אבן הנגף של קיבוץ שדות ים: צרות אמיתיות או צרות של עשירים?

הקיבוצים עברו בעשורים האחרונים מהפכה תדמיתית, ובכל זאת קשה לדמיין שבין חדר האוכל למועדון התרבות מתנהלות שיחות ערות על מחירי מניות וסוגיות פיננסיות. זה מה שקורה בתקופה האחרונה בקיבוץ שדות ים, שם החברים מנהלים דיונים על הטלטלות שעוברות על אבן קיסר - חברה שנסחרת בנאסד"ק ומהווה את מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ.

■ לכל הכתבות בפרויקט הקיבוצים והכלכלה הישראלית

בשנה האחרונה צנחה מניית החברה משיא של כ-44 דולר לכ-20 דולר, נתון שמשקף שווי שוק של כ-680 מיליון דולר. "אנשים מודאגים, שואלים שאלות", מסביר אחד מחברי הקיבוץ. "זה מדאיג אותנו, מה קורה עם הנכסים שלנו".

העובדה שהמנכ"ל האחרון של החברה, רענן זילברמן, עזב את תפקידו בחודש שעבר, אחרי שנה בלבד ועם תגמול של 15 מיליון שקל, ליבתה את החששות. "כינסו את חברי הקיבוץ", מספר אחד מהם, "והודיעו שרענן החליט לעזוב".

 אבן מתגלגלת

איך החברים הגיבו?

"היו בהלם".

איך הסבירו את העזיבה?

"שהוא החליט ככה מסיבות אישיות".

לא ברור בדיוק באילו נסיבות התפטר זילברמן (בתגובה הוא מסר ל"גלובס": "עזבתי מסיבות אישיות"), אך אין ספק שהשידוך הקצר לא עלה יפה.

בנוסף לטלטלות האלה, חויבה אבן קיסר לשלם כ-50 מיליון שקל לקיבוץ כפר גלעדי, לאחר שהפסידה בבוררות שנמשכה שנים ועסקה בסכסוך מסחרי. במקביל מתמודדת אבן קיסר עם טענות שלפיהן מתקינים שעבדו עם משטחי החברה, נחשפו לאבק הסיליקה שנוצר בעת עיבוד המשטחים וחלו בסיליקוזיס, מחלת ריאות חשוכת מרפא. בחודש ינואר חויבה החברה לשלם פיצוי של 8.9 מיליון שקל למתקין שתבע אותה (ראו מסגרת).

אם מצרפים את כל הנתונים האלה, אפשר להבין למה החברים בשדות ים לא רגועים. יחד עם זאת, כדאי לזכור שמדובר בקיבוץ עשיר למדי, שמצבו טוב בהרבה מהממוצע.

ההתחלה: קיבוץ עני, מפעל מדשדש

תקציר הפרקים הקודמים: בשנות ה-80 היה שדות ים קיבוץ עני, והמפעל הקיבוצי שהוקם באותה תקופה, שייצר ושיווק שיש וגרניט, דשדש.

שנות ה-90 היו טובות יותר, אך נקודת המפנה נרשמה ב-2006, עם כניסתה של קרן טנא שבשליטת אריאל הלפרין, לשותפות במפעל, בתחילה בהיקף של כ-21%, ובהמשך עד החזקה של כ-30% מהמפעל. טנא גייסה את יוסף (יוס) שירן לתפקיד המנכ"ל - מישרה שעד אז איישו אנשי הקיבוץ, וזה ביצע שורת מהלכים שהזניקו את שווייה. החברה גמלה לשירן בשכר נאה ובזכאות לבונוסים ולאופציות, והפכה אותו לאדם אמיד (ב-2014 הוא נכנס לרשימת שיאני השכר). קרן טנא עצמה זכתה לאורך השנים לדיבידנדים מצטברים של כ-22 מיליון שקל.

