נדחתה תביעת לשון הרע של שוקי משעול נגד אליעזר בר

בר, חוקר פרטי, כתב בפייסבוק כי "שוקי משעול זה עבריין מירמה וקבלת שוחד מורשע שמרצה או עומד לרצות עונש מאסר. האיש ניצל באופן הכי חמור את מעמדו ברשות המסים וביצע עבירות הונאה ומירמה"

שוקי משעול / צלם: איל יצהר
שוקי משעול / צלם: איל יצהר

"שוקי משעול זה עבריין מירמה וקבלת שוחד מורשע שמרצה או עומד לרצות עונש מאסר. האיש ניצל באופן הכי חמור את מעמדו ברשות המסים וביצע עבירות הונאה ומירמה (ואגב רפי רותם מעורב בתיק הזה עד צווארו, אבל נגדו לא הוגש כתב אישום). מספיק עם הפסטיבל המטורף סביב שני המושחתים שמציגים עצמם כחושפי שחיתויות. התהפכו אצלכם היוצרות". 

הדברים הללו, ברובם, ודברים נוספים שפרסם החוקר הפרטי אליעזר בר נגד שוקי משעול, לשעבר מנהל בכיר ברשות המסים, בפוסטים שונים בפייסבוק, אינם מהווים לשון הרע כנגד משעול - כך קבע בסוף השבוע (ה') השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל-אביב, אשר דחה תביעת לשון הרע שהגיש משעול כנגד בר בעקבות ויכוח שניהלו השניים על גבי הרשת. 

שוקי משעול שימש בעבר כפקיד בכיר ברשות המסים, וכיהן, בין היתר, כמנהל משרד מע"מ 1 ו-2 בתל-אביב-יפו. בשנים האחרונות התפרסם משעול בעיקר כמי שהיה אחד ממנהיגי "קבוצת ה-15" - לצד רפי רותם, שהיה קצין המודיעין של יחידת החקירות מכס-מע"מ - קבוצה של חוקרים שחשפו החל ב-2003 פרשיות שחיתות בצמרת רשות המסים ובתוך יחידת החקירות.

בהמשך נפתחה נגד משעול חקירה משטרתית סמויה ביאח"ה, אשר בסיומה הגישה הפרקליטות כתב אישום נגדו, בטענה כי קיבל שלא כדין 542 שקל יותר ממה שאמור היה לקבל בהחזרים מרשות המסים. לטענת משעול, הוא כלל לא ידע על העברת הכסף לחשבונו, ואולם טענותיו נדחו, והוא הורשע בקבלת דבר במירמה ובעבירות נוספות. אליעזר בר הוא חוקר פרטי.

המחלוקת בין משעול לבר החלה בפוסט שפרסם בפייסבוק העיתונאי איתי נבו ביוני 2012, ובו נכתב: "מבחן הנדל"ן. אז פואד רכש וילה ב 9 מיליון שקל. דליה איציק רכשה דירה ב-4.5 מיליון שקל. הם כבר לא צריכים את בית הנשיא. איפה מתגוררים יתר המועמדים? 3 ימים כדי שהשכל הישר יגבר על הקומבינות הפוליטיות
וייבחר/תיבחר נשיא/ה ראויים".

להודעה זו הגיב שוקי משעול בפוסט בו כתב: "אני שוקי משעול, ביחד עם רפי רותם ועוד 13 חוקרים, רואי חשבון ומבקרי חשבונות, חשפנו שחיתות ברשות המסים החל משנת 2002, מה שהוביל למעצרם והעמדתם לדין של מושחתים ברשות המסים, לרבות מנהל רשות המסים דאז המגה-מושחת, איתן רוב. כתוצאה מכך נרדפנו על-ידי מושחתים מכל מוס" (הטעויות במקור). 

