מחקר הניידות החברתית: "יש בחברה אי-שוויון גנטי, שהולך וגדל"

פרופ' קונלי מפרינסטון הוא בין הסוציולוגים הראשונים שחקרו את הסוציו-גנטיקה של הניידות החברתית ■ "כשנבין את האינטראקציה בין גנטיקה לסביבה, זאת תהיה התחלה של מהפכה חברתית"

פרופ' דלטון קונלי  / צילום: פרטי
פרופ' דלטון קונלי / צילום: פרטי

" אם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פשע, אולי תמצא את עצמך בכלא. אם נולדת עם אותם גנים בשכונת פאר, כנראה תגיע לדירקטוריון", זה אחד המשפטים שפרופ' דלטון קונלי אוהב להשתמש בהם כדי לתאר את הקשר בין גנטיקה לסביבה.

קונלי עצמו נולד בשכונת פשע. חברו הטוב נורה בצוואר כשהיו בני 14 ומאז הוא משותק. קונלי יצא מהשכונה והיום הוא מרצה באוניברסיטת פרינסטון. במשך שנים רבות, הוא אומר, ניסה להבין מה הביא לכך שגורלו היה שונה מזה של חבריו.

למען הסר ספק, נקודת הפתיחה של שני החברים לא באמת הייתה דומה. אמנם שניהם גדלו בשכונת פשע, אבל קונלי לבן וחברו שחום-עור; קונלי נולד להורים אמנים שלא גדלו בעצמם בשכונת הפשע, אלא הגיעו אליה כחלק מאורח חייהם האמנותי, בעוד שחברו היה בן לדורות רבים של עוני. לקונלי היה הון תרבותי, היו לו קשרים, היו לו מודלים לחיקוי, היה לו פרצוף של מישהו שהאנשים בעמדות הנכונות מכירים, והוא אכן הצליח לצאת מהשכונה.

ההבדלים הללו ריתקו אותו, והוא הפך לחוקר של ניידות חברתית. "אני כמו מהמר שחוקר סוסים להימורים", אמר פעם. "אני רוצה להבין מי 'עושה את זה' במדינה הזאת".

לאורך שנים עסק קונלי בגורמים החברתיים-כלכליים לניידות חברתית והתעלם, כמו סוציולוגים אחרים, מגורם נפיץ אחר - גנטיקה. לכאורה, הטענה שבעלי גנים מסוימים נהנים מיתרון מסוים במרוץ החיים היא מובנת מאליה, אבל מחקר מהסוג הזה מסתכן בטענות לגזענות או להוביל להפליה. בשנים האחרונות, קונלי מנסה לפרק את חבילת הנפץ. הוא אף חזר לספסל הלימודים והשלים דוקטורט בביולוגיה כדי שיוכל לעמוד במשימה. החודש, ב-20 בנובמבר, הוא יגיע לישראל לדבר על זה בכנס השנתי של מרכז טאוב, "אי שוויון בישראל, מהעריסה עד האוניברסיטה". האי-שוויון, הוא אומר, מתחיל הרבה לפני העריסה.

הצבא כמקדם חברתי

"היום, כשאנחנו יכולים לקבוע בקלות את הרצף הגנטי של כל אדם, אפילו במסגרת ניסוי, ניסויים המשווים בין השפעת התורשה להשפעת הסביבה הופכים להרבה יותר מעניינים, מכמה סיבות", אומר קונלי. "בראש ובראשונה, אנחנו יכולים לשלול את הטיעון הגנטי. אם שני אנשים הם דומים גנטית ובכל זאת הגורל שלהם היה שונה באופן דרמטי, הרי שהסביבה אחראית. דבר נוסף, אפשר לבחון את האינטראקציה בין שני הגורמים, כלומר, איך גן מסוים מתבטא כתלות בסביבה, לדוגמה באלימות. לפעמים אנחנו עורכים ניסוי וחושבים שהגענו למסקנה שהסביבה לא משפיעה, אבל מתברר שעל קבוצה מסוימת היא משפיעה מאוד, ואז אותה קבוצה צריכה טיפול מיוחד. כשתהיה לנו התמונה המלאה של האינטראקציה בין גנטיקה לסביבה, זה יהיה מאוד מרגש, זו ממש ההתחלה של מהפכה חברתית".

- אתה יכול לתת דוגמה?

