משחקי המס

שלמה נחמה הוא רק סימפטום של שיטה רחבה בהרבה לחמוק ממס

שלמה נחמה / צילום: איל יצהר
שלמה נחמה / צילום: איל יצהר

1.

זה נראה כמו סכסוך על שומה, עוד סכסוך שגרתי כביכול בין נישום שחושב ששילם יותר מדי למדינה לבין רשות המסים שחושבת שהוא העלים מס כביכול. אבל מבחינתנו הסכסוך הזה מסמן את השיטה, שיטה שיש לה היבטים נרחבים, הן פיננסיים והן חברתיים.

השבוע התברר שהפרקליטות החליטה להעמיד לדין פלילי את שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, בחשד להעלמת מס שבח - סיפור שנחשף ב"גלובס" על-ידי כתב המשפט חן מענית. הנה הוא בקצרה:

נחמה מכר דירתו במגדל רוטשילד 1 בתל-אביב בתחילת 2014 ב-45 מיליון שקל. על-פי הפרקליטות (ואדם הוא זכאי, כמובן, כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט) נחמה החזיק לא דירת מגורים, אלא מה שנקרא "מעטפת דירה שאינה ראויה למגורים" ואינה מזכה בפטור ממס שבח.

לטענת הפרקליטות, נחמה ועורכי דינו פעלו לשיפוץ ארעי וזמני בנכס, בעודם מודעים לכך שרוכש הנכס יהרוס את השיפוץ כשיקבל חזקה בכנס. זאת, בלי שהשיפוץ השפיע על מחיר הנכס, שנקבע עבור מכירת המעטפת בלבד. במילים אחרות, זה מה שמשתמע מטענות הפרקליטות: נחמה ארגן איזשהו שיפוץ קוסמטי, לא משמעותי כלל לערך הדירה, כדי לחמוק מתשלום מס שבח שמוערך במיליוני שקלים, שהרי נחמה הרוויח על הדירה עשרות אחוזים בגלל העלייה המסחררת במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות.

2.

מי שלא מכיר את ההיסטוריה של שלמה נחמה, במיוחד את ההיסטוריה שלו עם רשות המסים, הנה תזכורת לדברים שכתבנו פה בעבר: לנחמה היה כישרון לא מבוטל להיצמד לתד אריסון בעיתוי המושלם ולקבל חבילת מניות שאיש לא דמיין לעצמו. הוא שימש יו"ר בנק הפועלים מאמצע 98' עד תחילת 2007 - אז הראתה לו שרי אריסון את הדלת. לאורך התקופה (מ-1991 עד 2006) הוא גם שימש מנכ"ל אריסון השקעות, שהחזיקה בגרעין השליטה בבנק הפועלים. במהלך 2006 הוא מימש כ-15% ממניות אריסון השקעות שניתנו לו על-ידי תד אריסון בחינם כנראה. התמורה המוערכת של חבילת המניות האדירה הזאת: כ-600 מיליון שקל.

בשלב הזה התחילה המחלוקת עם רשות המסים, ששורטטה פה בעבר בקווים גסים, כי הרי הפרטים המלאים אינם גלויים: רשות המסים טענה שמדובר בהכנסות מעבודה ולכן נחמה חייב במס הכנסה "רגיל", כלומר כמו שאר בני התמותה, כמו כל שכיר שמרוויח בדרגת המס הגבוהה - מס של כ-50%. נחמה, באמצעות יועציו, טען: מה פתאום? זו מכירה הונית, פיננסית, שאינה חלק מהשכר הרגיל ואינה חלק מעבודתי, ולכן היא חייבת במס נמוך בהרבה - כ-25% ואף פחות מכך. השורה התחתונה: רשות המסים כנראה דרשה מנחמה תשלום של כ-300 מיליון שקל.

הדיל הסופי: הנחה של 28% (זה הנתון היחיד שהתיר בית המשפט לפרסם במסגרת הדיונים המשפטיים בין רשות המסים לנחמה). כלומר נחמה שילם 210-220 מיליון שקל, תספורת מס של כ-80-90 מיליון שקל. אלה, אנחנו מדגישים, הערכות שלנו בלבד. המספרים האמיתיים אינם שקופים ורק נחמה, עורכי דינו ונציגי רשות המסים שמטפלים בשומה שלו יודעים זאת.