תגובה זו של משעול הובילה לוויכוח סוער על פני הרשת בינו לבין בר, אשר כתב למשעול: "שוקי משעל, האמת נמאס לי לראות בכל פוסט שלא קשור לכלום אתה דוחף לנו לתוך הגרון את הסיפור השחוק של רפי רותם. דייייייייי נמאסת, ואתה ממאיס עצמך עלינו". 

ימים ספורים לאחר הדיון האמור, בקבוצה אחרת בפייסבוק, קבוצת "רפי רותם - להיאבק בשחיתות", התייחס משעול לדברים שכתב עליו בר, וכתב את הטקסט הבא: "זה מה שכתב אלי בר על חושפי השחיתות!! גם אתם חושבים ככה? מדובר כנראה באיש מושחת יוצא המשטרה ששרת את החונטה. אם אתם חושבים אחרת ממנו, יש מקום לבטל את החברות איתו". 

בר לא נותר חייב והשיב בפוסט משלו, בו כתב כי "זה האיש שכתב עליי שאני מושחת ומשרת את החונטה, זה שוקי משעול בן 53 מחולון שהורשע בבית המשפט השלום בתל-אביב, ושימש כמנהל בכיר וממונה תחנות מע"מ תל-אביב 1 ו-2, הואשם בפגיעה בפרטיותם של עוסקים, וניצל לרעה את תפקיד הורשע בעבירות של הפרת אמונים... ופגיעה בפרטיות... וכן, בעבירות של קבלת דבר במירמה... וניסיון לקבל דבר במירמה, כל השנים נהנה מצו איסור פרסום, היום מותר לפרסם את קלונו ברבים. המשפט שלו נמשך שנים רבות נדון בערכאות שונות ומרובות, בכולן יצא חייב. בית משפט השלום גזר עליו 5 חודשי עבודות שרות על שוקי משעול, שערער על גז"ד (ולא פסק דין)". 

עוד כתב בר: "לא מספיק שמדובר בעבריין שהורשע בקבלת דבר במירמה, פגיעה בפרטיות והונאה ועובד במסגרת היותו עובד מדינה שנהנה מסמכויות אין-ספור ואמור שבו מעל, האיש יום-יום טוען שהוא נלחם בשחיתות? מכפיש את כל העולם ואחותו, והפלא ופלא, הרי הוא עצמו מושחת, עבריין מירמה מורשע וסמל לתיעוב, שהציבור צריך להקיא אותו מקרבו. תרצה את עונשך בשקט, מר משעול, ותאדה לנו מהמרחב הציבורי...". 

גם בהמשך להודעה זו של בר, התפתח דיון ברשת הפייסבוק, ובר השיב לחלק מהתגובות והוסיף: "במילים פשוטות, בפרשת שוקי משעול (שגם רותם מעורב בה), האיש לאחר משפט ארוך שהתנהל נגדו בכל הערכאות - מחוזי, שלום, בית הדין לעבודה, נציבות עובדי מדינה - בכולן יצא חייב, הורשע בפלילים ועכשיו קיבל 4 חודשים, והאיש צועק כלפי כולם 'מושחתים'. התהפכו היוצרות במדינה הזאת!!!!".  

כשנתיים מאוחר יותר, באוגוסט 2014, בתגובה לאזכור של ראיון עם מר רפי רותם בתוכנית "צינור לילה", כתב בר: "שוקי משעול זה עבריין מירמה, קבלת שוחד מורשע, שמרצה או עומד לרצות עונש מאסר. האיש ניצל באופן הכי חמור את מעמדו ברשות המסים וביצע עבירות הונאה ומירמה (ואגב רפי רותם מעורב בתיק הזה עד צווארו, אבל נגדו לא הוגש כתב אישום). מספיק עם הפסטיבל המטורף סביב שני המושחתים שמציגים עצמם כחושפי שחיתויות. התהפכו אצלכם היוצרות". 