"למשל שירות בצבא. העולם ארגן לנו ניסוי מבוקר במלחמת וייטנאם, כי הגיוס נעשה בהגרלה. כך קיבלנו מאגרים של אנשים עם נסיבות חיים דומות, שחלקם יצאו למלחמה וחלקם לא יצאו. עד כה, שימש המאגר הזה לבדיקה של השפעות סביבתיות על נושאים כמו עישון, רמות השכלה. זה מחקר לגיטימי, אבל הוא לא מצא השפעות רבות, ומה שנמצא היה ברמת מובהקות נמוכה. כעת נכנס הממד הגנטי. אנחנו מכירים היום גן, שגרסה מסוימת שלו הופכת את בעליה לפגיע יותר לסכנת התמכרות. עבור הקבוצה הזאת, ועבורה בלבד, הצבא היה משמעותי. בקבוצה הזאת, מספר המעשנים חפיסת סיגריות שלמה היה גבוה יותר מאנשים עם אותו גן שלא שירתו בצבא. הצבא הוא סביבה מעודדת עישון, כי יש בו שילוב של רגעי שעמום עם בדידות ולחץ נפשי. ובכל זאת, כאשר בחנו את כל האוכלוסייה, ההבדל ברמות העישון בין המשרתים ללא משרתים לא הוכח - עד שנעשה הפילוח ברמה הגנטית".

ההשפעה על החינוך הייתה הפוכה. בארה"ב, הצבא משמש כרטיס כניסה ללימודים לבני שכבות חלשות, משום שהוא משתתף במימונם. "חילקנו את קבוצות החיילים ואת קבוצות הלא-חיילים בהתאם לגנטיקה שלהם - אלה שיש להם גנים הידועים כמשפרים את הסיכוי להתקדם בלימודים לעומת אלה החסרים את הגנים הללו. כאשר אנשים עם חבילת גנים שמעודדים לימודים הלכו לצבא, היה להם סיכוי גבוה יותר להמשיך אחר כך ללימודים. כך הצליחו להראות את ההשפעה החיובית של הצבא האמריקאי על המוביליות החברתית דרך לימודים. מן הצד השני, התברר שיש קבוצה שכנראה לא תגיע ללימודים, אף שחבריה שירתו בצבא, ולכן אולי כדאי שהם לא יגויסו, כי הצבא לא יהיה מבחינתם מנוף לניידות חברתית כפי שהבטיחו להם המגייסים".

- לא ידעתי שכבר ניתן לזהות גנים המעודדים הצלחה בלימודים. מה יש שם? סקרנות? אינטליגנציה? התמדה?

"אנחנו לא יודעים בדיוק. לא מדובר על 'גן השכלה' אחד אלא על מאות או אלפי גנים, שכל אחד מהם תורם או גורע משהו מהסיכוי להצליח בלימודים, ואנחנו סוכמים את כל התרומות הללו יחד כדי לגבש 'ציון סיכויים להשכלה גבוהה'. מערכות המידע הקיימות היום מאפשרות לנו לעשות זאת. 'גן ההשכלה' כולל גנים הידועים כמשפיעים על אינטליגנציה מסוגים שונים, אבל גם גנים המשפיעים על רמות קשב, על יכולת התמדה, על הבריאות, וכנראה תכונות נוספות שאנחנו עדיין לא יודעים היום לקשר עם לימודים, אך נדע בהמשך".

- אם כך, האם ניתן לתת היום "ציון" כזה לסיכוי להצליח במוביליות חברתית? אפשר כבר היום לסמן גנטית מי יצליח להתעלות מעל סביבתו במונחים כלכליים-חברתיים ומי לא?

"אין עדיין ציון כולל של מוביליות חברתית, והסיפור הזה כל כך מורכב, שאני לא יודע אם בעתיד הקרוב ניתן יהיה לגבש ציון כזה. צריך להביא בחשבון שיכולים להתרחש בחיים גם אינסוף אירועים אקראיים".

- מהם הגורמים העיקריים שמשפיעים על מוביליות חברתית? גנטיים ולא גנטיים?

"החינוך, ולכן גם הציון המנבא חינוך, נמצאים בקורלציה גבוהה להצלחה בחיים מבחינת משכורת והיכולת להפוך אותה להון. הנטייה להשכלה היא המנבא הגנטי הכי גבוה להצלחה, ומנבאת כ-13% ממנה".

- כלומר, יש עדיין מקום רב לנסיבות.

"המנבא הגבוה ביותר למוביליות חברתית, עוד יותר מהנטייה הגנטית להשכלה אצל הילד, היא ההשכלה בפועל של הוריו".

