כחלון ואריאל מנסים ליישר קו עם OECD שקרא לרפורמות חקלאיות

תחת הכותרת "חיזוק התחרות במגזר המזון" כותבים מחברי הדוח של ה-OECD על ישראל, אשר פורסם בסוף חודש ינואר, כי במשך כמה שנים הדיון על כלכלת ישראל נשלט על-ידי נושאי תחרות ומחירים גבוהים במגזר המזון.

הבעיות במגזר זה נעות מהזווית החיצונית, כלומר מחסמי יבוא של מוצרי מזון, דרך חסמים לא מכסיים וחוקי דת ספציפיים שמשפיעים על השוק, ועד לבעיות רגולציה ותחרות שנובעות מריכוזיות גבוהה בייצור ובהפצה קמעונאית של מוצרי מזון.

המכשולים הללו, נאמר בדוח, פוגעים בתפקוד וביעילות מגזרי המזון והקמעונאות, שמצדם תורמים לעלייה הנמוכה בפריון הכלכלי בישראל ביחס למדינות ה-OECD. לפי כלכלני הארגון, ננקטו לאחרונה כמה פעולות בתחום זה, אך נחוצות רפורמות נוספות.

מכסים נמוכים, מסים גבוהים

לפי הדוח, הפעולה המרכזית הנחוצה היא הפחתת חסמי המכס והאצת הרפורמות במדיניות החקלאית. בדוח אין אזכור מפורש לרעיון ביטול המועצות החקלאיות לפי התוכנית של משרדי האוצר והחקלאיות, שעליה דיווח "גלובס" אתמול, אך יש התייחסות ל"מנגנונים שיוצרים יותר עיוות בייצור ובמסחר במוצרי מזון ביחס למדינות אחרות ב-OECD".

בדוח נאמר שמאחורי היעדר התחרות החיצונית במגזר המזון עומדים גם קשיים רגולטוריים וגם בעיות במכסים. רמת המכסים אינה גבוהה במיוחד במבט בינלאומי, אך המסים על יבוא חקלאי הטרוגניים יותר מהממוצע ב-OECD.

ההגנה של המכסים הגבוהים נוגעת בעיקר לביצים ולבשר. מחצית מהביצים ומוצרי החלב המיובאים כפופים לשיעורי מס של מעל 100%, לעומת 10% בלבד בממוצע ב-OECD. גם המכסים על בשר גבוהים מהממוצע בארגון, ויבוא בשר מוגבל על-ידי תקנות כשרות.

חסמים אלה מייקרים מוצרי מזון מסוימים והם קשורים למדיניות החקלאית בישראל. למדיניות הזו יש 3 יעדים עיקריים: להבטיח אספקה עצמית של מוצרי חלב, ביצים ובשר; להגדיל את יצוא הפירות והירקות; ולשמור על אוכלוסיית אזורי פריפריה.

השגת היעדים הללו אינה יקרה במונחים כלכליים כמו בעבר, מאחר שסך התמיכה בחקלאות ב-2012-2014 לא עלה על 8% מהתפוקה החקלאית, כמחצית מהממוצע ב-OECD ופחות מחצי מהממוצע של שנות ה-90 בישראל עצמה.

אבל הרכב התמיכה בחקלאות מתבסס בכל זאת על מנגנונים שיוצרים "יותר עיוות בייצור ובמסחר מוצרי מזון ביחס למדינות אחרות", נאמר בדוח. התערבויות ממשלתיות עם השלכה ישירה על מחירים או ייצור חקלאי היוו יותר מ-80% מהסך, מול כ-25% בארה"ב ובאיחוד האירופי. רוב התמיכה הזו היא במימון צרכנים. ביחד היא מוסיפה 7% בממוצע למחירי הייצור המקומיים לעומת המחירים הבינלאומיים. במקרה של המוצרים המוגנים ביותר, כמו חלב ובשר, הפער בין מחירי הייצור המקומיים והבינלאומיים היה 37% ו-73% בהתאמה בשנים 2011-2013.

מאמצי הרשויות בישראל לרסן את הסובסידיות החקלאיות צריכים כעת להיות מופנים, לפי הדוח, לצמצום האפקט המעוות ומייקר העלויות שלהן לצרכן. למרות התחייבות הממשלה להגדיל בהדרגה את מכסת הפטור ממכס על שורה של מוצרי יסוד, בייחוד מוצרי חלב, כפי שהמליצה ועדת קדמי, התקדמות מהירה יותר בתחום זה רצויה מאוד. ישראל צריכה ללכת בעקבות מדינות OECD רבות אחרות ולצמצם את ההתערבות שלה במשק החקלאי (מכסות יבוא, מכסות ייצור, מחירים מובטחים, מכסים) - ולהחליף אותה במידת הצורך בתשלומים ישירים לחקלאים.

אמצעים בכיוון זה, שהוכרזו לאחרונה בתחום חלב העזים, צריכים להיות מורחבים לתחומים נוספים. השינויים הללו, לפי הדוח, צריכים להיתמך על-ידי רפורמות לשיפור הפריון של החקלאים באמצעות הקלת השליטה ההדוקה של הממשלה בהפצת התשומות העיקריות - אדמה, מים ועובדים זרים. צעד ראשון יהיה להפחית את הביורוקרטיה הכרוכה בהעברת אדמות חקלאיות ועסקאות בעלות, במדינה שכ-80% מהחקלאים בהם קיבוצניקים ומושבניקים קואופרטיביים.

 המדינה מעוותת את מחירי המזון