בניית "עמוס 8" בארה"ב - מכת מוות לתעשיית החלל הישראלית

התעשייה האווירית מבקשת סבסוד של המדינה כדי לנסות לזכות בכל זאת במכרז לבניית הלוויין הבא ■ "גלובס" מנתח האם נכון לסייע לחברה הממשלתית ומה המשמעות לתעשיית הלוויינים בישראל

הודעת חלל תקשורת מאתמול, על הסכם לבניית לוויין התקשורת עמוס 8 בידי חברת לוראל האמריקאית, היא התגשמות חלום הבלהות של אנשי תחום לוויינות התקשורת בתעשייה האווירית (תע"א), שחלל היא הלקוחה היחידה שלהם. "העבודה מול חלל תקשורת הינה בעלת חשיבות עליונה להמשך קיומו של תחום לווייני התקשורת בחברה, וככל שחלל תקשורת תבחר להתקשר עם חברה אחרת לפיתוח לווייני תקשורת, עלולה להתעורר אי-ודאות באשר להמשך קיומו של תחום לווייני התקשורת בחברה", כך הזהירו דוחות החברה ל-2016 (הדו"ח ל-2017 יפורסם בימים הקרובים), מהסיטואציה הזאת בדיוק.

את ההערכה שההסכם החדש של חלל עלול לסמן את קיצה של תעשיית לווייני התקשורת הישראלית, מבטא בחריפות ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת המשנה לנושא חלל של ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת: "מדינת ישראל גזרה גזר דין מוות על שוק לווייני התקשורת בישראל. זה משבר לאומי, טיפשות וחלמאות. בעיניי זה כישלון עצום של משרד הביטחון, משרד האוצר ומשרד החלל והמדע, שלא הצליחו לבנות תוכנית שתרים את שוק לווייני התקשורת על רגליו לאחר הפיצוץ של עמוס 6. אשר יגורנו בא לנו. ממצב של משבר כבד איבדנו את התעשייה".

בדיווח שהעבירה אתמול חלל לבורסה, נכתב כי ההסכם עם לוראל הוא בהיקף של 112 מיליון דולר, והוא כולל את "רכישת הלוויין ומערכותיו, כולל מערכת שליטה קרקעית לשם תפעול הלוויין, שירותי תמיכה בשיגור, תמיכה בתפעול הלוויין למשך חייו ותמיכה בפעולות לביטוח שיגור הלוויין ובעת פעילותו במסלול". שיגור הלוויין מתוכנן ל-2021 ומשך חייו אמור להיות 15 שנה.

כפי שציין קיש, הרגע המכונן במשבר הקיומי של תחום לווייני התקשורת בתע"א - המונה כמה עשרות מהנדסים - הוא פיצוץ עמוס 6 על כן השיגור בקייפ קנברל שבפלורידה, יומיים לפני שיגורו המתוכנן בספטמבר 2016.

החברה המשגרת הייתה אמורה להיות Space-X של אילון מאסק, ובעקבות הפיצוץ צללה עוד באותו יום מניית חלל תקשורת ב-9%. זו הייתה המכה השנייה שספגה החברה בתוך זמן קצר, לאחר שבנובמבר 2015 יצא משימוש בטרם עת עמוס 5, שבנתה חברה רוסית. בעקבות המשבר הקים שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, פרץ וזאן, שמטרתה "לבחון את ההשלכות על תעשיית החלל הישראלית ולגבש המלצות למדיניות לעתיד".

במסקנות הוועדה, שהתפרסמו בדצמבר 2016, הוסבר כי "ברמה הלאומית, בתוך זמן קצר יעמדו לרשות מדינת ישראל רק שני לווייני תקשורת תוצרת ישראל: עמוס 3 ועמוס 4. משמעות הדבר היא יכולת חלקית בלבד לשימוש בלווייני תקשורת לטובת צרכיה הלאומיים (האזרחיים והביטחוניים) של מדינת ישראל ואזרחיה. משמעות הדבר היא שבמקרה חירום יש חשש לפגיעה קשה בכלכלה, בשגרת החיים ובביטחון. בנוסף, קיים סיכון ממשי לאבדן נקודות השמיים של מדינת ישראל בהן ניתן למקם לווייני תקשורת במסלול גיאוסטציונארי". הכוונה היא לשלושה מיקומים שהוקצו ללוויינים הישראליים בחלל, מעל קו המשווה.

הוועדה הדגישה כי "שוק החלל העולמי, הכולל מוצרים ושירותים, מוערך ביותר מ-320 מיליארד דולר בשנה. גם אם חלקה של ישראל בשוק יהיה רק 1%, מדובר ביצוא של 2-3 מיליארד דולר בשנה".