- מה יקרה אם יום אחד נוכל לנבא, בהתבסס על גורמים גנטיים וסביבתיים, לאן כל אחד יוכל להגיע? האם יש בכך סיכונים?

"היום שבו נוכל באמת לנבא מי יגיע לאן, הוא מאוד רחוק. לא רק שישנה אקראיות רבה וגורמים סביבתיים לא מדידים, יש גם אפקטים שמשתנים בעודנו חוקרים אותם. מה שדרוש להצלחה בדור הנוכחי הוא לא בהכרח מה שיידרש בדורות הבאים. עם זאת, אני לא חושב שמאוד רחוק היום שבו עשירים יבצעו בדיקה גנטית לברירת עוברים בעלי תכונות שמשפרות את הסיכויים שלהם למוביליות חברתית. וזו שוב בעיה, כי היכולת הזאת תהיה רק בידי העשירים".

חוקרים רק לבנים

קונלי מזהה סיכונים אחרים. "אנחנו רואים שאנשים עם ציונים גבוהים ב'נטייה להשכלה' מתחתנים זה עם זה. כך, מלבד העובדה שמלכתחילה הם נמצאים יותר בעשירונים העליונים (ואם לא, הם מפיקים יותר ממנגנוני הניידות החברתית הקיימים, כמו השכלה או יזמות), הם גם בעלי סיכוי גבוה יותר להתקדם דרך נישואים. קיים בחברה אי-שוויון גנטי, שהולך וגדל", הוא אומר ומוסיף שהקלפים נטרפים רק על ידי אירועים היסטוריים גדולים ואירועים אישיים אקראיים.

- זה לא היה כך לאורך כל ההיסטוריה?

"לא לגמרי, כי לאורך ההיסטוריה גם אנשים ללא נטייה להשכלה יכלו להתפרנס היטב, או לפחות באופן סביר. היום, לאור האוטומציה הגוברת, אנחנו מאבדים לא רק את המעמד הנמוך אלא גם את מעמד הביניים של ההשכלה, ורוב הכסף ילך רק לאנשים שיש להם מקצועות הדורשים השכלה וכישורים קוגניטיביים גבוהים במיוחד".

עם זאת, מסייג קונלי, חשוב לזכור שציון ההשכלה הגנטי מנבא רק 13% מההצלחה. השאר אלה נסיבות, ואותן אנחנו יכולים לשנות. "החברה יכולה לתת למגזרים החלשים בה נסיבות טובות יותר. אדם יכול תמיד לחתור לכך שיהיו לו נסיבות טובות יותר", הוא אומר.

- האם יש הבדל בין תרבויות בגורמים המובילים לניידות חברתית?

"רוב המחקרים מבוצעים רק באנשים לבנים, ורק בארה"ב ובאירופה. יש סיבות טובות ורעות לכך. הסיבה ההגיונית היא שהגנטיקה של כל הלבנים המערביים דומה יותר מאשר הגנטיקה של כל האפריקאים, למשל. זאת משום שבני האדם התפתחו מאפריקה, ורק מעטים מהם נדדו לאירופה, ומן המעטים הללו נוצרה כל התרבות האירופית-אמריקאית הלבנה. כך, הלבנים דומים זה לזה הרבה יותר מאשר האפריקאים דומים אלה לאלה, ועל רקע דמיון רב יותר קל יותר לזהות את ההבדלים המשמעותיים".

הסיבות הפחות מחקריות הן כנראה חוסר הרצון להתמודד עם שאלות של גזענות סביב ממצאים גנטיים שיבדילו בין אוכלוסיות ממוצאים שונים. כך או כך, היעדר המחקר בנוגע לתנאים למוביליות חברתית באוכלוסיות לא לבנות הוא כשלעצמו יוצר הפליה, אומר קונלי. הוא עצמו חקר, בהקשר התרבותי, את ההבדלים בין המחצית הראשונה של המאה ה-20 למחצית השנייה של המאה מבחינת ההשפעה הגנטית על מוביליות חברתית. "המסקנה היא שכנראה בחברות שוויוניות יותר הגנטיקה קובעת יותר, ובחברות שהן מלכתחילה שוויוניות פחות, המוצא שלך קובע יותר. זה הגיוני", הוא אומר.

- מהם המנבאים לניידות כלפי מטה, כלומר לאובדן נקודות בסולם החברתי-כלכלי לעומת מדינת המוצא?

