בקרוב בישראל? כך מתמודדת לוס אנג'לס עם בעיית הפקקים

לוס אנג'לס מנסה להילחם בפקקים בעזרת מס חדש ורכבת קלה ולא שוכחת את העסקים הקטנים ■ תסתכלו עליהם, תראו אותנו

פקק שגרתי בלוס אנג’לס / צילום: רויטרס
פקק שגרתי בלוס אנג’לס / צילום: רויטרס

מי שחושב שבניית עוד מחלף או הרחבת כביש יקלו על התנועה פה בישראל או יפתרו את הפקקים המשתרכים מדי יום, חייב לסייר בלוס אנג'לס. לוס אנג'לס היא לא רק בירת הקולנוע, בירת העשירים והמפורסמים, אלא גם בירת הפקקים. כמעט בכל שעות היום העומס בכבישים הרחבים והמחלפים הרבים מוביל לעומסי תנועה שמעמידים את הפקק באיילון או בכביש 5 בצל. נסיעה של קילומטרים ספורים יכולה לארוך גם שעה, וחצייה מקצה לקצה בשעות העומס אורכת הרבה מאוד זמן.

האמריקאים, בדגש על לוס אנג'לס שהתפשטה לרוחב במשך עשרות שנים, אוהבים את המכוניות שלהם. הם לא יוותרו עליהן כל כך מהר, במיוחד בעיר המשופעת ברכבי יוקרה ובאוכלוסייה עשירה שלא ששה לעשות שימוש בתחבורה ציבורית. אבל גם בעיר המלאכים יודעים שהגיעה השעה לעשות שינוי, והשינוי הזה קיבל דחיפה משמעותית רק לפני כעשרה ימים.

"הבנו שאנחנו צריכים לטפל בנושא בעצמנו"

בארצות הברית מנצלים את יום הבחירות כדי להעלות נושאים נוספים להצבעה, גם ברמה עירונית. משום כך, ממש באותו יום שבו ניצח דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות, התקיימה בלוס אנג'לס הצבעה נוספת משמעותית לא פחות לאנשי העיר. הנושא קשור ישירות לפקקים האינסופיים ולקידום התחבורה הציבורית בעיר. מדובר ב-measure m (אמצעי M), מהלך שקודם על ידי העירייה וחברת התחבורה הציבורית ומטרתו מימון המשך פעילות והרחבת התחבורה הציבורית ברחבי העיר על ידי הטלת מס חדש על התושבים.

אף שמדובר במס חדש, דבר שאף אחד לא אוהב, הצעד אושר ברוב קולות לאחר שזכה לתמיכה רחבה של כ-70% מהמצביעים. מדובר במס רכישה בשיעור חצי אחוז שמוטל על מוצרי צריכה, ויתווסף לרכישות שיבצעו התושבים. כך למשל, אם כוס קפה ממוצעת בעיר עולה 4.15 דולר, המס החדש יוסיף לרוכש קפה בלוס אנג'לס שני סנטים. אם מחירו של מכשיר טלוויזיה ממוצע בעיר עומד על 429.99 דולר, המס החדש יוסיף לרוכש 2.15 דולר, ואם כרטיס קולנוע עולה 8 דולר, המס החדש ייקר את מחירי בארבעה סנטים. זה לא נשמע הרבה, אבל בחברת המטרו של לוס אנג'לס מעריכים כי המס יוסיף לקופתה לא פחות מכ-860 מיליון דולר בשנה. דרך לא רעה למימון המשך הרחבת קווי הרכבת הקלה ולתחזוקת התחבורה הציבורית.

"נמאס לנו מהפקקים", אמר אריק גרסטי, ראש עיריית לוס אנג'לס, במסיבת עיתונאים חגיגית שהתקיימה בתחנת הרכבת המרכזית של העיר יום לאחר הבחירות. "הימים שהממשל הפדרלי העביר לנו כסף נגמרו. הבנו שאנחנו צריכים לטפל בנושא בעצמנו. המס החדש שזכה לתמיכה יעזור לנו לשלם משכורות לעובדים, להוביל את העיר לחיים טובים יותר. אנחנו מחזירים עכשיו את התקווה לדמוקרטיה. הנשיא החדש טראמפ דיבר על השקעה גדולה יותר בתחבורה, עכשיו אנחנו נזכור לו את זה".