ב-2012 הובילה קרן טנא את הנפקת אבן קיסר בנאסד"ק, ובמסגרת ההנפקה ירד הקיבוץ מהחזקה של 70% להחזקה של 51% וקיבל תמורה של כ-15 מיליון דולר. בעקבות ההנפקה נסק שווי החברה משמעותית, ושנה לאחר מכן יצאה טנא מהחזקותיה באבן קיסר עם תשואה של פי חמישה על ההשקעה, לאחר שהשקיעה כ-39 מיליון דולר ומכרה בכ-186 מיליון דולר.

הקיבוץ נותר בעל המניות הגדול, אך בהמשך, במאי 2014, מכר עוד נתח מהחזקותיו תמורת כ-270 מיליון דולרים ונותר עם החזקות של 33%.

תמורת המכירה - כ-600 מיליון שקל לאחר מסים, הציתה סכסוכים עזים בקרב אנשי הקיבוץ: הצעירים בקיבוץ לחצו לחלק כמה שיותר כסף, בעוד הוותיקים רצו לחלק רק מחצית מהסכום.

בתום אסיפות סוערות, הוחלט ש-200 מיליון שקל יופנו לטובת הקיבוץ ולפנסיה של החברים, ו-400 מיליון שקל לטובת החברים, לפי מפתח של ותק. התוצאה הייתה שהמשפחות קיבלו בין 1 מיליון שקל ל-2.5 מיליון שקל כל אחת. באותה שנה קיבל שדות ים את תואר הקיבוץ העשיר ביותר, עם שווי של 3.4 מיליארד שקל, לפי דירוג "פורבס".

מעבר לשאלת חלוקת הכסף, המהלכים שנעשו באבן קיסר, לוו בדחיקת רגליהם של אנשי מפתח מקרב הקיבוץ, מה שעורר תרעומת בקרב חלק מהחברים. רבות כבר נכתב על שני המחנות שנוצרו בקיבוץ: האחד, בהובלתו של בן הקיבוץ, עמיר רותם, שמילא תפקידים בכירים בקיבוץ; השני, בהובלתו של מקסים אוחנה, שהגיע לקיבוץ ממרוקו במסגרת עליית הנוער בשנות ה-50, נישא לבת הקיבוץ ומילא תפקידי מפתח באבן קיסר ובקיבוץ.

אוגוסט 2015: התקופה הטובה הסתיימה

למרות המחלוקות, אבן קיסר הלכה והתעצמה והעתיד נראה מבטיח. אלא שאוגוסט 2015 סימן את סופה של התקופה הטובה: החברה פרסמה אזהרת רווח, ושבועיים לאחר מכן פרסם בית ההשקעות Spruce, המתמחה במכירה בחסר (שורט) של מניות, דוח שבו טען כי אבן קיסר מייצרת מוצרים מתחת לסטנדרט המוצהר על ידיה (הכוונה הייתה לחומרים המשמשים בייצור משטחי החברה) במחירי פרימיום. בהמשך, פרסם בית ההשקעות דוח נוסף, ובו ביקורת על הממשל התאגידי בחברה.

בעקבות הפרסום, ירד מחיר המניה בכ-30%. זה, יחד עם ההחלטה להעניק למנכ"ל שירן חבילת אופציות חדשה - עוררו סערה גדולה בקיבוץ. רם בלינקוב, דירקטור מטעם שדות ים, התנגד לחבילה, ומשאושרה בניגוד לדעתו, הודיע על התפטרותו, תוך טענות על ליקויים בממשל התאגידי. ימים ספורים לאחר מכן פרש דירקטור נוסף, אבנר נווה. המניה איבדה עוד כ-17%, והגיעה לרמה של כ-30 דולר לאחר שיא של 72 דולר.

בצד זה, צמחה לאבן קיסר תחרות גוברת מצד יצרנים סיניים, שפיתחו יכולת לייצר משטחי קוורץ באיכות טובה, ובמחיר אטרקטיבי בהרבה. "כיום", אומר גורם המקורב לנושא, "אבן קיסר מתחזקת מותג, ולא מוצר, והיכולת הזו של הסינים הולכת ומשתכללת. בסופו של דבר, לא מדובר כאן באיזה מכשיר מסובך, 'כולה' משטח קוורץ, כך שגם אם האיכות היא לא אחת לאחת, אך המחיר אטרקטיבי בהרבה, ברור לאן נוטה הכף".