"ציון נמוך במדד ההשכלה הגנטי, משקל לידה נמוך, סדר לידה - האחים הצעירים יותר במשפחות גדולות הם בעלי סיכון גדול יותר לא להגיע לרף המשפחתי. נשים עלולות שלא להגיע לרף המשפחתי במשפחה שיש בה גם גברים. אנשים כהי עור יותר מהוריהם עלולים להשיג פחות מאשר אחיהם הדומים בגון עורם להורים. חוויות קשות ומחלות הן כמובן מנבא חריף לירידה בסולם החברתי, ואם ישנם אירועים קשים במשפחה, בדרך כלל המצב יהיה יותר קשה לילד שהיה צעיר יותר בעת האירוע".

- האם אתם חוקרים גם את האפיגנטיקה, כלומר האופן שבו גירויים סביבתיים - פיזיים כמו עשן סיגריות או רגשיים כמו סטרס - "מדליקים" או "מכבים" גנים מסוימים?

"אם 50% מהגורל שלנו בערך הוא גנטיקה ו-50% הוא סביבה, הרי שאפיגנטיקה היא חלק מההשפעה של הסביבה, אך גם אותה אפשר לקרוא בגופו של האדם. כך שבסופו של דבר הגוף מספר את רוב הסיפור שלנו.

"השינויים הם דרמטיים יותר בילדות, אם כי הם ממשיכים כשאנחנו מתבגרים. אם נבחן זוג תאומים, הם יהיו דומים יותר מבחינה אפיגנטית בתחילת החיים שלהם, אך עם הזמן הם הולכים ונהיים שונים".

- האם מוביליות חברתית גורמת לאנשים להיות מאושרים?

"אני מנסה לא להגיד לאנשים מה לעשות. אני רק חוקר. המחקר שלי הראה שבדרך כלל עוזר בחיים להיות עשיר, אבל להיות עשיר יותר מהסביבה שבה גדלת - זה דווקא גורם שיוצר סטרס. אנשים שנחשבים סמל להצלחה במוביליות חברתית מדווחים שהם סובלים מ'תסמונת המתחזה', כלומר מרגישים שהם עושים הצגה, כאילו עוד רגע מישהו יסמן אותם ויצעק בקול שהם מסתננים שאינם חיים במקומם הטבעי. כמו כן הם נמצאים במתח כי אין להם מעגל קשרים חזק בעולם החדש שלהם, והם אינם מצליחים לשמר בצורה מלאה את הקשרים מהעולם שממנו יצאו.

"אנשים שהתקדמו מעבר לנקודת הפתיחה שלהם לוקים יותר בהתקפי לב, אבל אנחנו לא יודעים אם זה לא משום שהם טיפוסים הישגיים, Type A מה שנקרא, והטיפוסים הללו סובלים מלכתחילה מלחץ נפשי רב יותר".

ההורות על פי פרופ' קונלי: קשרים במקומות הנכונים

אם המוביליות החברתית תלויה בעיקר בהורים, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שתהיה לילדים שלנו מוביליות חברתית מרבית? קונלי לא בורח מהשאלה הזאת, להיפך, הוא אפילו כתב מדריך הורות פופולרי.

ספרו "Parentology - Everything you wanted to know about the science of parenting" ("הורות - כל מה שרצית לדעת על המדע של להיות הורים") הוא סקירה של מחקרים העוסקים בהורות טובה, ובהורות ש"מקדמת" את הילדים לעולם של הצלחה וכסף.

אף נושא לא נזנח בספר - מהנחיות כיצד לתת לילד "שם של מצליחן", דרך סוגיית הלינה המשותפת (שעל פי מחקרים תורמת לדפוסי היקשרות בריאים, אחד המנבאים של הצלחה חברתית-כלכלית) ועד שאלת חיית המחמד (מומלץ, כל עוד הנוכחות שלה אינה מעצבנת את ההורים במידה שמונעת מהם לתפקד במיטבם). אבל הפרמטרים הכי חשובים בהצלחה של הילדים, על פי קונלי, הם שניים: השכלת ההורים וההון ההורי.

"כאשר ההורים משכילים, הם מרוויחים יותר כסף, הם יוצרים בית שמקדם למידה, משתמשים באוצר מילים גדול יותר", הוא אומר ומוסיף יתרונות כמו קשרים במקומות הנכונים ויצירת מודל לחיקוי לילד.