איש מהשורה הרי לא יכול ולא מסוגל להבין זאת: נחמה קיבל את המניות כחלק מהסכם העבודה ויחסי העבודה שלו עם תד אריסון ולכן הוא היה אמור לשלם מס כמו כל שכיר שמקבל שכר ממעסיקו. נכון? לא נכון. לשכירים אין מרחב הגמישות שיש לנחמה, ולשכירים אין עורכי הדין ורואי החשבון של נחמה, אלה שמכירים את דיני המס לפרטי פרטים, גם את הפרצות, כי בהרבה מקרים הם היו שותפים לגיבושם.

3. וכאן אנחנו מגיעים לשיטה, השיטה ששלמה נחמה הוא רק מייצג שלה ושותפים לה לא מעט אנשים שעומד לרשותם מגוון האפשרויות כמו של נחמה כדי לשלם כמה שפחות מסים. לפניכם העקרונות של אותה שיטה:

כולנו שונאים לשלם מס, העשירים שונאים הכי הרבה

דבר אחד אנשים שצברו הון עתק, שונאים יותר מכול: לשלם מס לקופת המדינה. כולנו שונאים לשלם מסים, אבל עשירים שונאים זאת יותר, ולהם אכן יש יכולת לשלם פחות. ככל שההון שלך גדול יותר, גם המוטיבציה שלך להפחית את תשלומי המס גדולה יותר. כל האמצעים כשרים, לפעמים זה נעשה במסגרת החוק, לפעמים על הגבול ופעמים אחרות מחוץ לחוק.

הכלי הכי אפקטיבי למזעור המס: חברה בע"מ

חברה בע"מ, מלבד יתרונותיה בכלכלה חופשית כישות הנושאת בסיכון על-חשבון בעלי מניותיה ומאפשרת לקיחת סיכונים כביכול, היא מפעל אדיר לתכנוני המס. בין אם רושמים את החברה בארץ ובין אם רושמים אותה בחו"ל (במטרה מוצהרת למזער את תשלומי המס) או שהחברה משמשת כחברת ארנק (אגב, כמה וכמה עיתונאים בכירים שמדברים נהדר על פערים חברתיים משתמשים בטריק הזה), המטרה היא אחת: לשלם פחות מס.

ברמה התאגידית וברמת הנישום הפרטי, הכלי הזה הוא גן עדן לרואי וחשבון ולעורכי דין שיכולים "לשחק" במנגנון הזה כדי להפחית את תשלומי המס ללקוחותיהם. הטריקים הולכים ומשתכללים אם יש לנישום כמה עיסוקים ועסקים, למשל הקמת חברה ועוד חברה ועוד שרשור של החברה. השרשור מגוון את תכנוני המס ופותח אופציות אינסופיות להפחתת חבות המס מהטעם הפשוט הבא: פעמים רבות אפשר להזיז את הכסף מחברה לחברה ככל שרוצים בלי שהדבר ייחשב אירוע מס, כיוון שדיבידנדים בין-חברות פטורים ממס.

מגוון האפשרויות הזה מאפשר גם יצירתיות רבה. תאגידים רוכשים דירה, כלי רכב יקרים, כרטיסי טיסה ואף תמונות יקרות לקישוט הדירה ומעמידים אותם לרשות בעלי המניות. הכול על שם התאגיד. גם הוצאות תחזוקה והוצאות אחרות, כי דחיפת הוצאות שונות ומשונות (בין היתר הוצאות תלושים פיקטיביות) תורמת להפחתת המס. התאגידים הללו, למרבה הפלא, עובדים מהבית, כתובתם היא הבית, ואנו משוכנעים שלא מעט דירות יוקרה נרכשו במתכונת הזאת והן בבעלות תאגידים.

הכלי הכי אפקטיבי של החברה בע"מ: תכנוני המס

האנשים שתמיד קופצים למוחנו כשמדברים על העלמות מס הם בעלי המקצוע הקטנים. בפועל, הם רק חלק קטן מהחגיגה. דורון ארבלי, לשעבר מנהל רשות המסים, גילה את הסוד הידוע הזה בעבר. לדבריו, רק 20% מהעלמות המס הם של בעלי המקצוע הקטנים, אלה שמבקרים בבתים, אלה שכולם רכשו מהם שירות בשלב זה או אחר, בין אם שיעורים פרטיים לילדים ובין אם תיקון של מכשיר חשמלי. רבים ודאי עשו זאת במזומן, בלי חשבונית, כי כך נוהגים כ-ו-ל-ם, אולי מתוך תחושה שאם המדינה "מסדרת" אותם במס גבוה זו מצווה "לסדר" את המדינה חזרה באמצעות העלמות מס. אבל כאמור, מה שכולם מכירים הוא רק 20% מהחגיגה השחורה. את שאר ה-80% רוב הציבור לא מכיר, אבל הם מוכרים היטב בברנז'ה הכלכלית. הכוונה היא כמובן לתכנוני המס, לתחמוני המס וללוליינות המס של התאגידים.