בעקבות הצניחה בערך המניה, החל הקיבוץ לסעור שוב. שירן, שעד אז נהנה מהילה, איבד מקסמו: "היה כרסום במעמדו", אומר גורם מקורב לעניינים. "הוא די נמאס על חברי הקיבוץ, עם כל מה שהוא עלה להם".

במאי 2016, בתום שבע וחצי שנות כהונה, הודיע שירן על פרישתו. "הוא כנראה 'הריח' שהחברה הולכת למקום לא טוב, וידע מתי לעזוב", אומר הגורם.

בריאיון שהעניק ל"כלכליסט" עם פרישתו, התייחס שירן למתקפות כלפי שכרו ולהתפטרות הדירקטורים, בלינקוב ונווה: "אני רואה בהתנהלות שלהם חלק ממאבקי הכוח והשליטה הפנימיים בקיבוץ, שלמרבה הצער חדרו לחדר הדירקטוריון. אני חושב שזו הייתה התנהגות בלתי אחראית של אותה קבוצה מצומצמת בקיבוץ, שלדעתי פעלה לא נכון. אני לא חושב שזה היה מתוך ראיית טובת החברה או ממניעים סוציאליסטיים או פילוסופיים רבי עוצמה ועומק. זה היה ממניעים אחרים... אני חושב שכל השיח סביב השכר שלי היה שילוב של פופוליזם וצביעות. רוב התגמול שלי היה תלוי ביצועים, והיה לי חלק קטן בהצלחת החברה. היא עושה הרבה כסף, ובעל המניות, שזה הקיבוץ, מרוויח - אז קצת מוזר לבוא בטענות למי שמקבל חלק הרבה יותר קטן מההצלחה הזו".

קרן טנא שיצאה ברווח, חוזרת להשקיע

כמה חודשים לאחר פרישתו של שירן, ושלוש שנים מיום שיצאה קרן טנא מאבן קיסר ברווח מדהים, החליטה הקרן על קאמבק: היא רכשה מהקיבוץ 2.8% ממניות אבן קיסר, תמורת 43.5 מיליון דולר - המשקפים מחיר של 43.5 דולר למניה (מחיר הגבוה ב-11% ממחיר השוק בנקודת הזמן שבה אושרה העסקה בקיבוץ), כך שהקיבוץ נותר עם כ-30%.

הקרן קיבלה ללא תמורה אופציה לחמש שנים לרכוש עוד 2 מיליון מניות (המהוות עוד 5.7% מהחברה) במחיר מימוש של 43 דולר למניה, וכן - בסעיף יוצא דופן שעורר תרעומת בקיבוץ - את היכולת להוביל את החברה הן באמצעות מינוי שניים מתוך שלושה דירקטורים של הקיבוץ (כשאריאל הלפרין הוא היו"ר) והן בדמות הסכם הצבעה שבמסגרתו מקבלת הקרן זכות להצביע בשם כל המניות שבידי הקיבוץ, בטווח רחב של נושאים.

הצעתה של טנא גברה על הצעות אחרות, כמו למשל של קרן אייפקס ושל מבטח שמיר, שביקשו לרכוש את השליטה באבן קיסר.

"מה שקרה בפועל", מספר גורם מקורב לנושא, "הוא שאריאל הלפרין לא ביצע שום בדיקת נאותות. הוא, ביהירות מסוימת, בא ואמר: 'אני מכיר את החברה ואני לא צריך לבדוק שום דבר'. שדות ים לא היה צריך לתת שום פרטים, וזה התאים לו, כי הקיבוץ בעצמו לא ידע מה קורה, לאחר שבמהלך השנים, חברי הקיבוץ הלכו ונדחקו מתפקידי מפתח בחברה. מבחינת הקיבוץ, הלפרין נתן מחיר עם פרמיה, וגם התחייב להעסיק 67 מחברי הקיבוץ על בסיס קביעות".

