המשטרה מבקשת מעדים לשנות את עדותם בתמורה ל"פיצוי"

האם משטרת ישראל מבקשת מעדים לחזור בהם מעדותם כדי שזו "תתאים" לתיזה של החקירה? במסגרת עדות שנשמעה השבוע בפרשת "תנועת עזרא העולמית ועמותת איילים" - אחת משלוחותיו של תיק השוחד והשחיתות השלטונית לכאורה המכונה פרשת "ישראל ביתנו" - העלה אחד העדים טענה, שלפיה המשטרה ביקשה ממנו לשנות את עדותו (שאף תועדה על-ידו במסמך משנת 2013), וזאת בתמורה ל"פיצוי".

הטענות החמורות עלו במסגרת עדותו של ישראל גור, מבקר הפנים בעמותת איילים, שהתייצב בבית המשפט המחוזי בת"א ביום א' השבוע למסור עדות מטעם התביעה בפרשה. במסגרת עדותו התייחס גור לפרוטוקול אישי שערך כשנה לפני חשיפת הפרשה, ושבמסגרתו כתב כי יו"ר עמותת "איילים", מתן דהן, המואשם בפרשה, סירב להצעת שוחד ממפלגת ישראל ביתנו. גור טען בעדותו בביהמ"ש כי "המשטרה ניסתה לומר לי שאחזור בי מהפרוטוקול שכתבתי ושאגיד שפברקתי אותו לצורכי חקירה כדי להציל את מתן - והם יפצו אותי".

המשטרה מסרה ל"גלובס" בתגובה: "משטרת ישראל מנהלת את חקירותיה בהתאם לחוק. חומרי החקירה הועברו לפרקליטות שהחליטה על הגשת כתבי אישום לאחר שנשקלו מארג הראיות והחומרים בתיק".

מדובר בפרשייה שהיא "שלוחה" של פרשת "ישראל ביתנו", הנוגעת לגורמים שונים בתנועת "עזרא העולמית" ובעמותת "איילים", המואשמים במתן שוחד לסגנית שר הפנים לשעבר מטעם ישראל ביתנו, פאינה קירשנבאום, ולדוד (דאוד) גודובסקי, שהיה מנהל אגף הארגון במפלגה. זאת, בתמורה לקבלת כספים קואליציוניים שהוקצו למפלגה שבראשות שר הביטחון, אביגדור ליברמן (ראו מסגרת).

גור, מבקר הפנים של עמותת "איילים" שאינו חשוד בפרשה, התייצב למסור עדות בהליך ההוכחות המתנהל נגד הנאשמים במתן השוחד - ראשי עמותות וגופים ציבוריים, ביניהם דניאל אלינסון, ראש תנועת "עזרא העולמית" העולמית שפעילותה בקרב דוברי רוסית, ומתן דהן, ראש עמותת "איילים". לפי האישומים, השניים נהנו, לכאורה שלא כדין, מכספים קואליציוניים של ישראל ביתנו - כספים שאופן הפיקוח עליהם שנוי במחלוקת. השניים מואשמים כי נתנו את השוחד - נתח מהתקציבים שקיבלו מהמדינה - לקירשנבאום ולגודובסקי לצורך מטרות של המפלגה - שהיו לכאורה פיטקיביות, ושימשו כסות להעסקה ריקה מתוכן של מקורבים למפלגה.

גור זומן למסור עדות במשטרה אודות הייעוץ שסיפק לדהן; ובהמשך לכך הוזמן להעיד בביהמ"ש. במסגרת עדותו תיאר גור את הנאשם דהן כאיש ישר, וציין כי במסגרת עבודת הביקורת שלו, דהן ביקש ממנו כי ינהג בו "כבית שמאי". עוד הוסיף, "לא ראיתי מנהלי עמותה שכל-כך מעט חיפשו לעצמם (דהן וסגנו דני גליקסברג - מ' ר)".