אפשר, אם כך, לחלק את "חגיגות" המס באופן הבא: 20% הם של עובדי הצווארון הכחול, שחלקם, אם לא רובם, עסוקים במלחמת הישרדות יומיומית, ו-80% הם של אנשי הצווארון הלבן, שרובם צוברים כך עוד ועוד עושר עצום. זו המאסה הקריטית של "מאגר" השתמטות המס בישראל.

רגע, רגע, תגידו, מה הבעיה, הרי תכנוני המס הם חלק מכללי המשחק במסגרת החוק, ואם החוק מאפשר זאת, אז מה הבעיה שלנו? הרי כל בר דעת היה משלם פחות מס אם החוק היה מאפשר זאת. מה, להתנדב לשלם מס?

אז זהו, שזה לא ממש הסיפור, אף שזה מה שמספרים לנו מי שרוצים לחשוב שנאמין לו.

המאכערים המעונבים ומתכנני המס: ליגת העל של רואי החשבון ועורכי הדין

כל אותם אנשי צווארון לבן משובח למיניהם משתמשים בחבורה מעונבת, מחויטת, שהיא למעשה ליגת העל של רואי החשבון ועורכי הדין, מהטופ של הטופ של הפירמות בישראל, מגובים בחוות דעת מלומדות ביותר ובכוח ובהשפעה הגדולים ביותר במסדרונות רשות המסים. אין זה מפליא שנחמה, למשל, השתמש בעורכת דין שהיא בכירה לשעבר ברשות המסים (גם היא צפויה לעמוד לדין).

זו השיטה: פקודת המס מאפשרת למומחי המס לחגוג עליה, לחגוג על הפרצות שבה, באמצעות תכנוני מס יצירתיים וחוצי גבולות, על הגבול הדק מאוד שבין מותר לאסור, ולהרוויח ממנה מיליונים על מיליונים על מיליונים (רואי החשבון ועורכי הדין הרי מקבלים אחוזים על כל שקל שלא נכנס לקופת המס, פרי תכנון המס ה"יצירתי" שלהם). הדלת המסתובבת חוגגת כאן: אנשי רשות המסים, שמכירים היטב את הפקודה, מוצאים עצמם בתום הקריירה הציבורית באופן טבעי במשרדים הגדולים ואצל מומחי המס הגדולים וממשיכים לנצל את נכות חוקי המס. כולם רוצים לשמר את השיטה, לשמר את החגיגה ולדאוג גם שאיש לא ידבר על זה יותר מדי.

היכולת של רשות המסים לעקוב אחרי התכנונים הללו היא קלושה, מספר תיקי השומה שנבדקים הוא זניח ורוב הבדיקות שכן מתבצעות הן תוצאה של הלשנות. אם תיקים בכל זאת מגיעים לבית המשפט, הם לא שקופים בשם הפרטיות של הנישום, והסיפור נגמר בפשרה כי זה הרי תמיד צריך להיות במישור ה"אזרחי", כפי שנוהגים לומר אנשי אותה חבורה מחויטת ומעונבת, בדיוק כפי שהיא אומרת במקרה של נחמה.

התרומות כמסך עשן: חוסכים במס עשרות ומאות מיליונים, תורמים בקושי כמה פרומילים

לחבורת רואי החשבון ועורכי הדין שעסוקה בתכנוני המס היצירתיים יש מנהג קבוע: בכל פעם שהם מתראיינים, הם טוענים שישראל אינה מפרגנת למצליחיה, שהמדינה מבריחה את משקיעיה ורשויות המסים מתעקשות להגניב יד ארוכה לכיסי העשירים. נו, באמת. מה כל זה קשור לתשלום מס אמת? אנחנו מפרגנים לכל הצלחה, אבל מה הקשר לתשלום מסים?

ויש עוד נוהג: אותם אלה שזכו לתספורת מס נוהגים לדבר גבוהה-גבוהה על פערים חברתיים וכישלון הממשלה בטיפול באי-שוויון ההולך וגובר. כעדות לכנות דבריהם הם תורמים פה ושם כמה "גרושים" למען החברה כביכול, סכומים זניחים יחסית לכסף שהם חסכו במס. אז בואו נעשה דיל: שיפסיקו לתרום ויפסיקו להצטדק, ויתחילו לשלם מס אמת. החברה תרוויח מזה הרבה יותר.

שלמה נחמה / איור: גיל ג'יבלי
 שלמה נחמה / איור: גיל ג'יבלי