 

גרסטי תמך במהלך והוביל קמפיין נרחב בחודשים שקדמו להצבעה, אבל מי שכעת יהיה אמון על יישום התוכנית הוא פיל וושינגטון, מנכ"ל רשות התחבורה המטרופולינית של מחוז לוס אנג'לס (LA Metro). וושינגטון קיבל כעת מאות מיליוני דולרים לקידום פתרונות התחבורה.

"זו היוזמה התחבורתית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בכל אמריקה", אמר וושינגטון, לאחר שנודע שהחוק עבר ברוב גדול, "בלוס אנג'לס כולם אוהבים לנהוג, והרבה מכוניות נוסעות בכביש עם אדם אחד בלבד. זה רק הולך ונהיה גרוע יותר. אנחנו המחוז הגדול ביותר באמריקה והוא צפוי לגדול בעוד כ-2.3 מיליון איש בשנים הקרובות. כבר היום אנחנו במצב שאנחנו לא מסוגלים לתת שירות לכולם".

- אבל כמו שאתה אומר, אנשים מאוהבים במכוניות. הם ייסעו בתחבורה ציבורית?

"התרבות כאן היא תרבות של מכוניות פרטיות, זה נכון. אבל בשני הקווים החדשים שפתחנו לאחרונה אנחנו מגלים כמה דברים מעניינים. יש עלייה מתמדת במספר הנוסעים בתחבורה הציבורית. במקביל, אנשים צעירים מתחילים לשנות גישה. הם משתמשים יותר בתחבורה ציבורית. לדעתי בשנים הקרובות זה רק יתעצם".

- לא יכולתם לקבל מימון פדרלי?

"הם אומרים שקודם אנחנו נביא את הכסף ואז הם ישלימו. זה המצב. אבל עכשיו לא רק שהבאנו לעצמנו את הכסף, אני מקבל מהבוקר טלפונים ומיילים שמברכים אותי וכבר מנסים לקבוע פגישות, למה? כדי לקבל קצת מהכסף הזה. ויש עוד משהו חשוב. המימון הזה יוביל לא רק לעבודות על הרכבת אלא גם להרבה מאוד מקומות עבודה חדשים, עם הכנסה טובה".

ההערכות של רשות התחבורה מדברות על תוספת של 465.6 אלף מקומות עבודה ברחבי המחוז כולו.

לשמור על התעריף נמוך

חלק ניכר מהמימון שעתיד להגיע יופנה להקמה ולחידוש התשתיות, חלק מרכזי נוסף לתפעול האוטובוסים והרכבות, עוד חלק לתחזוקה שוטפת ולשבילי אופניים. ויש גם מימון שמוקצב לשכונות השונות. למעשה, עוד לפני שהמס החדש עבר נעשתה עבודת הכנה כדי לבדוק אילו דברים צריכים לעשות בכל שכונה, וההבטחה שהמימון ייועד גם לדברים הללו עזר לגייס את ראשי השכונות.

ויש עוד דבר משמעותי שהמס החדש יאפשר לרשות התחבורה הציבורית לעשות, כפי שמסביר וושינגטון: "זה יאפשר לנו עכשיו לשמור על תעריף הנסיעה ולא לשנות אותו. נכון להיום מדובר ב-1.75 דולר לנסיעה בתחבורה הציבורית במשך שעתיים. הבטחנו שאם הצעד הזה יעבור נשאיר את התעריף בר השגה. זה חשוב כי חלק ניכר מהקהל שמשתמש בתחבורה הציבורית הוא בעל הכנסה נמוכה".

- לפעמים הבעיה היא שמי שמקבל את ההחלטות לא נוסע בתחבורה ציבורית, ולכן הוא מתקשה להבין מה דרוש כדי שהיא תעבור ותשרת נאמנה את הציבור. אתה משתמש בתחבורה ציבורית?

