"ירדן לא תיתן לפרויקט החדש של תעלת הימים לצאת לפועל"

ביקורת חריפה על תוכנית תעלת הימים החדשה שנחשפה אתמול ב"גלובס" ■ עו"ד גדעון ברומברג, מנכ"ל ארגון אקופיס במזרח התיכון: "מעבר לנזקים לאקוויפר, יש נזקים גם לים המלח. כל מלחי הים התיכון שייצאו ממתקן ההתפלה יסבו לו נזקים"

“השאיבה של המפעלים אחראית ל–50% מהנזקים" / צילום: תמר מצפי
“השאיבה של המפעלים אחראית ל–50% מהנזקים" / צילום: תמר מצפי

"אחרי עשרות שנים של דיונים על תעלת הימים קשה לקחת את ההצעה הנוכחית ברצינות, אך אם היא אכן רצינית, מדובר בפרויקט שיגרום נזקים בלתי הפיכים וחסרי תקדים לאקוויפר החוף, לאקוויפר ההר ולים המלח", כך אומר עו"ד גדעון ברומברג, מנכ"ל ארגון אקופיס במזרח התיכון, על תוכנית תעלת הימים החדשה שתוצג לאישור הממשלה בחודשים הקרובים. "בחודש שעבר דיברו על קזינו ועכשיו על תוכנית מעודכנת לתעלת הימים. ביידיש קוראים לזה באבע מעשיות, סיפורי סבתא".

עו"ד ברומברג אמר את הדברים בעקבות חשיפת "גלובס" אתמול  שחברת החשמל, מקורות וקבוצת יזמים פרטיים מגבשים בימים אלה תוכנית חדשה להקמת תעלת הימים, והתוכנית נבדקת על ידי צוות בין-משרדי שמרכז מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר. לפי הערכות, מקורות וחברת החשמל יבקשו להצטרף כשותפות למיזם, הן בבעלות והן בביצוע, לאחר שיאושר בממשלה. על פי התכנית העדכנית, ייכרו מנהרות באורך 100 ק"מ שיוליכו מים מהים התיכון לים המלח. כמו כן, לפי התוכנית תיבנה תחנת כוח הידרו-אלקטרית תת-קרקעית (מייצרות חשמל בכוח המים) בהספק 1,500 מגה-ואט שתפיק חשמל מניצול הפרשי הגבהים בין ים המלח לים התיכון.

"אקוויפר החוף וההר הם שני האקוויפרים החשובים ביותר למדינה, והם מספקים מאות מיליוני קוב של מים בשנה, גם לשתייה וגם לחקלאות. על פי התוכנית העדכנית מדובר על מנהרות שיפגעו בשני אלה", טוען ברומברג ומסביר כי מנהרות הן אף פעם לא הרמטיות, כך שמי ים יחלחלו בוודאות למים התהום המתוקים. "הסכם תעלת הימים שנחתם בין ישראל לירדן ולרשות הפלסטינית בשנה שעברה גם הוא מסכן את מי התהום, אך שם לפחות מדובר על סיכון של 50 מיליון קוב ולא של מאות מיליונים. ניסיונות קודמים לקדם תעלה בין הים התיכון לים המלח נכשלו בדיוק בגלל סיבות אלו".

"הפרה של הסכם"

תעלת הימים אינה רעיון חדש. כבר בשנות ה-80 קידמה ישראל את החלופה להעברת מים מהים התיכון לים המלח ואף גייסה הלוואות ממפעל הבונדס בארה"ב. ואולם הפרויקט הופסק לאור קביעת העצרת הכללית של האו"ם שכריית התעלה תגרום נזקים סביבתיים גם לירדן ולרשות הפלסטינית. בדיקות שערך בעבר הבנק העולמי הצביעו אף הן על כך. לפיכך, ב-2013 חתמה ישראל עם שני הצדדים על מכתב כוונות לקידום תעלה שתוביל מים מים סוף לים המלח. התעלה אמורה לעבור כולה בשטח הירדני. בשנה שעברה נחתם ההסכם.

