פרקליט המדינה: מפיצי סרטונים ותצלומים מיניים יועמדו לדין

שרון פרי לא לבד: פרסומים פוגעניים בעלי אופי מיני המופצים ברשתות הפכו למכת מדינה ■ בהנחיה שהוציא היום לכלל הפרקליטים והחוקרים בארץ, הנחה עו"ד שי ניצן לאכוף את "חוק הסרטונים" ולהעמיד לדין גם עבריינים קטינים

שי ניצן / צילום: תמר מצפי
שי ניצן / צילום: תמר מצפי

האינטרנט, הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וסנאפצ'ט והאפליקציות להעברת מסרים מידיים כמו וואטסאפ, שינו את עולמו של כל אחד מאיתנו. הן מאפשרות לנו גישה מהירה למידע עצום, לשתף עם חברינו את חוויות היום-יום שלנו וליהנות מסרטונים, מתמונות וממוזיקה בלחיצת כפתור. אבל כל העושר הזה לא מביא עמו רק אושר, אלא גם כאב וסבל.

שרון פרי, למרבה הצער, לא לבד. מאות ואלפי ישראלים נפגעו במקרים דומים שבהם תמונות וסרטונים אינטימיים שלהם הופצו ברשתות חברתיות ובאמצעות אפליקציות סלולריות להעברת מסרונים, כאשר הפרסום לא נעשה בהסכמת המצולמים.

במטרה להתמודד עם התופעה הפסולה החליטה הכנסת לקבוע כי מעשים כגון אלה ייחשבו עבירה פלילית שעונש מאסר בצדה. בינואר 2014 חוקקה הכנסת את "חוק הסרטונים", שקובע כי הטרדה מינית תהיה גם "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום...", ובצידו נקבע עונש של 5 שנות מאסר.

 

היום (ב') הוציא פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הנחיה לכלל הפרקליטים והחוקרים בארץ, שבמסגרתה הוא מבהיר כי התופעה הפכה למכת מדינה, וכי קיים אינטרס ציבורי באכיפת החוק והעמדה לדין של העבריינים, פרט למקרים חריגים בלבד.

בהנחיה נאמר כי "קיים אינטרס ציבורי ממשי באכיפתה של העבירה, גם כאשר מדובר בחשודים קטינים, נעדרי עבר פלילי. זאת, נוכח פגיעתה הקשה של העבירה והשלכותיה מרחיקות הלכת על קורבנות העבירה, ובשל הצורך להטמיע את האיסור הפלילי גם בקרב בני-נוער".

ההנחיה קובעת כי ככלל, חשודים שנמצאו לגביהם ראיות מספיקות להעמדה לדין - יובאו לדין פלילי.

ההנחיה של פרקליט המדינה גם מתווה עקרונות מנחים לפרקליטים ולחוקרי המשטרה ודנה בעריכת החקירה ובשיקולי התביעה בהעמדה לדין בעבירה על "חוק הסרטונים".

ההנחיה מתווה את שיקול-הדעת של החוקרים והתובעים במספר מישורים ומדגישה את חשיבות ההתמקדות בחקירה ב"חולייה הראשונה" שהחלה את הפרסום וכן בחולייה שהפיצה את הפרסום המיני ברבים (להבדיל מהעברת הפרסום לאדם אחד בלבד).

מעבר לחשיבות להתמקד באדם הראשון שהחל את פרסום התכנים המיניים ללא הסכמת המצולם, ובחולייה השנייה בשרשרת - האדם שהפיץ את הפרסום ברבים שהם החשודים המרכזים, יש לשקול להעמיד לדין גם את החוליות הנוספות בשרשרת ההפצה והפרסום.

לפי הנחיית פרקליט המדינה, במהלך חקירת חשוד שהנו חולייה בשרשרת ההפצה יש להתמקד, בין היתר, ביסוד הנפשי של החשוד כלפי נסיבות העבירה כמפורט: לעניין הפרסום - יש לוודא האם החשוד ידע, עצם את עינו או צפה את האפשרות שהפרסום המיני יופץ מאחד לאחר ומאחר לאנשים נוספים, בפרט כאשר מדובר בחשוד שהעביר את הפרסום לאדם אחד בלבד.