"אני נוסע בתחבורה הציבורית כל יום, וכך גם רוב האנשים כאן ברשות התחבורה. אני נוסע ומדבר עם האנשים, הם לא תמיד יודעים מי אני, וזה ממש סוג של תוכנית ריאליטי. אני רואה בזמן אמת מה צריך לשפר ומה לא עובד טוב".

במקרים רבים, כשהתחבורה הצבורית משתפרת, גם מחירי הנדל"ן עולים והרשויות צריכות לחשוב איך לאפשר לאוכלוסייה המקומית להמשיך לגור במקומות הללו. "אנחנו מחייבים יזמים שבונים על הקרקעות שלנו הסמוכות לתחנות לכלול לפחות 35% דיור בר השגה", אומר וושינגטון בעניין. התוכנית של רשות התחבורה לדיור בר השגה מתייחסת לזכאים שמרוויחים 60% או פחות מההכנסה הממוצעת באזור. כדי לאפשר בניית דירות מוזלות, התוכנית היא להעניק ליזמים הנחה של כ-30% ממחיר הקרקע. עד היום נבנו בצורה הזו כ-2,000 יחידות דיור, ש-30% מהן בנות השגה ועוד כ-400 יחידות דיור נמצאות בצנרת.

אבל לא כולם חושבים שהתוכנית התחבורתית עשוייה לשנות את גישת תושבי לוס אנג'לס לתחבורה הציבורית. "האם התכנית שמנסה ראש העיר של לוס אנג'לס תקל ולו במעט על הפקק הנצחי בתוך לוס אנג'לס עצמה? לא בטוח בכלל", אומר עו"ד יובל זיו , בעל חברת פסיפיק הולדינגס העוסקת באיתור ושיווק נכסים בארה"ב. "בעלות על מכונית, במיוחד בשכונות האיכותיות של לוס אנג'לס, היא אייקון תרבותי. אנשים פשוט אוהבים לנהוג פה, אוהבים שיש להם בבית מגרש חניה פרטי ואוהבים להציג בו את המכוניות שלהם לראווה. במערב לוס אנג'לס או צפונה, בשכונות כמו קלבסס, הוליווד הילס ובל אייר, לכל אחד יש שתיים או שלוש מכוניות בחניה.

"לרשויות יהיה קשה מאוד לחנך חלק גדול מהציבור לשנות את ההרגלים שלו. לא בטוח שהעשירים יסעו ברכבת גם כשזה בא על חשבון הזמן שהם מבזבזים על הכביש".

קרן של 10 מיליון דולר לטובת פיצוי לעסקים

בלוס אנג'לס כבר עובדים על פרויקט תחבורתי דומה לרכבת הקלה המוקמת בישראל. ממש כמו כאן, העבודות הנרחבות לוו בפגיעה לא פשוטה בעסקים הקטנים שפעלו לאורך התוואי של הרכבת העתידית, אולם בלוס אנג'לס מצאו פתרונות יצירתיים לתמיכה באותם עסקים. "פתחנו קרן מיוחדת לפיצוי עסקים שנפגעו", מספר וושינגטון, "הקרן היא בהיקף של 10 מיליון דולר ועד היום כבר שילמנו פיצויים בשיעור של כ-5 מיליון דולר לעסקים. המימון החדש יאפשר לנו גם להגדיל את הקרן. מי שקיבל את הפיצוי היה, ועדיין, צריך להוכיח שנפגע ישירות מהעבודות, לא כל אחד סתם בא ואומר שזה הפריע ומקבל כסף. המקסימום שניתן לקבל הוא 50 אלף דולר לעסק, וזה בהצגת כל המסמכים וההכנסות. אלו עסקים שפעלו לפחות שנתיים לפני כן, והפיצוי היה על סמך פגיעה בהכנסות שלהם.

"נוסף לכך אנחנו מנסים לעזור לעסקים בצורה נוספת: נותנים להם עבודות כאן אצלנו באירועים או לפתוח דוכנים, וניסינו גם לתמרץ את הציבור הרחב ללכת ולקנות בעסקים האלו".