בהמשך עדותו התייחס גור "לפרוטוקול" שערך ושממנו עולה לכאורה כי דהן דחה הצעה למתן שוחד לגודובסקי, אז ראש המטרה של ישראל ביתנו. גור ציין בעדותו כי בנובמבר 2013, כשנה לפני חשיפת הפרשה, כתב פרוטוקול אישי כדי לתעד את האירוע שבו דהן הגיע אליו "נסער" לאחר שסירב להצעת גודובסקי, שלפיה המפלגה תעביר לעמותה 6 מיליון שקל, בתמורה לחצי מיליון שקל במזומן שיועברו למטרות שונות של המפלגה, הגם שהן אינן מטרות העמותה עצמה.

וכך כתב גור באותו מסמך שהוגש כראיה לביהמ"ש: "מתן (דהן) דיווח לי כי נוצרה כרגע בעיה תקציבית, מאחר שאנו אמורים היינו לקבל כ-6 מיליון שקל מישראל ביתנו, עבור חלקם בתקציב למימון פעילות של קליטת גרעיני עולים חדשים. "הם ניסו שנשלם כמה עשרות אלפי שקלים עבור תוכניות שונות, אך דהן חש כי מדובר כאן רק בהעברת כספים דרך העמותה ליעדים, שאין לו ודאות שהם עבור העמותה - ולכן סירב לבצע את התשלומים. זה עורר כעס אצלם ולכן כרגע עושים בעיות בהעברות כספים".

עוד כתב גור בהמשך המסמך: "דהן רוצה להעביר החלטה על הנושא (הסירוב לפנייה הבעייתית - מ' ר') בישיבת ועד מנהל הקרובה, אך חושש מהחלטות שייראו פרובוקטיביות. הצעתי לו שהנושא יועבר על-ידו ברמת דיווחי מנכ"ל בתחילת הישיבה הקרובה, וכך העמותה גם מכוסה בכך שהיה נושא כזה ונתקבלה בגינו החלטה לדחותה".

"מתן דהן הגיע אלי נסער"

בעדות שמסר השבוע בביהמ"ש הסביר גור את הרקע לכתיבת "הפרוטוקול" האמור ואמר: "מתן (דהן) הגיע אלי נסער כולו מזה שישראל ביתנו הציעו להעביר לעמותה סכום של 6 מיליון שקל ובתמורה שהעמותה תעביר (כספים - מ' ר') לדברים אחרים. הוא סיפר לי שדחה את כל העניין הזה, וכל הבקשה, ואז שאל אותי איך מתמודדים מבחינת נוהלים במקרה שכזה, ואמרתי לו שידווח על זה במסגרת הישיבה השבועית, ואין צורך לכנס אסיפה כללית של העמותה".

גור ציין כי הפרוטוקול האמור נכתב ב-24 בנובמבר 2013 בכתב ידו, אך בהמשך, לאחר פרוץ החקירה, הוא הקליד אותו. "באותו יום מתן (דהן) סיפר לי וכתבתי את זה בכתב יד, ולימים שפרצה הפרשה אני הקלדתי", העיד.

במשך זמן מה בתשובה לשאלות התובע הבהיר גור מספר פעמים, כי דהן לא רצה לתת יד להעברת כספים שאינם למטרות העמותה, ודחה את ההצעה של גודובסקי בעניין מיידית; וכן חזר והבהיר שהוא מתעד כל דבר ואוגר בתוך "קלסר נוהל" - וכך עשה גם במקרה זה. "כל דבר אצלי ממוסמך. גם את הדברים האלה תיעדתי באותו רגע", העיד.

"יש לי מאות פרוטוקולים כאלו"

בהמשך עדותו ניסה גור לספק הסבר איך בכל זאת הגיעו כספי התקציב ממפלגת ישראל ביתנו לעמותה, למרות שלטענתו דהן סירב להצעת השוחד. "בחשב הכללי (של העמותה - מ' ר' ו-א' ל"ו) ניתנה הוראה על-ידי אנשי ישראל ביתנו, במסגרת כספים קואליציוניים, להעביר את הכסף. דהן ניסה לעצור את העברת הכסף ולא עלה בידו. הכסף היה בצנרת ונכנס לעמותה. כשנכנס הכסף לעמותה, עוד לפני חשיפת הפרשה, דהן היה בסיטואמציה שמצד אחד לא רצה את הכסף - וכמה שהוא סלד משוחד, ראיתי כמה שכל-כך לא רצה; מצד שני ישראל ביתנו ביקש לעצור, והכסף כבר נכנס לעמותה, ומה הוא עושה עכשיו שהתחייב להעביר להם את הכספים המסוימים שדרשו למטרות שלהם".