לגבי ההון ההורי, הכוונה היא לא למשכורת אלא להון שעובר בירושה במשפחה של אחד ההורים לפחות. "ילדים באותה משפחה הם בעלי סיכויים גבוהים יותר באופן משמעותי להתבגר אף הם בעשירונים גבוהים. נראה שהדבר נובע גם מכך שבמשפחות שיש בהן הון, נוצרה מסורת ארוכת שנים של 'איך להיות עשירים' או 'איך להתנהל כעשירים', שעוברת גם לילדים.

להבחנה בין הון למשכורת יש משמעות נוספת: מי שמרוויח הרבה אבל מוציא הרבה באופן שוטף מפחית את סיכויי ילדיו למוביליות חברתית בהשוואה למי שמכניס וגם חוסך, וכך יכול לממן לילדיו התחלה חלקה יותר של החיים.

"אין ספק שהסביבה הביתית משפיעה על הילד הכי הרבה", אומר קונלי. "אנחנו קוראים לזה בעצם 'השפעה גנטית עקיפה'. חצי מהגנום של כל הורה שלך משפיע עליך ישירות, כי הוא חלק מהגנום שלך. החצי השני של הגנום של כל הורה משפיע עליך בעקיפין, דרך ההורות".

קונלי עצמו גדל בבית בעייתי. הוריו היו אמנים, לא הרוויחו כסף, ולכן נאלצו לגור בשכונה ענייה ומסוכנת בניו יורק.

- האם אתה רואה בהוריך אחראים לתנאים שבהם גדלת? אחרי הכול, הם היו עניים מבחירה.

"אכן, אני חושב שזו הייתה בחירה, אבל הם לא מכירים בזה. הם טוענים שלא הייתה להם ברירה אלא להימשך אחר נפש האמן שלהם. אני חושב שהם יכלו גם לא להיות אמנים, או לגור בשכונה זולה ולא מסוכנת, או בעיר פחות יקרה. הם טוענים שמשלח היד שלהם חייב כל אחת מהבחירות הללו. אבל בבית שלי היה המון הון תרבותי. סבא שלי מצד אמי היה רופא שיניים, ההורים של אבא שלי לא היו משכילים אך כן היו יחסית מסודרים כלכלית. אמי בעצמה למדה לימודים גבוהים. זה נתן לי הבנה של המערכת, של איך דברים פועלים, הבנה גדולה הרבה יותר מזו של השכנים".

בשם הילד

גם לילדים של קונלי יהיה סיפור לספר. הם קיבלו את השם הכי קצר ואת השם הכי ארוך בניו יורק. לבתו קוראים E, שם שהיה אמור להיות זמני - הילדה הייתה אמורה לבחור לעצמה את שמה בהמשך אך לבסוף בחרה לשמור על E. לבנו, לעומת זאת, קוראים Yo Xing Heyno Augustus Eisner Alexander Weiser Knuckles. עם השנים, הוא היה אמור לבחור את השם המועדף עליו בין שלל השמות, ונכון להיום רוב חבריו קוראים לו Yo.

קונלי אמר בעבר, כי ילדים שאחרים צוחקים על שמותיהם מתחשלים ולומדים לשלוט ברגשותיהם טוב יותר, מה שמוביל להצלחה, ועובדה היא כי ישנם יותר בעלי שמות מיוחדים ברשימת המצליחנים העולמית מאשר בכלל האוכלוסייה.

- נראה שאתה מיישם בבית את מסקנות המחקר שלך, מתוך שאיפה לתת לילדיך מקסימום מוביליות חברתית, אפילו אם זה לא הוכח כמרבה אושר?

"בואי נגיד שקודם כול נתתי להם שמות משונים, ואז הצדקתי אותם במחקר. אבל היום הם מאוד מרוצים מהם".

פרופ' דלטון קונלי

צילום: תמונה פרטית

פרופ' דלטון קונלי

גיל: 48

השכלה: דוקטור לסוצילוגיה מאוניברסיטת קולומביה; בשנים האחרונות השלים תואר שני ודוקטורט בביולוגיה באוניברסיטת NYU

קריירה: מרצה לסוציולוגיה וחוקר באוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב, ומחבר ספרים פופולריים וספרי לימוד בסוציולוגיה. משמש גם כפרופסור לרפואת קהילה בבית הספר לרפואה מאונט סיני וכעמית מחקר ב-National Bureau of Economic Research

עוד משהו: קרא לילדיו בשמות יוצאי דופן באורכם: E (בתו) ו-Yo Xing Heyno Augustus Eisner Alexander Weiser Knuckles (בנו)

משחק מונופול ענק ברחוב / צילום: רויטרס
 משחק מונופול ענק ברחוב / צילום: רויטרס