על פי נתוני רשות התחבורה, עד אוגוסט 2016, ניתנה תמיכה מהקרן ל-240 עסקים, מתוך 425 עסקים שהגישו בקשות. עוד על פי הנתונים, 29% מהעסקים שקיבלו סיוע הם בני 11 עד 20 שנה, 27% מהעסקים בני למעלה מ-21 שנה, 26% בני 6 עד 10 שנים ו-18% מהם חדשים יחסית בני שנתיים עד חמש שנים.

ועל רקע היעילות האמריקאית, בדקנו מה קורה בישראל. העבודות על הרכבת הקלה כאן בעיצומן, הסדרי התנועה החדשים כבר הפכו לעובדה מוגמרת ובעיריית תל אביב מנסים כבר זמן מה להוביל מהלך של פיצוי עסקים, אבל שם טוענים שההחלטה והסמכות נמצאות רק בידי השלטון המרכזי. "עיריית תל אביב-יפו תומכת בהקמת קרן לסיוע לבעלי העסקים בתוואי הרכבת הקלה, ואף פנתה בנושא מספר פעמים לממשלה, לרבות באוגוסט 2016", כך נמסר מעיריית תל אביב-יפו. "הקמת הקרן דורשת אישור והשתתפות ממשלתית, שעד כה טרם ניתנו, למרות כוונתה של עיריית תל אביב-יפו להקצות לכך 5 מיליון שקל.

"במקביל, עושה העירייה כמיטב יכולתה להקל ולסייע לבעלי העסקים בתוואי, לרבות הנחיה ברורה לכל אגפי התפעול העירוניים לתעדף טיפול במתחמי העבודות (באחזקה שוטפת ובטיפול בתקלות תשתית), מתן היתר להוציא סחורה מחוץ לבתי העסק, פרסום מבצעים בבתי העסק בצרופת הארנונה, ייזום כתבות בעיתונות על בתי אוכל בתוואי הרכבת ועוד".

באשר לשאלה האם הטלת מס כפי שנעשה בלוס אנג'לס כדי להפעיל, לתחזק ולפתח תחבורה ציבורית היא רעיון שנשקל בעבר, נמסר מהעירייה כי "הרעיון ראוי, וייתכן ויש בו תועלות רבות, אך לצערנו, על פי החוק במדינת ישראל, לעירייה אין סמכות ליישמו הן מכיוון שאין ביכולתה להטיל מס והן כי נושא התחבורה, רובו ככולו, אינו נתון בידיה, כי אם בידי משרד התחבורה".

ממשרד הפנים נמסר כי: "עיריית תל אביב פנתה להקמת קרן פיצויים מתקציב המדינה. בניגוד ליוזמת לוס אנג'לס שהקימה קרן פיצויים עצמית. לבדיקת הקצאת התקציב אם אושר יש לפנות למשרד האוצר. שיטת המיסוי בארץ בהתאם לחוק היא בידי השלטון המרכזי ולא המקומי. השקעות הממשלה המיועדות לפיתוח תחבורה ציבורית ממומנות על ידי תקציב המדינה".

ממשרד התחבורה נמסר ל"גלובס" בעניין כי "נושא המיסוי נמצא באחריות משרד האוצר, ולכן יש לפנות אליהם בנושא". וגלגול האחריות כמובן ממשיך.

ממשרד האוצר נמסר בעניין כי "קיימים הבדלים מהותיים בין ארה"ב לישראל בכל הקשור לחוקי המס הממשלתי והעירוני... הסוכנות לעסקים קטנים והבינוניים במשרד הכלכלה, באמצעות מערך 'מעוף', מפעילה תוכנית סיוע לעסקים בתוואי הרכבת הקלה - 'נתיב חדש'".

במשרד הכלכלה אמנם הציגו תוכנית סיוע, אך לא כזו שמתייחסת לסיוע בארנונה, ועם סיוע כספי לא גבוה כמו מעבר לים. "הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה יצאה בתוכנית סיוע ייחודית לעסקים קטנים ובינוניים (עד 100 עובדים או 100 מיליון שקל הכנסות). עסקים הזכאים להיכלל בפרויקט מחויבים להיות עסקי מסחר שנמצאים בקו ראשון לעבודות והם אופיינו והוגדרו על ידי חברת נת"ע שמבצעת את העבודות בשטח, מעוף עובדת בפרויקט מול רשימת העסקים".

