כל מעסיק לאפשר לעובדים תנאים בסיסיים לעבודתם ובעיקר להעמיד לרשותם כיסא. החוק גם אוסר על מעסיק למנוע מעובד לשבת במהלך העבודה.

במקרים של הפרת החוק, בתי הדין לעבודה רשאים להוציא צווי מניעה ולפסוק מתן פיצויים לעובדים. עם זאת, מבהיר גורודיסקי, לשם הבטחת זכות העובד לשבת במהלך עבודתו, קובע החוק חזקה שניתנת לסתירה שלפיה ביצועה הרגיל של כל עבודה מאפשר ישיבה. "מעסיק שרוצה שבית הדין לעבודה יקבע אחרת, צריך להוכיח זאת ולהראות שהישיבה תפריע לביצוע העבודה".

עד לחקיקת החוק ב-2007, תנאי העבודה היו קבועים רק בפקודת הבטיחות בעבודה שעסקה ברווחה לעובדים. ואולם, הוראות הפקודה חלו על מפעלים בלבד, ועל כן העובדים שהועסקו בענפי מסחר ושירותים לא היו זכאים מכוח חוק למקום ישיבה בעת ביצועה או בהפסקה. עובדים אלה נאלצו לעתים לעמוד במשך שעות ארוכות על רגליהם במהלך ביצוע העבודה.

לדברי גורודיסקי, "החוק מציין באופן מיוחד שהוא חל גם על המדינה כמעסיק, ולכן גם עובדי מדינה זכאים לשבת במהלך עבודתם. החוק אינו חל על עובדי מפעלים, שזכותם לעבוד בישיבה כבר הוסדרה בתקנות הבטיחות בעבודה".

זכות יסוד

אחת הפרשנוית החשובות לחוק ניתנה ב-2012, בעקבות תביעה שהגיש פקיד קבלה בשם יעקב זואילי נגד מועדון הכושר שייפ בתל-אביב. שופטי בית הדין הארצי פסקו לזואילי פיצוי בסך 50 אלף שקל, וקבעו כי נוכח שינוי העתים בטכנולוגיות ובדפוסי העבודה, יש להכיר בזכות העבודה בישיבה כחלק מההכרה בזכויות יסוד בחברה הישראלית כזכויות חוקתיות. זאת, בין היתר, על רקע השחיקה בזכויות העובדים והיחלשות מעמדם של ארגוני העובדים וביטויים של אלה ביחסי העבודה בישראל.

עוד קבע בית הדין כי לאור המודעות החברתית ההולכת וגוברת לצורכי העובד בכלל הענפים במשק, ולא רק בסקטור התעשייתי של עבודת-כפיים, קמה חובה בחוק לעצב את סביבת העבודה של העובד, באופן שתהלום את כבוד האדם של העובד ותתאים לצורכי הרווחה המינימליים שלו בישיבה בעבודה ובישיבה בהפסקה מעבודה.

לפיכך, קבע בית הדין, אין לקבל גישה פרשנית שלפיה חוק הזכות לעבודה בישיבה חל על עובדים "מוחלשים" בלבד. לדברי השופטים, גישה פרשנית זו מצמצמת ומגבילה וחסרת אחיזה בלשון החוק ובתכליתו.

בית הדין הארצי ציין בפסק דינו כי גם מורים זכאים לקבל אפשרות לשבת במהלך עבודתם, גם אם זו, ככלל, נעשית בעמידה.

"מעסיקים לא הפנימו"

ובכל זאת, אומר גורודיסקי, "אם בוחנים את פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות בתביעות המוגשות מכוח החוק, אין מנוס מהמסקנה שמעסיקים רבים לא הפנימו את הוראותיו. בפסקי דין אלה נפסקו לזכות העובדים סכומי פיצוי בגין הפרת החוק, שסכומם נע בין אלפי שקלים בודדים לבין עשרות אלפי שקלים.

"למשל, ביולי 2014, פסק בית הדין לעבודה בתל-אביב פיצוי בסך 25 אלף שקל לעובדת ייצור ומכירת פריכיות בחברת דילייט, לאחר שנמצא כי החברה לא אפשרה לה לשבת במהלך עבודתה.

