פינטו, רובין - ורוחו של נוני מוזס

הבנקים נפטרים מנכסי פישמן, אבל לא מדברים על הנכס "ידיעות אחרונות"?

נוני מוזס / צילום: יוסי כהן
נוני מוזס / צילום: יוסי כהן

והנה עוד שורה של עובדות, וגם הפעם נעזור לכם לחבר ביניהן:

עו"ד פיני רובין, מבכירי עורכי הדין בישראל, נותן את שירותיו לשמנה ולסלתה של ישראל. בין שאר לקוחותיו שרי אריסון ובנק הפועלים, יצחק תשובה, בני שטיינמץ, עידן עופר ועוד. רובין, שכתבנו עליו לא פעם, הוא איש חריף מאוד, חד לשון, בעל שפה מסוגננת ועברית עשירה, הוא רב-אמן במשפט, שולט בנבכי פקודת המס ופיתוליה. אם אפשר לדמות את יחסיו עם שרי אריסון ובנק הפועלים, הוא הדליה טל שלהם. היועץ הקרוב ביותר לבנק ולבעלת השליטה בו - ייעוץ שהניב לו, אנחנו מניחים, עשרות מיליוני שקלים לאורך השנים.

בנק הפועלים, באופן לא ממש מפתיע, רצה למנות את עו"ד רובין ככונס הנכסים של אליעזר פישמן. בסוף, הוא נותר ככונס נכסי פישמן המשועבדים לבנק הפועלים בלבד. רובין עושה זאת יחד עם עו"ד ירון אלכאוי.

בנק הפועלים ידע היטב מדוע בחר ברובין. יש לו גישה פייסנית מאוד לחייבים (במקרה הזה פישמן), המשרתת את הבנקים ואת הבנקאים שמזרימים לו לא מעט כסף. המטרה שלו ושלהם: לנקות את כל הלכלוך הזה כמה שיותר מהר ובשקט, שהאש לא תוסט בשום אופן לבנקאים, שמשלמים לו ביד נדיבה. רובין הציג תמיד גישה פייסנית ופיזר משפטים כמו: "ההשקפה שהגוף הפיננסי חייב לנשות בחייבים באופן אגרסיבי, איננה מקובלת עליי"; "צריך להחליף את האגרסיביות ולנהוג בחוכמה ובתבונה"; "צריך לבחור מבוגר אחראי וחכם כדי שיתאם בין הגופים השונים את התהליך בצורה שתפיק הכי הרבה רווח" (היו בטוחים: רובין התכוון לעצמו).

בואו נראה מה היא גישה אגרסיבית מבחינת רובין ומה היא גישה "חכמה".

ה"נכס" המרכזי של הפועלים במקרה של פישמן הוא כשליש ממניות "ידיעות אחרונות", שעליו רובצת הלוואה של כ-1.1 מיליארד שקל, שזה זמן אינה מוחזרת כראוי. מדוע אתה, כמשפטן, לא המלצת לבנק, בצורה חכמה כמובן, להיכנס בנעליו של פישמן במניותיו ב"ידיעות אחרונות", ואולי כמיעוט היית מצליח בדרכיך הנעימות לשכנע את נוני מוזס, הבוס של "ידיעות אחרונות", לחלק דיבידנדים כדי לשרת מקצת החוב? זו לא המלצה לטובת הבנק, שאותו אתה משרת וממנו אתה מקבל את שכרך הנדיב?

וברשותך, מר פיני רובין, כפרקליט בכיר, שדואג כמובן לבנק ולבעלי מניותיו (ברובן מחזיק הציבור, להזכירך, לא שרי אריסון ולא ציון קינן או אריק פינטו), יש כמה שאלות כבדות משקל שעולות מעסקת "ידיעות אחרונות", שבאופן טבעי ממעטים לדבר ולכתוב עליה (מדובר בגוף תקשורת גדול בישראל) ולא זכו מעולם לתשובות ראויות - לא ממך ולא מנציגי הבנק: פישמן נכנס לעסקה כש"ידיעות אחרונות" בשיא כוחו, עוד לפני ההופעה של "ישראל היום" בשוק ועוד לפני שהמדיה האינטרנטית הפכה למה שהפכה וערערה את המודלים העסקיים של כלי התקשורת הוותיקים, במיוחד העיתונים.

הרציונל העסקי היה נראה טבעי לכאורה: כניסה לגוף הכי חזק וכנראה הכי רווחי בשוק התקשורת. רכישה ממונפת, ואת זה פישמן הרי המציא, מחזירים באמצעות חלוקת דיבידנדים. הבעיה הייתה שבעל השליטה ב"ידיעות אחרונות", נוני מוזס, קמצן בדיבידנדים, ולראיה: התנפחות האשראי על העסקה בבנק הפועלים לאורך השנים.

וכעת מתבקש לשאול: מדוע פישמן הלך עם הראש בקיר? האם היו הבנות כלשהן שהופרו על דיבידנדים? איך יכול להיות שהולכים על עסקה ענקית בלי אפשרות למשוך מהגוף הנרכש דיבידנדים? בלי שתהיה יכולת החזר שוטפת? ולמה הבנק לא עשה את הבדיקות המתבקשות לפני מתן אשראי גדול כזה? מדוע, למשל, אתה, עו"ד פיני רובין, פרקליטו של הבנק, ומי שהבנק המליץ עליו ככונס של פישמן, לא עושה דבר בנוגע לנכס המשועבד הכי מרכזי של הבנק? מה, האם המלצתך היא להחזיק לעולמי עד את המניות ב"ידיעות אחרונות" כי זה משרת אותך, את הבנק ואת מוזס?

אנחנו רואים ששני הבנקים הגדולים, במיוחד לאומי, ממהרים להיפטר מנכסיו של פישמן כדי להחזיר משהו מחובותיו העצומים (בין היתר מ"גלובס"). אבל יש נכס אחד שעליו איש לא מדבר: "ידיעות אחרונות". הרי 42% ממניות קבוצת התקשורת הגדולה בישראל משועבדות לבנקים - 34% על ידי בנק הפועלים ו-7.5% נוספים על ידי בנק דיסקונט (בגין האשראי שניתן לדב יודקובסקי המנוח). אמנם, מבנה השליטה המורכב ב"ידיעות אחרונות" ושליטתו של מוזס מקשה על מכירת מניות מיעוט, אבל זו לדעתנו לא הסיבה האמיתית לדום השתיקה של רובין, פועלים ודיסקונט. האם רוחו של מוזס מרחפת מעל ראשם בבואם לא-לקבל את החלטות בנוגע לנכס שבבעלותם?

את התשובות הללו נסו להשיג אחרי שנשלח בתחילת השבוע כמה וכמה שאלות לבנק הפועלים ולבנק דיסקונט.

eli@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988