על פי תוכנית הסיוע, העסקים על תוואי עבודות הרכבת זכאים לקבל פגישת מיפוי עסקי לאבחון מצב העסק ללא עלות; 20 שעות ייעוץ ללא עלות; הדרכות מיוחדות לבעלי עסקים בהובלת יועצים ומרצים בעלות מסובסדת; ליווי לקבלת מימון מקרן בערבות מדינה וקרנות אחרות ללא עלות, וסיוע בהקמת אתר סחר ברשת לצד קבלת מענק של עד 10,000 שקל להקמה ושיווק בפועל של האתר. לפי נתוני משרד הכלכלה, עד כה 60 מתוך כ-300 עסקים קיבלו סיוע באמצעות תוכנית זו.

הכותב היה אורח חברת פסיפיק הולדינגס

רכבת הרים: מ-300 אלף ל-60 אלף, ובחזרה ל-170 אלף דולר

מאז המשבר הגדול בארה"ב בשנת 2008, שחלק ניכר ממנו התמקד בענף הנדל"ן ובמשכנתאות הסאב פריים, שוק הנדל"ן החל להתאושש. באזורים מסוימים של ארצות הברית יש גם מי שמדבר על רוויה ועל אפשרות למשבר נוסף.

כמו בכל שוק נדל"ן, אזורים שונים בארה"ב נפגעו בצורה שונה מהמשבר. בלוס אנג'לס למשל, האזורים המרכזיים בעיר עצמה רשמו ירידות מחירים נמוכות יותר מהערים הסובבות אותה. עו"ד יובל זיו, בעל חברת פסיפיק הולדינגס הפועל כבר שנים באיתור ושיווק נכסים בארה"ב ומתגורר בלוס אנג'לס, מסביר: "אזורי הביקוש בלוס אנג'לס נפלו ב-20% במשבר, אבל בעמק האנטילופה המחירים קרסו גם ב-70%. אלו מקומות המרוחקים כשעה נסיעה מהעיר, ורבים מהתושבים שם עובדים בלוס אנג'לס".

בעמק האנטילופה, בערים לנקסטר ופאלם דייל צפונית ללוס אנג'לס, השוק הצליח להתאושש. שריל, מתווכת באזור, מנסה היום למכור נכס בפאלם דייל. בית צמוד קרקע עם שלושה חדרים, משופץ, שנבנה בשנת 1956. הבית בשטח בנוי של כ-100 מ"ר, עם חצר בחזית ובעורף, עומד היום למכירה בעבור 168 אלף דולר. "הבית בשוק כבר 85 יום. אחרי שיפוץ שהוא עבר בכ-10,000 דולר", מספרת שריל, "בימי המשבר בית כזה נמכר כאן ב-60 אלף דולר. ולפני המשבר, המחירים היו מאוד גבוהים ובית כזה היה נמכר ב-250 אלף דולר ואפילו 300 אלף דולר. גם היום המוכרים מנסים לבקש מחירים גבוהים יותר אבל בדרך כלל נוחתים לקרקע מהר מאוד. המחירים לפני 2008 לא היו הגיוניים".

קשה להגיד לאן יגיעו המחירים בסבב הנוכחי. גם ההגבלות הקשות על המשכנתאות בארה"ב, שנכנסו לתוקף לאחר המשבר, מתחילת לפוג לאט לאט, ויש מי שיכול לרכוש בית במשכנתא גבוהה, אבל בתנאי שיציג נתוני אשראי והכנסה.

זיו, שהתחיל לקנות בתים באזור לאחר המשבר, התחיל לקנות ולמכור בהתחלה לקרובי משפחה וחברים. מאוחר יותר הקים את פסיפיק הולדינגס, התרחב גם לבתי יוקרה והיום פועל גם בחלקים אחרים של ארצות הברית. לדברי זיו, הוא רוכש נכסים בכ-2 מיליון דולר בחודש, אבל גם הוא יודע שהשוק חזק יותר מהכל ואומר "במשבר הבא אני אהיה מוכן לקנות הרבה יותר בתים".

