בנימין נתניהו נבלם ע"י שריו בפעם השנייה בשבועיים

לפני כשבועיים סיכלו ראשי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, בשיתוף-פעולה עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, את ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפזר את הכנסת וללכת למערכת בחירות מהירה בחודש יוני הקרוב.

והנה אתמול, תוך כמה שעות הניפו שקד ובנט, והפעם גם שר האוצר משה כחלון, ובגלוי, דגל אדום חזק. הדגל שהניפו בנט, שקד וכחלון הצטרף לביקורת לוהטת של בעלי טורים בימין, ולתגובות נוראיות על עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה. כולם הכריזו כי ההסכם המפתיע עם נציבות האו"ם הוא יהרג ובל יעבור.

שרים בליכוד פרסמו אתמול בערב הודעות זהירות על התנגדותם להסכם. השרה מירי רגב, אשר כמעט תמיד מתייצבת לימינו של נתניהו ולא מעלה נגדו ביקורת, כתבה אתמול שהיא "מודאגת" מן ההסכם ושההתדיינות עם נציבות האו"ם לפליטים "לא במקום". השר ישראל כ"ץ כתב "אלה לא התוצאות להן ציפינו", וכך במשך כמה שעות נמשך הלחץ על רה"מ.

ראש הממשלה נפגש עם שריו לא מעט לאחרונה, ובשום הזדמנות לא ציין שיש מתווה חדש על הפרק, גם לא ברמז. וממילא, כאשר רוצים לעדכן, אפשר גם להרים טלפון ולהסביר במה מדובר. שרים בליכוד סיפרו היום (ג') ל"גלובס" שביום ראשון בשעה מאוחרת התקבל טלפון מלשכת ראש הממשלה המזמן אותם למפגש ביום שני בבוקר, אך לא צוין מה הנושא של הפגישה. נראה כי נתניהו התכוון להוביל את המהלך הזה ללא התייעצות, וזאת למעט עם שר הפנים אריה דרעי.

לנתניהו נדרשו כמה שעות כדי להבין את גודל הטעות הפוליטית שעשה והוא הודיע שהוא משהה את ההסכם שרק עכשיו חתם עליו. היום, כבר הודיע על ביטול מלא. אתמול בשעות הצהריים הוא עוד סיפר כיצד הוא וראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן שבת, השיגו את ההסכם "הייחודי" וטען שמדובר "ביום בשורה" ו"שכך נראית מנהיגות".

מהירות הביטול, החרטה, הוויתור על "הבשורה" היו מבהילים הפעם. אין זו הפעם הראשונה שנתניהו דוחף למהלך רב-עוצמה, משכנע את כל סובביו שכך יש לפעול, רק כדי לרדת מאותו המהלך תוך זמן לא רב.

לפני כמה שנים החליט נתניהו לבטל את מוסד הנשיאות. מדוע? כי לא היה מרוצה מן המועמד המוביל, הנשיא (אז ח"כ) ראובן ריבלין. הוא שלח את שריו לדבר בכלי התקשורת נגד מוסד הנשיאות כקונספט, לחץ להניח חוק יסוד לביטול הנשיאות ואנשים מטעמו הסבירו לעיתונאים שזה חייב לקרות ממש אז, באפריל 2014 ולא תוך דיון ציבורי עקרוני על מהלך כה משמעותי למדינה - והכול רק כדי שריבלין לא ייבחר. כמובן שאותו המהלך בוטל.

השאלה המטרידה, כתמיד, מדוע נתניהו מתחייב מראש על מהלכים ואמירות פופוליסטיות, אשר ידוע כי לא יוכל לעמוד בהם? במשך אותם השבועות האחרונים בהם קיים משא-ומתן עם סוכנות הפליטים של האו"ם, האם לא היו העובדות מונחות בפניו?

עוצמת ההתנגדות בימין, בבית היהודי, בתוך הליכוד - הייתה ידועה מראש. נתניהו הלך על הפתרון שהציעה מפלגת מרצ וחברי כנסת נוספים במפלגת העבודה (מיכאלי, פרץ, הרצוג) בשנים האחרונות: הענקת רישיונות עבודה זמניים, הכוונה ממשלתית לפיזור המהגרים בתוך המדינה, הורדת הלחץ מתושבי דרום תל-אביב, שיקום משמעותי של האיזור בתל-אביב. מה השתנה אצל נתניהו בפסח הזה, שהפך את המדיניות שהציעה מרצ לקבילה - למשך כמה שבועות - ולפסולה מיד למן הרגע שהפכה לפומבית?