כמו כן, יש לברר האם החשוד שהמשיך את ההפצה ידע או חשד בקיום האפשרות שהפרסום עלול לבזות אדם או להשפילו. זאת, בפרט כאשר מדובר בנפגע שהחשוד לא הכיר או בנסיבות שבהן לא מדובר בפרסום מיני מובהק.

כמו כן מנחה ניצן את החוקרים לחקור ולברר האם החשוד ידע או חשד שנשוא הפרסום, האדם המצולם או המוקלט, לא נתן את הסכמתו לפרסום.

אשר ל"חוליית הביניים" בין המפיץ הראשון לבין המפיץ ברבים, או לחוליות שלאחר המפיץ ברבים - לדברי ניצן, ככלל על החקירה לעשות מאמץ סביר להגיע גם אליהן, בפרט במקרים הבאים: ככל שהאדם שמהווה חוליית ביניים בין המפיץ הראשון למפיץ ברבים נדרש לשם איתור והוכחת "חוליות הקצה", ככל שהחשוד שהוא המפית הראשון מעלה טענות הגנה כגון שקיבל הבטחה כי הפרסום לא יופץ הלאה, כאשר קיימת אינדיקציה שמי מחוליות הביניים או מי מהחוליות שלאחר המפיץ ברבים הפיץ אף הוא ברבים את הפרסום שנשלח אליו.

בנוסף, פרקליט המדינה כתב בהנחיה כי יש להגיע לאדם שמהווה חוליית ביניים בשרשרת ההפצה במקרים בהם יש אינדיקציה שהמפיץ ברבים פעל כשלוח שלו. כך, למשל, במקרה בו בגיר ביקש מקטין להפיץ את הפרסום המיני בפייסבוק, כיוון שהוא עצמו אינו מסוגל או אינו רוצה לעשות כן.

ניצן מדגיש כי הואיל והחקירות הללו מערבות פעמים רבות חשודים קטינים, שקיימת לגביהם תקופת התיישנות בת שנה ממועד ביצוע העבירה - יש חשיבות רבה בניהול חקירה מהירה ככל הניתן.

פרקליט המדינה דן בהנחיה שהוציא גם במשמעות המונח "פרסום" שקיומו מהווה חלק מיסודות ביצוע העבירה על "חוק הסרטונים".

לדבריו, כאשר נמצא כי החשוד החזיק את החומר בתיקיית שיתוף קבצים המאפשרת לכל משתמש אינטרנט המחובר לאותה תוכנה להוריד את הקבצים למחשבו, ייתכן כי עבירת הפרסום תתגבש, שכן ייתכן כי הדבר עולה כדי "הצעה לציבור באמצעות המחשב".

ניצן מדגיש כי על-מנת לבסס את יסוד הפרסום בסיטואציה כזו, יש מקום לבחון את מידת מודעותו של החשוד לאופן פעולתה של תוכנת שיתוף הקבצים, וכן יש מקום לשקול עריכת דוח של חוקר מחשבים מיומן לצורך הוכחת אופן פעולתה של אותה תוכנה בבית המשפט.

עוד קובע ניצן כי כאשר נמצא שחשוד העביר את הפרסום למספר אנשים נוספים, הדבר עשוי לכאורה לעלות כדי "פרסום", שכן מדובר בהפצה ב"קרב אנשים".

לדברי ניצן, כאשר נמצא כי החשוד העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה המינית לאדם אחד בלבד, ואותו אדם העביר את החומר הלאה לאנשים נוספים - הרי שגם ההעברה הראשונית עשויה לעלות כדי "פרסום". זאת, בתנאי שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת כי יש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיצו הלאה לאנשים נוספים.

ניצן מסביר כי במקרה כזה "ניתן לראות בחשוד כמי שאחראי למעשה להעברת הפרסום לקבוצת אנשים, ולא רק לאדם שאליו העביר את הפרסום המיני באופן ישיר".

מתי יישקל לא להעמיד לדין בגין עבירה על "חוק הסרטונים"?

לפי הנחיית פרקליט המדינה, רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשקול סגירת תיק חקירה שהתנהל נגד אדם החשוד כי עבר על "חוק הסרטונים" והפיץ תכנים מיניים ללא הסכמת המצולם.

לפי ההנחיה, ניתן יהיה לשקול לסגור תיק כאשר החשוד בביצוע העבירה הוא מתחת לגיל 15 בעת ביצוע העבירה, כאשר היקף תפוצת החומר הפוגע היה מצומצם, כאשר חלקו של החשוד במעגל ההפצה של החומר הפוגע אינו משמעותי. למשל, כאשר החשוד העביר לאדם בודד אחד או שניים את החומר, והם הפיצו אותו בתפוצה רחבה. 