"יש כללים בכל אזור, ואתה יכול למשל למצוא את עצמך משלם קנס לעירייה אם הדשא בחזית של הבית לא מטופח. המידע באתרי האינטרנט כאן גלוי ואפשר לראות כמעט הכול על כל נכס. אבל יש דברים שלא רואים. שוכרים שעוזבים כאן בתים לפעמים משאירים מאחוריהם תוהו ובוהו. לא פעם צריך לשפץ. וזה בדרך כלל מה שאנחנו עושים. קונים נכס, משפצים אותו ומוציאים למכירה. הרווח שלנו הוא למעשה 50% מעליית השווי של הנכסים, כל עוד אנחנו גם חברת הניהול של הנכס בעבור המשקיע".

- כמה מהקונים הישראלים מגיעים בעצמם לארה"ב לראות במה הם משקיעים את הכסף?

"כ-10%".

- ומה אתה מעריך שיקרה למחירים?

"קצב עליית מחירי הבתים בלוס אנג'לס בכלל ובאזור לנקסטר ופאלם דייל בפרט כבר אינו כבעבר, והוא הואט מאוד. אני מעריך שתוכנית האב התחבורתית החדשה של מחוז לוס אנג'לס עשויה לקצר משמעותית את זמני הנסיעה מעמק האנטילופה למרכז העיר, שינוי זה עשוי להביא לעלייה נוספת במחירי הנדל"ן".

ממטוסים ומכוניות לרכבת מהירה

פרויקט תחבורתי גדול נוסף שנמצא בהליכי תכנון מתקדמים ותחילת ביצוע הוא הרכבת המהירה של קליפורניה. עם השנים, התפתחו בארה"ב בעיקר רכבות משא ורכבות הנוסעים מעט נזנחו. כעת, פרויקט ענק של מסילות רכבת שיחברו את סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ועוד ערים מרכזיות בקליפורניה יוצא לדרך, בהשקעה של כ-64 מיליארד דולר.

דן ריצ'רדס, יו"ר הדירקטוריון של רשות הרכבות בקליפורניה, סבור שזהו מהלך חיוני. "יש 38 מיליון איש בקליפורניה ואנחנו בדרך ל-50 מיליון", כך ריצ'ארדס, "הפקקים בערים הגדולות קשים מאוד, ופרוזדור הטיסה בין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו הוא כמעט הכי עמוס בארה"ב. כמעט 40% מהטיסות מתאחרות, יש לא מעט ביטולים. גם בכל הקשור לזיהום אנחנו במקום רע מאוד. אם בארה"ב כולה 20% מהזיהום נגרם ממכוניות, בקליפורניה הן תורמות 45%. הרכבת תהיה טובה גם לתחבורה, גם לכלכלה, וגם לסביבה".

ריצ'רדס מדגיש כי מחירי הדירות הגבוהים בערים עצמם, מחיר חציוני של מיליון דולר לדירה בסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, דוחקים החוצה את האוכלוסיה המקורית, אנשי עבודה, כבאים, שוטרים. במצב התחבורה הנוכחי, יש שלוש שעות נסיעה לפחות ברכבת בין הערים מחוץ ללוס אנג'לס, והנסיעה היום בין שתי הערים הללו אורכת 7 שעות.

"הרכבת החדשה תהיה מהירה, 320 קמ"ש, שתקצר את הטווח לכ-45 דקות מהערים הסמוכות. זה שינוי משמעותי. זה גם יכול לעזור לאנשים לרכוש דיור במחיר נמוך יותר וגם יפתח את הערים".

אבל גם בארה"ב לא פשוט לממן פרויקט כזה. את המימון הראשוני השיגה רשות הרכבות באמצעות גיוס 10 מיליארד דולר באג"ח ועוד תקציב ממשלתי של כ-3 מיליארד דולר, בעקבות תוכנית התמריצים של אובמה. אבל זה לא מספיק. נכון להיום התוכנית היא לבנות את חלקה הראשון של המסילה מקינגס לסן פרנסיסקו בעלות 20 מיליארד דולר, והקו שייפעל על ידי מפעיל פרטי יממן את בניית שאר המסילה.