"ירדן לא תיתן לתוכנית החדשה לצאת לפועל ותראה בכך הפרה של ההסכם", אומר ברומברג, שארגונו מייצג גם פעילים ירדנים ופלסטינים. "מעבר לנזקים לאקוויפר, יש נזקים גם לים המלח. כל מלחי הים התיכון שייצאו ממתקן ההתפלה יסבו לו נזקים. ים המלח מאז ומעולם קיבל מים מתוקים מנהר הירדן, וקבלת המים מהים התיכון תשפיע על האיזון שלו.

"ללא הסכמה של ירדן ושל הרשות הפלסטינית, משקיעים וחברות בינלאומיות יתנגדו לפרויקט ולא ישקיעו פה ולו דולר אחד. על פי החוק הבינלאומי לניהול אגן משותף, יש צורך לקבל את אישור כל הצדדים".

 

ברומברג נותן את הדוגמה של חברת ההנדסה והתשתיות הגדולה בהולנד רויאל האסקונינג, שהודיעה בספטמבר 2013 כי היא נסוגה מפרויקט טיהור השפכים שהתכוונה לבצע עם עיריית ירושלים כיוון שהוא יוקם מעבר לקו הירוק. "רק חודש לפני שהחברה הודיעה על ביטול הפרויקט, הצהירה ממשלת הולנד כי מדובר בהפרה של החוק הבינלאומי. דבר דומה יקרה בפרויקט הזה", הוא טוען.

גם בגרינפיס ישראל מבקרים את התוכנית החדשה. "הממשלה עלולה להכניס אותנו בדיוק לסוג הפרויקטים שנדמה שידוע עליהם כבר הכול אך לאחר מעשה יתברר שהמומחים לא ידעו דבר", אומרים שם. "אסור שייווצר מצב שבו אחרי 50 שנה ישוחזר ייבוש החולה ונעמיד בסכנה ממשית מערכות אקולוגיות שלמות".

גם עמותת "צלול", שפועלת בעיקר להגנה על חופים, נחלים ומקווי מים הגיבה לפרויקט. מנכ"לית העמותה מאיה יעקבס טוענת, כי "תוכנית כה גדולה חייבת שקיפות ובדיקה מדעית מקיפה שתבטיח שהכוונות הטובות לייצור אנרגיה ירוקה והאינטרסים הכלכליים של היזמים לא הורגים את ים המלח ומגבירים את המשך התדרדרותו".

אז איך בכל זאת ניתן להציל את ים המלח שמפלסו יורד בכל שנה במטר? לטענת ברומברג התשובה פשוטה. "אם לממשלה חשוב כל כך להציל את ים המלח, צריך לטפל בבעיה עצמה", הוא אומר, "השאיבה של המפעלים אחראית ל-50% מהנזקים שנגרמים בכל שנה לים המלח, כלומר לירידת המפלס שלו בחצי מטר. בעוד שאנחנו משלמים 9 שקלים על קוב מים, הם מקבלים את המים בחינם. איפה נשמע דבר כזה? אני לא נגד המפעלים, אך צריך ליצור להם תמריץ לחסוך במים. כך הם ייאלצו להתייעל ולהשתמש בטכנולוגיות שונות, כמו זו של הממברנות שעוזרת להפריד בין המלחים למים ובכך להפחית את כמות המים שנשאבים".

ברומברג מדבר על צעד נוסף שעל המדינה לעשות כדי לשקם את ים המלח, והוא שיקום נהר הירדן הדרומי באמצעות הזרמת מים מהכינרת. "יש לישראל היום שפע של מים, ולמעשה היא המדינה היחידה במזרח התיכון עם עודף מים", הוא טוען, "אפשר לנצל את המים העודפים לייצוב ים המלח".