שוב מפלים את העסקים הקטנים

מוסר התשלומים הקיים במשק הישראלי מאמץ את המילה "פלוס" ב"שוטף פלוס", ומרחיב אותו ככל שניתן, הרבה מעבר ליכולת המימון של מרבית העסקים. וכך, ממוצע ימי האשראי לעסקים בשנת 2015, הגיע ל-72 יום ממועד ביצוע העסקה.

הנפגעים העיקריים הם העסקים הקטנים, שאינם מסוגלים לספוג את ימי האשראי הרבים. ראשית בגלל ההיקף הכספי של פעילותם; שנית, בשל העובדה שתנאי האשראי הבנקאי בעסק הקטן נחותים מאוד ביחס לעסקים גדולים, וכן שעליהם לשאת בכל הוצאות העסק בלי קשר לקבלת התשלומים המגיעים להם.

כיום עומדת הצעת-חוק אשר אמורה לטפל בסוגיית מוסר התשלומים, ולהסדיר את המועדים בחוק. לפי הצעת-החוק, משרדי ממשלה ישלמו לספקיהם בתנאים של "שוטף פלוס 30" ובעסקאות בנייה ותשתיות "שוטף פלוס 70". רשויות מקומיות ישלמו בתנאים של "שוטף פלוס 45", ובעסקאות בנייה ותשתיות "שוטף פלוס 90" ובעסקאות שמתוקצבות באופן ייעודי על-ידי מקור חיצוני (כמו הממשלה) הרשות תוכל לדחות את התשלום עד לקבלת התקציב מהמקור החיצוני. בנוסף, אם לא נקבע אחרת בחוזה ההתקשרות, גופים ציבוריים ישלמו "שוטף פלוס 45"..עוד קובע החוק כי בין עוסקים יהיו תנאי האשראי "שוטף פלוס 45", אלא אם המועד האחר לתשלום אינו בלתי הוגן באופן חריג.

לכאורה נראה שעשו סדר בבלגן, דאגו לעסקים הקטנים, ומעכשיו הכול יהיה טוב. אבל לא כך המצב באמת. הצעת-החוק יוצרת הפליה לא סבירה בין סוגים שונים של ספקים שונים, ללא הצדקה ברורה. לדוגמה, על בסיס איזה נתונים הגיעו למסקנה שספקי בנייה ותשתיות מסוגלים לספוג ימי אשראי יותר ארוכים מספקים אחרים. זאת ועוד, הצעת-החוק אמנם קובעת מסגרת זמנים לביצוע תשלומים, אך אינה קובעת שום אמצעי אכיפה אמיתי, שיכול לגרום באמת לביצוע התשלום במועד.

האבסורד גדול עוד יותר כאשר העירייה מזמינה שירות, שאמור להיות ממומן על-ידי הממשלה. במצב כזה, הרשות בכלל לא אמורה לעמוד בתשלומים במניין הימים, אלא בכפוף לכך שהמימון הגיע בזמן מהממשלה. ומה קורה אם הכסף לא הגיע? מי עוזר לי לקבל את הכסף? כיצד הקבלן/ספק יכול לממן את הוצאותיו השוטפות, כשאין לו ודאות לגבי מועד קבלת ההכנסות?

הצעת-החוק אמנם קובעת "קנס" למי שאינו עומד במועדים, בדרך של תשלומי ריבית והפרשי הצמדה, אך גם הקנס הזה אינו אכיף, כי כרגע אין דרך לאלץ את הגוף מקבל השירות/המוצר, שאיחר בתשלומים, לשלם את הריבית.

אז גם אם רצו להיטיב עם העסקים הקטנים, נראה כי בפועל השאירו אותם באותו מצב ובלי פתרון אמיתי לבעיה.

■ הכותבת היא רואת חשבון, ראשת חטיבת עסקים קטנים/בינוניים בפירמת הייעוץ וראיית החשבון בייקר-טילי.