בקיבוץ גם זכרו להלפרין חסד נעורים: את המהפך שעשתה בעבר הקרן בחברה, ואת הצלחתה להרים את החברה לגבהים, שכתוצאה מהם הצליח הקיבוץ לממש חלק ממניותיו במחיר שיא, ולהעשיר את קופת הקיבוץ ואת קופתם הפרטית של חבריו. מבחינת רבים, חזרתה של הקרן לחברה, הייתה כמו התגשמות של חלום, ודאי אחרי התקופה הקשה שעברה עליה - עם שורטיסטים וסינים הנושפים בעורפה.

"לא האמנתי שזה אמיתי", אומר חבר הקיבוץ זה ארבעים שנה, מנחם שפלר, ששימש בעבר כמנהל השיווק של אבן קיסר. "כשהוא (הלפרין) יצא מאבן קיסר בסיבוב הראשון, הוא הרוויח איזה 180 מיליון דולר והלך ועשה כל מיני דברים בארץ ובעולם, ועכשיו, אחרי שעמד והסתכל מהצד, הכניס את עצמו שוב לדבר הזה. אני יודע שיש לו צוות טוב, הוא איש איכותי והוא גם לא משקיע ליום-יומיים. הוא רץ למרחקים ארוכים, הוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא הולך".

מי שהוביל את העסקה מול טנא היה מורדי ונטורה - היו"ר החדש של המועצה הכלכלית של הקיבוץ. ונטורה, חבר קיבוץ גת, ששימש כדירקטור מטעם הקיבוצים בחברת אלון, מונה כסוג של פשרה בין המחנות בקיבוץ, שבמסגרתה הגיעו החברים למסקנה, כי עדיף שהתפקיד ימולא על ידי אדם חיצוני לקיבוץ. שירן, בריאיון שנתן, העריך כי מינויו של ונטורה ליו"ר, סלל את הדרך לחזרתה של טנא: "השיקולים העסקיים והשכלתניים חזרו לקדמת הבמה, עם פחות דגש על אמוציות", אמר בריאיון.

 אבן קיסר

המנכ"ל החדש עזב בתוך שנה

בפברואר 2017, נעשה עוד מהלך, ומונה מנכ"ל קבוע לחברה, בתום כמה חודשים ללא מנכ"ל קבוע, מאז פרשת שירן. הבחירה נפלה על רענן זילברמן, ששימש קודם לכן כמנכ"ל עדן ספרינגס, החברה האם של מי עדן, הממוקמת בשווייץ, והוביל כמה אקזיטים לחברה. "הוא הובא", טוען גורם מקורב לנושא, "על תקן של מנכ"ל שמתמחה במיזוגים ורכישות. אולי המחשבה הייתה שכדאי לאבן קיסר לבצע רכישה, ולכן חשבו שהמינוי שלו יעזור לחברה. מראש ידעו שזה התחום שלו ולא התפעולי השוטף".

אלא שמהר מאוד התברר, שזילברמן הוא כנראה לא האיש הנכון במקום הנכון, יחד עם ההבנה שהחברה שקועה בבוץ. "הלפרין הבין", ממשיך המקורב לנושא, "שכרגע החברה לא יכולה ללכת לכיוון של מיזוג ורכישות, כי היא צריכה להתגבר קודם על הבעיות התפעוליות שלה, ולצורך זה רענן הוא לא האיש המתאים".

 רענן זילברמן / איור: גיל ג'יבלי

אילו בעיות בעיקר?

"המפעל בארה"ב, גולת הכותרת של החברה, סובל מבעיות תפעוליות קשות, מבעיות של כוח ייצור וכוח עבודה. בזמנו, הקיבוץ התנגד לרעיון להקים מפעל בארה"ב, וכעת מתברר שהוא צדק. למפעל יש בעיות קשות. כנראה שהפועל הישראלי מתפקד טוב יותר מהפועל האמריקאי".