לאור כל זאת מסקנותיה היו חד-משמעיות: "למדינת ישראל יש צורך מהותי ביכולת עצמאית להשגת מידע מהחלל ובהעברת מידע באמצעות החלל (תצפית ותקשורת). יכולות אלה נדרשות לקיום באופן שוטף ורציף* נדרשת מדיניות לאומית ברורה המגדירה את הפעילות בחלל כיעד בעדיפות לאומית".

בעקבות הקביעות האלה הסיקה הוועדה כי יש צורך בשלושה לוויינים ישראליים בשלוש הנקודות המוקצות לישראל בכל רגע נתון, ולוויין רביעי לגיבוי. כפועל יוצא היא המליצה על תוכנית ל-16 שנה, לבניית לוויין מדי ארבע שנים בסבסוד שנתי של 70 מיליון שקל - כלומר 280 מיליון שקל ללוויין. 60 מיליון שקל בשנה אמורים לפצות על "הפער שבין עלות פיתוח לוויין בישראל ובין רכש מתוצרת זרה" ו-10 מיליון "לשיקום תשתית המו"פ והייצור בתעשייה".

כרוניקה של משבר ידוע מראש

כפי שנרמז מנסיבות הקמת ועדת וזאן, המשבר הנוכחי היה ידוע מראש. מזה כמה חודשים ידוע לכל הגורמים המעורבים בעניין כי חלל תקשורת מחויבת להגיע להסכם על בניית ושיגור עמוס 8 ברבעון הראשון של השנה, לאור זאת שהתחליף לעמוס 6 הוא חכירה של לוויין אחר (עמוס 7) עד פברואר 2021 בעלות גבוהה של 22 מיליון דולר לשנה. בדיון בוועדה של קיש בסוף ינואר אמר סמנכ"ל חלל תקשורת גיל לוטן, כי "כדי לשגר עד פברואר 2021, צריך לסכם עד סוף החודש הבא".

מנהל מפעל החלל בתעשייה האווירית, עפר דורון, התייחס לדיונים הממשלתיים על סבסוד לווייני התקשורת ואמר כי הפערים גדולים מדי ולכן "אנחנו פסע מסוף הדרך". הוויכוח הוא בעיקר בין משרדי האוצר, הביטחון והמדע על ההשתתפות בסבסוד. האוצר הסכים להקצות 14 מיליון שקל בשנה בלבד, והמשרדים האחרים לא הסכימו להקצות את שאר הסכום.

"כל אחד נלחם על ליטרת הבשר שלו, ולא הבין שאם זה לא ייגמר תוך שבועיים-שלושה הכל הולך לאיבוד", מתאר היום קיש את הדינמיקה של הסחבת הממשלתית. "גם האנשים הטובים לא יישארו, הרי אם לא מפתחים לווייני תקשורת למה שהם יישארו?". נכון להיום מקווים בתע"א להשים את עשרות המהנדסים בתחום לווייני התקשורת בפרויקטים אחרים, אך לא מן הנמנע שזליגת העובדים המוכשרים תימשך ואף תואץ. כבר בדיון שהתקיים בוועדה של קיש בדצמבר אמר דורון: "איבדנו חלק גדול מהמהנדסים כולל בכירים בשל חוסר הוודאות בנושא".

לסבסד או לא לסבסד, זאת השאלה

למרות זאת קיש עדיין לא מרים ידיים, לאור זאת שלחלל יש חודשיים לבטל את העיסקה עם לוראל. "יש עוד אפשרות להתעשת בימים הקרובים, עדיין אפשר לייצר עיסקה עם חלל תקשורת", הוא אומר. "אכנס דיון של ועדת המשנה לחלל בנושא מיד אחרי הפסח. אני מבין את חלל שהלכו עם ספק זר", הוא מוסיף, ומתכוון למצבה הקשה של החברה, שאיבדה 70% משוויה בשנים האחרונות.

שאלת הסבסוד הממשלתי היא במידה לא מבוטלת שאלה של השקפת עולם. המתנגדים לסבסוד כזה יטענו כי בשונה מפעילות לווייני התצפית שאותם מממנת המדינה לצורך מתן מענה לצרכיה הביטחוניים, פעילות לווייני התקשורת היא מסחרית ברובה, ועל כן אם תע"א אינה מסוגלת להתמודד בשוק החופשי עליה לסגור את הפעילות הזאת.