התובע תהה בעניין זה - מי התחייב שיעביר כספים, וגור השיב: "הם (הגורמים בישראל ביתנו - מ' ר') היתנו את העברת הכסף בתשלום למטרות שלהם, ודהן לא הסכים, אבל הכסף (מישראל ביתנו - מ' ר') בינתיים הועבר. הכסף - כמה ימים אחרי זה נכנס. בזמן שהוא דיבר איתי הכסף עדיין לא נכנס, והוא האמין שהכסף לא ייכנס נכון לאותו יום".

התובע ניסה להבין מדוע נדרש התיעוד של גור לאירועים באמצעות "הפורוטוקול" שערך, וגור דחה את הרמיזות כאילו לא מדובר במסמך אותנטי וציין: "זה פרוטוקול לעצמי ויש לי מאות כאלה. זה נייר שאני כותב לעצמי... זה מכתב מישראל גור אל ישראל גור".

כשנשאל ממה דהן חשש, השיב גור: "הוא הרגיש סלידה מקבלת הכסף. הוא חשש להיקלע לסיטואציה שיש בה אלמנט של שוחד". התובע התעכב על נקודה זו וניסה לעמת את גור עם טענתו, כי מדובר ב"סתם" מסמך שכתב לעצמו. "למה אתה אומר שזה סתם מסמך שכתבת? זה היה מבחינתכם תחליף לדיווח של אסיפה כללית" - וגור השיב: "כמו המסמך הזה יש לי עוד 200-300 ב'איילים'".

התובע המשיך ותהה "למה לא כתבתם שהנציג של ישראל ביתנו ביקש חצי מיליון שקל במזומן מדהן", וגור השיב כי את זה הוא שמע מאוחר יותר מדהן, וייתכן שתיעד זאת בפרוטוקול אחר. "אני חושב שהחצי מיליון ... היה נקודת השבר שבה דהן החליט שמדובר בשוחד", ציין גור בעדותו.

בהמשך נחקר גור בחקירה נגדית בידי עו"ד ירון קוסטליץ, סנגורו של דהן, ושם העלה את טענותיו נגד המשטרה. לטענת גור, המשטרה ניסתה לגרום לו להצהיר כי המסמך שערך - אותו "פרוטוקול" - פוברק. "גם במשטרה אני מאוד לא אהבתי. ניסו שם להגיד לי שאחזור בי מכל הפרוטוקול שכתבתי ב-24 בנובמבר ושאגיד שכתבתי אותו רק לצורכי חקירה - והם (חוקרי המשטרה) ידאגו לי ויפצו אותי שארד מזה... - וזה לא משקף מה שהיה. בפירוש חזרו וביקשו שאולי אנסה להיזכר, ואמרתי שלא היה. החזיקו אותי כמה שעות וחזרו 50 פעם על אותה בקשה...".

בהמשך העדות מאשש גור שוב את הדברים: "הסברתי גם לך מה שביקשו ממני שם (במשטרה - מ' ר') - שאחזור מהעדות ושאגיד שכתבתי את זה רק להם, שאומר שפיברקתי את זה בחקירה, שכתבתי את זה לצורך הצלת דהן - אבל לא היה דבר כזה. אני עמדתי על שלי, וזו האמת. זה חזר וחזר שם".

סימני השאלה שעולים מעדותו של גור רבים. האמנם משטרת ישראל ביקשה מעד לחזור בו מראיה שהורסת את התיזה חקירתית שבנתה או שמא היא רק ניסתה למנוע הגשת ראיה מפוברקת לכאורה? ואם אכן סבורה המשטרה כי מדובר במסמך מפוברק, מדוע לא נחקר גור באזהרה ולא הועמד לדין על עדות שקר? האם בהיעדר ראיה נגדו או בהיעדר אשם?

