המיתוס נופץ: תחבורה ציבורית לא מעניינת אף אחד?

בזכות הוויכוח על uberX חזר נושא התחבורה לכותרות ■ אולי פתאום ישימו לב כמה יקר להחזיק פה מכונית; אולי יתחילו לשאול - מה קורה עם התחבורה הציבורית; ומי מרוויח מתעשיית המיליארדים ששודדת משפחות בישראל לאור היום

ישראל כ"ץ / צילום: איל יצהר
ישראל כ"ץ / צילום: איל יצהר

המאבק המתוקשר על הכנסת שירות uberX לישראל - אפליקציה להזמנת מוניות מהסמארטפון - עדיין רחוק מהכרעה, אך במובן חשוב אחד כבר נרשמה הצלחה חשובה: נופץ המיתוס שתחבורה ציבורית לא מעניינת אף אחד. המיתוס הזה היה תירוץ נוח לפוליטיקאים להתרחק מנושאי תחבורה, ולאפשר את המשך השוד של הציבור לאור היום. אחרי מחאות הקוטג' והדיור, הגיע הזמן לעשות משהו לגבי החור השחור ששואב כמעט 2,000 שקל מהנטו של כל משפחה.

2,500 שקל בחודש - זוהי פחות או יותר ההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת בסעיף הדיור, לפי נתוני הלשכה-המרכזית-לסטטיסטיקה. 2,400 שקל לחודש - מוציאה אותה משפחה ממוצעת לחודש בסעיף התחבורה, הוצאה המורכבת מנסיעות בתחבורה הציבורית (כ-100 שקל לחודש), הוצאות רכישה ואחזקה של כלי-רכב (כ-1750 שקל לחודש), הוצאות על נסיעות לחו"ל (כ-560 שקל), והוצאות שונות אחרות (כ-60 שקל).

אך ההוצאה האמיתית על תחבורה, גדולה עוד יותר ממה שמדווחת הלמ"ס, כי היא כוללת גם תשלומי סובסידיות לחברות האוטובוסים ולרכבת, במימון משלמי המסים בישראל, בהיקף של 5 מיליארד שקל לשנה.

מיליוני מילים נשפכו ועשרות מהלכים נעשו בשנים האחרונות כדי להפחית את משקלו של סעיף הדיור ביוקר המחיה. מפלגות חדשות קמו וחרתו על דגליהן את הורדת מחירי הדירות. שני שרי אוצר הציבו את המאבק במחירי הנדל"ן בראש סדר העדיפויות שלהם. מע"מ אפס, מטה הדיור, מחיר מטרה, מחיר למשתכן - כולם סיסמאות, המצאות ופתרונות של ממש, שנולדו בשנתיים האחרונות, במטרה להביא לירידת מחירי הדיור בישראל. והרשימה עוד ארוכה.

מנגד, כמה מעט דובר וכמה מעט נעשה כדי להקל במשהו על הוצאות התחבורה. שני מהלכים נעשו, בסעיפי ההוצאה הקטנים יותר: רפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, ומדיניות "שמיים פתוחים" של שר התחבורה ישראל כ"ץ. מי שידו אינה משגת לממן דירה ושני כלי-רכב, יוכל לפחות להתנחם בכרטיס-טיסה מוזל לברלין, ללא צורך בכרטיס-טיסה חזרה. אבל מה לגבי סעיף הוצאות הרכב, שמהווה שני-שלישים מהוצאות התחבורה של כל משפחה?

האם מישהו זוכר אמירה אחת, אחת, בנושא הזה של השרים יאיר לפיד או של משה כחלון? מישהו זוכר יוזמה אחת של פוליטיקאי, שבאה להקל על הזוגות הצעירים שחייבים להחזיק היום שני כלי-רכב כדי לקיים משפחה עם ילדים קטנים? מישהו זוכר מפלגה אחת שהציגה תוכנית איך לאפשר להורים עובדים להסתדר בלי רכב נוסף? אולי אמירה אחת על הגזל של מחירי הדלק? על חוסר ההוגנות של מדינה שמצד אחד לוקחת מיסוי ברמה אירופית, ונותנת תשתיות תחבורה ציבורית ברמה אפרו-אמריקאית מהצד השני?

חוסר העניין הזה אינו מקרי. הוא מגיע מלמטה, מהשטח, מהפעילים הפוליטיים ומראשי הרשויות והערים. התחושה שתחבורה היא לא אישיו, מרפה את ידיהם של קומץ פקידים איכותיים ומסורים במשרד האוצר ובמשרד התחבורה, שכן מאמינים בתחבורה ציבורית, ומנסים באמת ובתמים לשנות את המצב. אבל כששואלים אותם, למה קשה כל-כך לשנות דברים בענף התחבורה, הם אומרים כי זה לא מעניין אף אחד.

עכשיו מגיע הוויכוח על אובר ומגלה שזה כן מעניין. שאנשים דווקא רוצים לדעת אם אובר יוזיל להם את עלויות הנסיעה במוניות ובתחבורה הציבורית. אולי פתאום רבים ישימו לב כמה יקר להחזיק פה מכונית. אולי יתחילו לשאול - למה ביטוח הרכב עולה כל-כך הרבה. מה הסיפור של הליסינג. למה הפקידים הבכירים לא משלמים על הדלק שהם צורכים, כיצד מדיניות המס מעודדת שימוש במכוניות פרטיות, ומי מרוויח מתעשיית המיליארדים שמתגלגלת כאן.

אולי סוף-סוף יתחילו לדבר כאן על אלטרנטיבה גם בתחבורה. זה רלבנטי גם לוויכוח סביב אובר. השאלה הגדולה שצריכה להישאל בוויכוח הזה היא לא אם אובר יוזיל כמה שקלים מעלות התחבורה הציבורית - כי עלותה מהווה חלק קטן מאוד מההוצאה למשפחה. השאלה הגדולה היא - האם אובר יאפשר לוותר על מכונית שנייה, ויתור כזה יתרום למאבק ביוקר המחיה לא פחות מהורדת מחירי הדירות.

 

צרו איתנו קשר *5988