בניגוד לתב"ע: מופעי מין לא יוכלו לפעול במתחם הבורסה בר"ג

הסוף למועדוני החשפנות בבורסה ברמת-גן? פסק דין שנתן היום (ב') בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קובע כי תוכנית בניין העיר (תב"ע) החדשה שחלה על מתחם הבורסה ברמת-גן, אשר מאפשרת שימושים של "בידור" ו"מועדונים", אינה מאפשרת ניהול של עסקי מין, כגון מועדוני חשפנות הפועלים במקום מזה עשרות שנים.

פסק הדין התקדימי ניתן על-ידי השופטת מיכל אגמון-גונן, שבחנה את שימושי הקרקע באזור הבורסה ברמת-גן ומתחה ביקורת על מופעי מין ועל פגיעתם בנשים.

פסק הדין ניתן במסגרת ניסיונה של עיריית רמת-גן לשנות בשנים האחרונות את פני אזור הבורסה ולצמצם את פעילותם של מועדוני החשפנות ותעשיית המין, לטובת הוספת מגורים, דיור מוגן, מעונות סטודנטים ועסקים חדשים. לצורך כך יזמה העירייה תב"ע חדשה לאזור. 

תחילתה של הפרשה בכתב אישום שהוגש על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברמת-גן נגד בעל מועדון חשפנות בבורסה, שניהל מועדון במשך למעלה מ-20 שנה ללא רישיון עסק. חוק רישוי עסקים מחייב כל מופע מין ברישיון עסק, תחת הכותרת "הצצה על מעשה מיני".

בעל המקום הודה והורשע, אך ביקש במסגרת הסדר טיעון לדחות את מועד הסגירה ולהוציא היתר למועדון החשפנות. לצורך כך הגיש לוועדה המקומית בקשה לשימוש חורג בנכס מתעשייה לטובת בידור מיני.

הוועדה המקומית דחתה את הבקשה והבהירה כי עסק כזה אינו מתאים לאופי שהיא מבקשת להקנות למתחם הבורסה. ואולם, בעל המקום הגיש ערר, ואילו ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי מועדון חשפנות מהווה שימוש מותר על-פי התוכניות החלות במתחם (הן כ"מועדון" הן כ"בידור").

הוועדה המקומית רמת-גן הגישה בתגובה עתירה נגד החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אליה הצטרף ארגון ויצ"ו כידיד בית המשפט (שלא היה חלק מהתביעה). בוועדה המקומית טענו כי יש לפרש את השימושים המותרים בתוכנית לאור עקרונות היסוד של השיטה - ובליבם כבוד האדם - ואין לראות בחשפנות שימוש כ"בידור", לאור הפגיעה בנשים העוסקות בכך. 

השופטת אגמון-גונן בחנה בפתח פסק הדין את השאלה העובדתית - מה קורה בעסקי החשפנות; וקבעה כי מדובר בתצוגה של נשים כחפצים, המתפשטות לצורך גירוי מיני של באי המקום.

בתחילת פסק הדין נכתב כי "במתחם הבורסה ברמת-גן פועלים עסקי מין מזה שנים רבות: חשפנות לשם גירוי מיני, הצצה למופעים חיים בעירום ועוד. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת-גן מבקשת לשנות את פני האזור, ולשם כך יזמה תוכנית המוסיפה במקום שימושים של מעונות סטודנטים, דיור מוגן ומלונאות, לצד העסקים ותעשיית ההיי-טק הפועלים במקום. זאת, במטרה להחיות את האזור בכל שעות היום. השאלה שמעוררת העתירה שלפניי היא האם אותה תוכנית בניין עיר חדשה, החלה במקום, מאפשרת את המשך פעולתם של עסקי המין במתחם הבורסה".

השופטת המשיכה לבחון את השאלה התכנונית - כלומר, האם רשאית הוועדה המקומית לשקול שיקולים של תחרות בין רשויות ומשיכת עסקים עתירי ארנונה. אמגון-גונן קבעה כי מדובר בשיקולים לגיטימיים, וכי לצורך כך רשאית הוועדה המקומית ליזום שינוי בתב"ע שיאפשר את שינוי פני המתחם, בין היתר על-ידי הוצאת עסקי המין מהמקום.

השופטת בחנה גם הסדרים במדינות אחרות בהן עשו שימוש בדיני התכנון והבנייה כדי להרחיק, ובמקרים מסוימים אף למנוע בכלל, עסקי מין כגון מופעי חשפנות; וקבעה כי בהחלט זהו עניין לדיני התכנון והבנייה לעסוק בו, גם על-פי חוק התכנון והבנייה בישראל.

אגמון-גונן מתחה ביקורת על פעילותם של עסקי החשפנות, אותם כינתה "חשפנות לצורך גירוי מיני". היא ציינה כי המונח "עסק למטרות בידור מיני" נשמע "נקי" ונייטרלי, אך הוא אינו המונח המתאים; ובחירה במונח זה, לדבריה, "מסתירה את הנעשה בו ובעיקר את העובדה שהנשים מוצגות לצורך גירוי מיני של הגברים".

השופטת הדגישה כי "מה שמתבצע במקום בפועל הוא תצוגה של נשים כחפץ, המתפשטות לצור גירוי מיני. זהו התיאור המלא והמתאים בעיניי, ועל כן יכולה הייתי לעשות שימוש בפסק הדין במונח: 'תצוגת נשים לצורך גירוי מיני'".

השופטת אגמון-גונן קבעה כי יש לפרש את התוכניות החלות בבורסה על-פי עקרונות היסוד, כפי שהם עולים מהחקיקה, והתייחסה הן לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; הן לאיסור על סחר בנשים; החוק למניעת הטרדה מינית; חוק התקשורת האוסר על שידור פרסומות בהן יש התייחסות לאדם כחפץ; ואף להצעת החוק לעניין הפללת צרכני זנות.

בהחלטה נקבע כי מהחקיקה עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצת נשים. בסיכום החלטתה ציינה השופטת כי מופעי מין מחפיצים נשים ופוגעים בכבודן כנשים, ועל כן אין לפרש את התוכניות כמאפשרות ניהול עסקים מסוג זה במתחם הבורסה - ויש לבטל את החלטת ועדת הערר ולהשאיר את החלטת הוועדה המקומית על כנה.