לתומכים בסבסוד יש טיעונים אחרים. אחד מהם הוא שמכיוון שהמדינה עושה שימוש גם בלווייני התקשורת, הם ממילא עולים לה כסף רב. לפי טענה זאת, עלויות השימוש של הממשלה בכל לוויין תקשורת עולות על 280 מיליון שקל ב-15 שנה, ולכן עדיף שתסבסד את שימור התעשייה בישראל במקום שחלק ניכר מהכסף יילך לחברה אמריקאית.

טענה נוספת מתבססת על כך שהסבסוד של תעשיית החלל האזרחי לנפש נמוך בישראל בצורה קיצונית מבמועדון החלל היוקרתי שאליו היא משתייכת, בו חברות בין השאר ארה"ב, בריטניה, גרמניה, איטליה, צרפת, הודו ויפן (רוסיה, אגב, שבנתה בזול את עמוס 5, הוכיחה שהיא לא חלק מהמועדון, לאחר שהלוויין יצא מפעילות לאחר ארבע שנים בלבד).

באיחוד האירופי אושרה רק לאחרונה תוכנית חמש-שנתית לסבסוד תעשיית החלל בקרוב ל-700 מיליון אירו, שמתווספים לסבסוד של עשרות מיליוני אירו בכל מדינה, ובסה"כ סבסוד של 10-20 דולר לנפש בשנה. בארה"ב מתוקצבת נאס"א ב-20 מיליארד דולר בשנה, כלומר 40 דולר לנפש, אם כי מדובר בתחום החלל כולו. בישראל, בניגוד לכך, מתקצבת המדינה את תחום החלל האזרחי בכ-3 דולר לנפש.

טענה שלישית היא שישראל, המחזיקה בתע"א כמה עשרות מומחים בתחום לווייני התקשורת ובונה לוויינים בקצב של אחד בארבע שנים, אינה יכול להתמודד עם יתרון הגודל של חברות ענק בינלאומיות, הבונות 2-6 לוויינים בשנה, כמו בואינג, איירבאס ו-Thales.

טענה רביעית מתבססת על שיקולי ביטחון: אף שארה"ב היא בת ברית קרובה, וכך גם מדינות אחרות שעשויות לבנות בעתיד לווייני תקשורת שבהם ייעשה שימוש בישראל, יש חשיבות בכך שהתקשורת לצרכים ביטחוניים ומדיניים תרוץ על קוד וטכנולוגיות ישראליים, שאין ספק שאינם משמשים לאיסוף מודיעין על ישראל ושאין חשש שינותקו בעת משבר. ועדת וזאן תיארה זאת כ"הבטחת חופש הפעולה במרחב, באמצעות יצירת מידע והעברת מידע באופן בלתי תלוי".

הסבר נוסף לצורך של ישראל בתוכנית חלל אזרחית הוא "יתירות לתשתית התקשורת כתשתית קריטית", כדברי הוועדה. "בעולם החשוף יותר ויותר לאיומי סייבר ומתקפות על תשתיות קריטיות, אסונות טבע, או אירועים מלחמתיים, גיבוי לקשר עם העולם הוא קריטי לשם פיזור סיכון. מבחינה גיאו-פוליטית ישראל משולה לאי, שכן היא מוקפת מדינות אשר לא נמצאות עמה בהסכמים המאפשרים גיבויים תקשורתיים באמצעות כבלים תת קרקעיים".

מהתעשייה האווירית נמסר: "הצענו לחברת חלל לוויין מתוחכם הנותן מענה לצרכי מדינת ישראל. הצעה זו התבססה גם על מעורבות ומימון ממשלתיים. משהחליטה ממשלת ישראל שלא לסייע לפרויקט, לא היה כל סיכוי לתעשייה האווירית להתחרות במחיר של חברות זרות, המייצרות לוויינים בכמויות גדולות הרבה יותר ממנה. התעשייה האווירית היא חברה עסקית למטרות רווח, וככזו אינה יכולה לבצע פרויקט בהפסד.

ממשרד המדע והטכנולוגיה נמסר: "סוכנות החלל הישראלית שבמשרד המדע פועלת לסייע ככל האפשר לתעשיות הישראליות. ההחלטה לגבי תקצוב וגובה הסיוע לבניית לוויין תקשורת בישראל הייתה של משרד האוצר, שעד כה, למרות פניותינו החוזרות, לא קיבל את עמדתנו".

ממשרד האוצר נמסר כי בפגישות שהתקיימו בין משרד האוצר למשרד המדע, המשרדים הגיעו להבנות באשר לסכום שהתבקשו המשרדים לתקצב ללוויין עמוס 8. הנושא גם מתוקצב בתקציב 2019. עד כה, משרד האוצר לא קיבל פנייה בדרישה לסכומים נוספים מעבר לסכום שנסגר עם משרד המדע.