"באוגוסט 2012 חייב שופט בית הדין לעבודה בתל-אביב, דורי ספיבק, את רשת קרביץ לציוד משרדי לשלם פיצוי בסך 12 אלף שקל לעובדת בחנות הרשת בהרצליה, מאחר שלא ניתנה לה האפשרות לשבת במהלך עבודתה. ספיבק קיבל את טענת העובדת כי היא נאלצה לשבת במהלך עבודתה על ארגזי קרטון שבהם נארז נייר מדפסות, או לעמוד על רגליה לאורכן של משמרות עבודה ארוכות".

גורודיסקי עצמו ייצג בעבר עובדת של רשת SI קפה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד הרשת. התביעה הסתיימה בפשרה, שלפיה הרשת התחייבה להציב כיסאות ישיבה לעובדים, והתובעת הייצוגית מחקה את התביעה, לאחר שקיבלה פיצוי בסך עשרת אלפים שקל.

אבל לא בכל המקרים מקבלים בתי הדין לעבודה תביעות המוגשות בגין אי-מתן אפשרות לישיבה בעבודה. רק בתחילת השבוע, ב-18 בינואר, דחה בית הדין לעבודה בבאר-שבע תביעה שהגיש מאבטח בשם בר אמויאל, שהועסק על-ידי חברת מודיעין אזרחי במפעל ביטחוני (שאת זהותו אסור לפרסם).

הטענה המרכזית שהעלה אמויאל הייתה שבמהלך המשמרות שלו כמאבטח התעמרו בו מעסיקיו בכך שחייבו אותו לעבוד עם ציוד אבטחה כבד תחת כיפת השמיים, ללא אפשרות לישיבה.

בית הדין דחה את התביעה ואף פסק כי עליו לשלם למודיעין אזרחי פיצוי בסך 8,000 שקל בגין הפרת התחייבות לעבוד אצלה במשך שנה וחצי לפחות. השופט קבע כי זכויותיו של המאבטח לא הופרו, שכן הוכח שניתנה לו האפשרות לשבת במהלך עבודתו, ככל שהדבר התאפשר.

"פסקי הדין - רק קצה הקרחון"

- האם דרושים שינויים נוספים בחוק בתחום הזכויות הפיזיות של עובדים?

גורודיסקי: "לצערי, יש מעסיקים רבים שאינם מקפידים על תנאי עבודה בסיסיים גם בנושאים אחרים. לכן, לטעמי, קיים צורך לתקן את החוק, כך שיחייב את המעסיק לאפשר לעובדיו זכויות פיזיות נוספות כגון להפסקת שירותים, לאפשר לעובד עבודה ללא חשיפה לשמש ככל שניתן, או בתנאי חימום ראויים כאשר העבודה מבוצעת בתנאי מזג-אוויר קר.

"עובדים רבים נמנעים מלעמוד על זכויותיהם החוקיות לאור חששם מתגובת המעסיק, וככל שהעובדים חלשים יותר - כך קשה להם יותר לאכוף את הזכויות. לפיכך ניתן להניח כי פסקי הדין שניתנים הם רק קצה הקרחון בכל הנוגע לתופעות הפרת החוק".

פסיקות מהשנים האחרונת

■ אוגוסט 2012: בית הדין לעבודה בתל-אביב חייב את רשת קרביץ לציוד משרדי לשלם פיצוי בסך 12 אלף שקל למוכרת שלא ניתנה לה האפשרות לשבת במהלך עבודתה. 

■ אוקטובר 2012: בית הדין הארצי לעבודה פסק פיצוי בסך 50 אלף שקל לפקיד קבלה במועדון הכושר שייפ. 

■ יולי 2014: בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק פיצוי של 25 אלף שקל לעובדת ייצור ומכירת פריכיות בחברת דילייט. 

■ אוקטובר 2015: רשת SI קפה המפעילה 20 סניפים בתחנות דלק שילמה פיצוי בסך 10,000 אלף שקל לעובדת במסגרת פשרה בתביעה ייצוגית והתחייבה להציב כיסאות ישיבה לעובדים.