בעקבות הפרסומים הללו הגיש משעול, באמצעות עו"ד רון לוינטל, תביעת לשון הרע כנגד בר, במסגרתה טען כי קוראי הפרסומים שפירסם בר בפייסבוק לומדים מהם כי משעול הוא אדם שהורשע בקבלת שוחד, במעשה הונאה, שהרשעותיו נושאות קלון, מי שהפסיד בכל הערכאות המשפטיות (לרבות בית הדין לעבודה והעליון), שנהנה מצו איסור פרסום המגן עליו עד היום, ואשר טוען כי חשף שחיתות אך לא חשף ולו קמצוץ שחיתות (והוא נוכל ורמאי). זאת, נטען בתביעה, בשעה שמדובר במנהל בכיר ברשות המסים לשעבר, אשר חשף שחיתות ברשות המסים והוביל למעצרם והרשעתם של בכירי הרשות, ולרבות מזכירת ראש הממשלה, לא הורשע מעודו בשוחד ובהונאה, ודאי שלא בקלון, ניצח בהליך שהתקיים בבית הדין לעבודה האזורי וכלל לא ניהל הליך בבית המשפט העליון, מעולם לא הוטל על סיפורו צו איסור פרסום, ואשר הורשע בעבירות מינוריות, בגזר דין לא חלוט המצוי בשלב הערעור.

מנגד טען בר, באמצעות עו"ד גיא אופיר, כי הוא העתיק את טענותיו במישרין מתוך פסק הדין כנגד משעול, וככל שפרטים מסוימים אינם מדויקים, הרי הם בגדר "פרטי לוואי שאין בו פגיעה של ממש"; וכי הוא העלה את הפרסומים בתום-לב, בהמשך לתגובתו הראשונית של משעול ביוני 2012 לפוסט שהעלה העיתונאי איתי נבו. 

השופט יריב דחה את מרבית טענותיו של משעול בתביעה, וקבע כי הפרסומים של בר אינם מהווים לשון הרע, למעט הפרסום לפיו משעול הורשע בשוחד. ואולם, גם בעניין זה לא זכה משעול לפיצוי מבר. השופט ציין כי הפיצוי הראוי במקרה זה עומד על סך של 5,000 שקל, ואולם כיוון שמשעול הגיש תביעה בהיקף 75 אלף שקל כנגד בר, שמרביתה נדחתה, וטענותיו התבררו כבלתי מדויקות, "יש לקזז מהפיצוי את ההוצאות שהוציא הנתבע בניהול ההליך, שהתברר כהליך-סרק ברובו, ועל כן - יש לקבוע כי הפיצוי בגין עוולת לשון הרע נבלע כולו בתוך ההוצאות שהוציא הנתבע".

השופט ציין בהחלטתו כי משעול היה אחראי אף הוא להידרדרות השיח בינו לבין בר. "מי שמגיב להערה ביקורתית (גם אם לא נעימה ביותר), בכך שהוא מפרסם הודעה שלפיה 'מדובר כנראה באיש מושחת יוצא המשטרה ששרת את החונטה' - אינו יכול להתפלא על התדרדרות השיח הציבורי", כתב שגיא. 

לגופן של הטענות של משעול, לפיהן לא הורשע בעבירות שייחס לו בר, כתב השופט כי "העבירות שבהן הורשע משעול - הן העבירות שעניינן מסירת מידע למי שלא היה מוסמך לקבלו, ובייחוד לנוכח קביעתם של בתי המשפט בהליך הפלילי כי משעול מסר מידע מתוך ידיעה שהמידע עלול לשמש לפגיעה בנישום... והן העבירה של קבלת דבר במירמה, של קבלת כספים מן הקופה הציבורית תוך הצגת מסמכים בלתי נכונים - הן עבירות מירמה, השייכות למתחם עבירות השחיתות במובנה הרחב. לאלה נוסיף את מעמדו הרם של משעול - שהיה מנהל משרדי מע"מ 1 ו-2, קרי - פקיד בכיר, הממונה על גביית המסים, ומתוקף כך - אוחז בידו מידע כלכלי רגיש ביותר, שנמסר לו למשמרת בידי נישומים שחויבו על-פי דין למסור אותם.

