תחושת הגועל היא גם מארנון מילצ'ן

אינטרס עסקי? אצל מילצ'ן זה משהו אחר: זה הערבוב, זו תחושת החשיבות

הרומן של המיליארדר ארנון מילצ'ן ומשפחת נתניהו התפוצץ ברעש גדול עם החקירה על הטבות הנאה שסיפק מילצ'ן לבני הזוג נתניהו, וכל צד מנסה למלט את נפשו, גם מילצ'ן. לשם כך הוא שכר את שירותיו של איש יחסי הציבור רונן צור ואת שירותיו של עו"ד בועז בן-צור, שניים שמצטיינים בגישתם האגרסיבית. והם עשו את עבודתם לא רע: מיד הופיעה גרסתו של מילצ'ן בכלי התקשורת המרכזיים על אספקה של סיגרים ותכשיטים, שבין היתר "גרמו לו לתחושת גועל", לדבריו או לדברי יחצניו.

סליחה? זה שבני הזוג נתניהו הם הדוניסטים ונהנתנים באופן קיצוני, רודפי תענוגות באופן שמעורר גועל, זה לא סוד גדול. אבל מי בדיוק כפה על מילצ'ן למסד מערכת יחסים כזו עם בני הזוג נתניהו, שמבוססת על אספקה שוטפת של סיגרים ותכשיטים, במיוחד אם זה "גרם לו לתחושת גועל?". מיליארדר שזה מגעיל אותו עד כדי כך יואיל לומר לשניים עד כאן, זה לא מתאים לי, גם במחיר ה"חברות" - וייפטר מתחושת הגועל.

ובכלל, המשיכה ההדדית של מנהיגים וראשי ממשלה למיליארדרים היא בבחינת "צריך שניים לטנגו". העובדה שמנהיגים נוטים להיסחף אחרי הכסף הגדול, להעריץ מיליארדרים ולמסד מראית-עין של חיכוך צפוף איתם - היא ברורה מאליה. מיצחק רבין ז"ל ועד שמעון פרס ז"ל, אריק שרון ז"ל, אהוד אולמרט, אהוד ברק וכמובן בנימין נתניהו - כולם הפגינו ומפגינים חיבה יתרה למיליארדרים, אוהבים להתחכך בהם, וחלקם אף אימצו את גינוני המלכות והחיים הטובים שלהם.

 

אבל מה עם המיליארדרים? מה הם מחפשים אצל ראשי ממשלות ונשיאים? יש שיגידו אינטרס עסקי, הכולל הקלות והטבות במס וכדומה. אבל אצל מילצ'ן זה משהו אחר: זה הערבוב, זו תחושת החשיבות. לכן הוא בנה לעצמו סט של פוליטיקאים "חברים" כמו יאיר לפיד, פרס ועוד.

אפשר למצות את הערבוב הזה בתמונה אחת מהכתבה שנעשתה על מילצ'ן בערוץ 2: פתאום הוא מרים את הסלולרי ומעבר לקו, לא פחות ולא יותר, ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ומילצ'ן מנהל איתו שיחת רעים. זו בדיוק הסיבה שמילצ'ן בלע והשלים עם תחושת הגועל שלו בסיפור של נתניהו.

בואו נסכם זאת כך: הסיכוי הסטטיסטי שמילצ'ן מקבל שיחת טלפון מג'ון קרי בדיוק כשערוץ 2 מצלם אותו הוא נמוך מאוד; ב. בשביל הסיכוי הזה, שווה למילצ'ן כל הגועל הזה של נתניהו: שכולם יידעו שראש ממשלת ישראל הוא חבר שלו, בהזדמנות הראשונה שהוא ירים אליו טלפון (טוב, זה כבר לא יקרה).