לפי המצב העובדתי בשלב זה, גור אינו חשוד בדבר ואיש לא הטיל בו דופי. במצב דברים זה, כפי הנראה, עדותו בעלת חשיבות דרמטית עבור ההגנה, שכן הוא חוזר ואומר לאורך כל העדות כי מתן דהן, המואשם בפרשה, סירב להצעת השוחד מצד ישראל ביתנו.

פרשת "ישראל ביתנו" - תקציבי מדינה תמורת שוחד וטובות הנאה

פרשת "ישראל ביתנו" נחשבת לאחת מפרשיות השחיתות השלטונית והשוחד מהחמורות שנחשפו בישראל, שבמסגרתה בכירים במפלגת ישראל ביתנו בראשות שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הקצו תקציבי מדינה (כספים קואליציוניים) לגופים ולעמותות שונים תמורת שוחד וטובות הנאה עבורם או עבור המפלגה. באוגוסט השנה הגישה המחלקה הכלכלית בפרקליטות לבית המשפט המחוזי בת"א שני כתבי אישום ראשונים נגד עשרה נאשמים בפרשה הכוללים יותר מ-10 פרשיות שחיתות שונות, ובהמשך הוגשו כתבי אישום נוספים בפרשה המסועפת.

בין הנאשמים המרכזיים בפרשה מככבים בכירים לשעבר במפלגת ישראל ביתנו: פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים, ח"כית ומזכ"לית המפלגה הנאשמת בעבירות רבות של לקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס; וסטס מיסז'ניקוב, לשעבר שר התיירות מטעם המפלגה, המרצה בפרשה עונש מאסר של שנה ושלושה חודשים, בגין הרשעתו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בשל הטיית מכרזים.

קידום מטרות פרטיות או מפלגתיות

בין הנאשמים הנוספי: דוד (דאוד) גודובסקי, מנהל אגף הארגון של מפלגת ישראל ביתנו המואשם בעבירות רבות של לקיחת שוחד, בקשת שוחד, סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע, הלבנת הון ועבירות מס; ורמי כהן, לשעבר מנכ"ל משרד החקלאות, ורעייתו.

לפי כתבי האישום בפרשה, קירשנבאום ניצלה את תפקידיה כעובדת ציבור ואת מעמדה, ובמיוחד את שליטתה על תקציבי מדינה (הכספים הקואליציוניים), כדי לדרוש שוחד ולקחת שוחד ממוסדות ציבוריים, מעמותות ומגורמים פרטיים. זאת, בדמות טובות הנאה פסולות עבורה או עבור בני- משפחתה, עבור מפלגת ישראל ביתנו ועבור מקורבים, אליה או למפלגה. לעיתים קרובות, טוענת המדינה, ביקשה קירשנבאום מעובדי ציבור אחרים או מראשי עמותות לפעול עמה יחד לשם הגשמת מטרותיה הפסולות ולשם הסתרתן.

בחלק מהמקרים, על- פי כתבי האישום, סגנית השר לשעבר אכן קיבלה את השוחד שדרשה, במישרין לידה או לידי מקורבים לה, בדמות כספים או מוצרים או טובות הנאה אחרות. במקרים אחרים, טוענת המדינה, התנתה קירשנבאום את עזרתה לגופים שונים שביקשו ממנה לפעול לתקצובם, בכך שיעבירו לידיה נתח מהתקציבים. בין הגופים הללו, לפי האישום נמנים: המועצה האזורית שומרון, המועצה האזורית מגילות, עמותת עזרא העולמית, עמותת איילים וגורמים פרטיים שקידמו פעילות ציבורית.

עוד לפי האישום, השוחד התקבל במספר דרכים: קידום מטרות פרטיות של קירשנבאום או של מפלגת ישראל ביתנו, שהוצגו כלפי חוץ, באופן מטעה, כמטרות של אותן גופים; מתן שירותים ללא תשלום עבור מפלגת ישראל ביתנו; והעסקת מקורבים לקירשנבאום או למפלגה.