"כך נוצר מצב, שנישומים שפעלו כדין ומסרו לרשות המסים מידע עסקי ואישי חסוי וסודי הועמדו בסיכון שהמידע הזה - שנאמר שוב: לא הייתה בידם הברירה שלא למסור - יועבר לידי מתחרים עסקיים או חורשי רעתם, סתם כך, משום שהם מקורבים למשעול". 

השופט הוסיף עוד כי "כמעט לא ניתן להתעלם מן האירוניה בכך שמי שתפקידו היה למלא את קופת המדינה באמצעות גביית מס אמת פעל - מתוך אותו משרד שממנו אמור היה לפעול למילוי הקופה - לשם ריקונה אל תוך כיסו שלו באמתלות-שווא", וקבע כי גם בעניין זה ביקש משעול לנצל את האמון שנתנה בו מערכת שירות המדינה.

"אחת היא, לטעמי, אם הצליח לקבל מקופת המדינה 542 שקל, כטענתו, או 542 אלף שקל. קבלת דבר במירמה היא", כתב השופט והוסיף: "אני סבור כי בעיקר בהתחשב במעמדו של משעול, בתפקידו הבכיר ובאופי העבירות - יש לומר כי מדובר בעבירות שיש עמן קלון, ועל כן - עומדת לבר הגנת האמת בפרסום לעניין זה". 

גם באשר לטענת משעול שלפיה האמירה כי הפסיד בכל הערכאות המשפטיות מהווה לשון הרע ואינה נכונה - משעול הפנה לעובדה שבמועד הפרסום התקבלה עמדתו בבית הדין האזורי לעבודה, ועניינו לא נדון כלל בבית המשפט העליון - השופט קבע כי דין הטענה להידחות.

לדברי השופט, "עובדה היא שבכל ההליכים שבהם היה משעול מעורב בקשר עם עניינו הישיר (בחריג של תביעת לשון הרע נגד נציבות שירות המדינה) יצא וידו על התחתונה. העובדה שבית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדתו - היא לטעמי בבחינת פרט לוואי שאין עמו פגיעה של ממש, משום שבשיטת המשפט הישראלית - יש חשיבות לתוצאתו הסופית של ההליך ולהכרעתה של הערכאה הגבוהה ביותר שדנה בעניין. על כן, זכייה בבית משפט השלום היא נטולת משמעות משפטית אם בעקבותיה הפסד בבית המשפט המחוזי, וזכייה בבית הדין האזורי לעבודה משוללת תוקף אם נהפכה בבית הדין הארצי, כבענייננו". 

לעניין בית המשפט העליון, כתב השופט: "היה זה משעול עצמו שעתר לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניינו, כך שגם טענה זו - אינה מדויקת. כל ההליכים הללו הסתיימו בטרם פורסם ולו הפרסום הראשון. על כן, הטענה בדבר לשון הרע שעניינה הפסדיו של משעול בכל הערכאות - נדחית". 

באשר לשאלה האם אכן זכאי משעול למעמד של "חושף שחיתויות", השופט ציין כי אין ספק כי משעול עצמו רואה בעצמו "חושף שחיתויות", אך בהיעדר כל ראיה לתפקידו של משעול בחשיפת שחיתות נטענת ברשות המסים, לא ניתן לדרוש מבר להוכיח את טענתו כי הוא אינו חושף שחיתות.

"באמור אין כדי לקבוע אם משעול חשף שחיתות ברשות המסים, אם לאו - שלל הערכאות שדנו בעניינו של משעול לא הגיעו למסקנות בעניין זה, ואין בדעתי לקבוע מסמרות בעניין אף אני - בין היתר בהעדר כל ראיה של ממש לכאן או לכאן", כתב השופט, וציין כי "לטעמי, אין לקבל את הטענה שהעלה משעול לעניין זה, שלפיה טענתו של בר כי הוא (משעול) לא חשף שחיתות היא בבחינת עוולה לפי חוק איסור לשון הרע".