כך או כך, במארס האחרון הודיע זילברמן, כאמור, על פרישתו, והתחושה היא שהחברה נמצאת כרגע על פרשת דרכים. נוצר ואקום שאליו התנקזו קולות הנגד מהעבר: בקיבוץ החלו להישמע פה ושם אמירות כלפי טנא והלפרין, על כך שאולי הקסם פג, ושמה שהוא הצליח לעשות בסיבוב הראשון הוא אינו מצליח לעשות כעת. זה הציף על פני השטח מחלוקות ישנות, שבהן התייצבו חברים בקיבוץ בעימות מול הלפרין ושירן. "אנשים שואלים", מספר גורם מקורב לנושא, "איפה הלפרין הגדול ואיפה מגע הקסם שלו, אם המניה נמצאת איפה שהיא נמצאת.

"מה שאריאל עשה, זה לדחוק את רגלי הקיבוץ. גם הוא וגם יוס שירן, בתקופה שלפני ההנפקה, פשוט עסקו ב'ניקיון' והוציאו את אנשי הקיבוץ מהחברה, אחד אחרי השני. האנשים האלה (שהוצאו מהחברה), באופן טבעי אין בליבם אהבה גדולה לאריאל הלפרין. החבר'ה האלה עמדו בשקט ולא הפריעו למהלכים, והיום הם באים ואומרים: 'הנה, אריאל הלפרין קיבל את המושכות, ותראו מה קורה. זה הלפרין המוכשר במרכאות, שיצא מהחברה כשהמניה עמדה על 22 דולר, בעוד שהקיבוץ חיכה, ומכר במחיר גבוה בהרבה כשנה לאחר מכן. אז בסוף, מי שיודע למכור זה הקיבוצניקים ה'טמבלים'".

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי בקיבוץ יש גם רבים שמאמינים כי גם אם זה ייקח זמן, טנא תבריא את אבן קיסר. ונטורה, יו"ר המועצה הכלכלית: "הרוחות רגועות בקיבוץ. אני לא רואה שהרוחות גועשות. אנחנו מאוד מאמינים בחברה".

"המפעל עובד טוב, מרוויח טוב. אם היו לנו בארץ מאה מפעלים שמרוויחים כמו אבן קיסר, היינו שמחים", אומר שפלר.

מה עם התחרות הסינית?

"יש תחרות, אבל תחרות רק עושה אותך יותר עירני. היסטורית, דווקא כשקמו לנו מתחרים, קיבלנו יותר עבודה".

תראה מה קורה עם המניה. מאז אוגוסט היא רק יורדת.

"אנחנו מכירים את הבורסה. אם לא עמדת ביעדים - אתה נענש. כל המלחמות שהיו, לא עשו טוב. גם כשהמניה הגיעה ל-76 דולר, היא נסקה מהר מדי, וכמו שאנחנו יודעים, מי שעולה מהר, יורד מהר. אבל כשאתה יורד בבורסה, זה לא אומר שמצב החברה לא טוב. אני מאחל לעצמנו שזה יהיה המצב של החברה במאה השנים הקרובות. גם המניה של פייסבוק ירדה, גם אפל ירדה קצת, ופדקס ירדה. כולם יורדים מהחרמון, יש גם חלק שעולים. אנחנו הצטרפנו לאלה שיורדים".

המפעל בארה"ב סובל.

"היו קשיים, היו שנים לא קלות, אבל עכשיו אנחנו מתגברים על הרבה דברים. אנחנו שולחים אנשים מכאן, שילמדו שם את העבודה".

יש הרבה אנשים בקיבוץ שמוטרדים הרבה יותר ממך.

"הייתי בעבר בחברה בזמנים קשים, לא האמנתי שהיא תגיע לאן שהיא תגיע, ואחרי שזה קרה, אני מאמין שאפשר לקחת אותה קדימה. קיבוץ הוא כמו מקהלה, יש 450 קולות, שלא כולם זהים: יש טנור, יש סופרן, ויש גם את המשולשים בצד".