מקרה נוסף שבו ניתן יהיה לשקול לסגור תיק של חשוד בעבירה על "חוק הסרטונים", לפי ניצן, הוא כאשר רמת הפגיעה המגולמת בפרסום נמוכה יחסית. לדוגמה, כאשר הפרסום כולל רק מידה מצומצמת של חשיפת איברי גוף, או כאשר התצלום, הסרט או ההקלטה נערכו בהסכמת הנפגע (להבדיל מעריכת פרסום בתחבולה, בסתר, וכדומה), הגם שלגבי הפרסום לא ניתנה הסכמה פוזיטיבית של הנפגע. בכל מקרה כזה תישקל הגשת האישום לפי נסיבות המקרה.

ההנחיה של ניצן גם מבחינה בין דרכי הפצה שונות ודרך הוכחת יסוד ה"פרסום" בעבירה. כך למשל, ההבחנה שבין תוכנה לשיתוף קבצים לבין תוכנה להעברת מסרים מיידים במחשב או בטלפון.

עוד קובעת ההנחיה כי כאשר נמצא כי החשוד העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה המינית לאדם אחד נוסף בלבד (למשל באמצעות שליחה בדואר אלקטרוני, בתוכנה להעברת מסרים מיידים במחשב או בטלפון הסלולרי כמו מסנג'ר או וואטסאפ), ואותו אדם העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה הלאה לאנשים נוספים (בעצמו או בדרך של העברה ב"שרשרת" מאדם לאדם) - הרי שגם ההעברה הראשונית עשויה לעלות כדי "פרסום", ככל שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיצו הלאה לאנשים נוספים. זאת, כיוון שניתן לראות בחשוד כמי שאחראי למעשה להעברת הפרסום לקבוצת אנשים, ולא רק לאדם שאליו העביר את הפרסום המיני באופן ישיר.

ההנחיה מתייחסת גם למסלול האכיפה האלטרנטיבית, לצד האכיפה הפלילית הקלאסית, בנוגע לפרסומים המיניים באינטרנט. מסלול זה מתמקד בהסרת התוכן הפוגע, לצד המהלכים החקירתיים לאיתור מבצע העברה ואיסוף ראיות מספיקות נגדו.

בפרקליטות המדינה מציינים כי הפצת תוכן מיני ברבים, ללא הסכמת המצולם, הפך בשנים האחרונות ל"מכת מדינה". לציין כי ב-3 השנים שחלפו מעת חקיקת החוק, הגיעו אל פרקליטות המדינה עשרות רבות של תיקי חקירה בגין עברות על "חוק הסרטונים", ועד כה הוגשו כ-30 כתבי אישום בגין עבירה זו. ההנחיה תסייע לגורמי האכיפה והתביעה לפעול ביעילות ולצמצם את הפגיעה בנפגעים ולייצר הרתעה אפקטיבית.

ההנחיה החדשה היא חלק ממדיניותו של פרקליט המדינה שי ניצן להתאמת דרכי עבודתה של הפרקליטות להתמודדות עם תופעות מפרות חוק במרחב הסייבר. ההנחיה התבססה על עבודת מטה בראשות מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, ועל עבודתו של ד"ר דותן רוסו מפרקליטות המדינה, המרכז את עבודת המטה של פרקליטות המדינה בתחום הנחיות פרקליט המדינה.

יש לציין כי במסגרת הפעילות למיגור התופעה של הפצת סרטונים מיניים, יזם משרד המשפטים, בראשות השרה איילת שקד והמנכ"לית אמי פלמור, יחד עם פרקליטות המדינה, גישה אכיפתית חדשנית שתעסוק בהעלאת המודעות הציבורית לקיומה של העבירה הפלילית ובמניעת ביצוע העבירה, ולא רק באכיפתה. במסגרת זו יצא המשרד בקמפיין תקשורתי, ובנוסף התגייסו שרת המשפטים ומאות ממשפטני המשרד להעביר מערכי שיעור בנושא בבתי ספר בכל הארץ, אליהם נחשפו עשרות אלפי תלמידים. 

צרו איתנו קשר *5988