אז אתה ישן טוב בלילה?

"אני לא רגוע ממש, כי צריך למנות מנכ"ל וצריך שהוא יתאים, וזה לא דבר פשוט. אבל ההחלטה להביא את הלפרין הייתה טובה, ואני חושב שבסופו של דבר, בטווח הארוך הוא יעשה טוב".

קרן טנא: מסתכלים לטווח ארוך

גורמים מקורבים לטנא אומרים, כי הקרן מאמינה באבן קיסר ובכך שיש לחברה פוטנציאל צמיחה משמעותי, והיא סבורה שכניסתה לחברה תאפשר להשיג את הפוטנציאל הזה.

באשר לבעיות שעימן מתמודדת אבן קיסר, אומרים המקורבים, כי אכן החברה מתמודדת עם בעיות לא פשוטות, כולל המפעל בארה"ב, המעיקות על החברה, ויש לפתור אותן. לדבריהם, הדברים נאמרו גם בשיחות עם המשקיעים של אבן קיסר.

ההסכם של טנא עם הקיבוץ הוא לפרק זמן של שבע שנים, כך שלטנא יש עוד חמש שנים וחצי להציב את אבן קיסר על מסלול אחר. במונחים של חברה, זה הרבה מאוד זמן.

באשר למצב המניה, טוענים הגורמים, כי המניה עולה ויורדת, אבל ההסתכלות של טנא היא ארוכת טווח ואינה נעצרת בדוח האחרון, ובסופו של דבר, מה שיגרום לשינוי כיוון שלה הם מהלכים ריאליים, והמהלכים הללו ייעשו.

באשר לתחרות ההולכת וגוברת מצד הסינים, אומרים המקורבים לקרן טנא, כי מאז ומתמיד פעלה אבן קיסר בסביבה תחרותית, והנכס המשמעותי שלה הוא רמה גבוהה של חדשנות ויצירתיות. למעשה, אבן קיסר מובילה את כל עולם המשטחים בהיבט העיצובי.

לדבריהם, "היא קובעת את הטרנדים, ויש לה יכולת לגעת לא רק בכיס של הצרכנים, אלא גם בנשמתם". מעבר לזה, יש לה מערכות הפצה מהטובות בעולם.

עוד אומרים מקורבי הקרן כי כגוף השקעות מקצועי היא מוכנה לכל השקעה ומאמץ שיידרשו באבן קיסר, ומקווה שבסוף התהליך אבן קיסר תמוקם במקום הראוי לה.

באשר ליחסים עם הקיבוץ, אומרים הגורמים כי היחסים מצוינים. גם הדרך המשותפת הקודמת של אבן קיסר והקיבוץ הייתה ארוכה, וגם אז ידע הקיבוץ שהדרך לא קצרה, וכי לאחר שייעשו המהלכים הנכונים, יהיה ביטוי לכך בשווי החברה. "אנשים יודעים שיש קשיים שצריך לפתור אותם. מעולם לא היה מצב של מחלוקת בין הקיבוץ לבין טנא, שלא נפתרה. אחרי שנצלח את הקשיים, נהיה במקום אחר".

כאב הראש שנפתר: פשרה בתביעה של עובד החברה

בינואר השנה דיווחה אבן קיסר כי הגיעה לפשרה בהליך משפטי שנפתח נגדה לפני קרוב לארבע שנים. במסגרת הפשרה החברה תשלם 8.9 מיליון שקל מבלי להודות באחריות, ובכך תשים מאחוריה הליך שבו הייתה חשופה לתשלום של עד 216 מיליון שקל.

מדובר בתביעה ובקשה להכרה כייצוגית, שהגיש עובד שעבד עם משטחי החברה, בטענה כי חלה בסיליקוזיס, מחלת ריאות חשוכת מרפא המתאפיינת בהצטלקות הריאות ובפגיעה בתפקודי הנשימה, וזאת בשל החשיפה לאבק הסיליקה שנוצר בעת עיבוד המשטחים.

בדוח המורחב שלה לשנת 2016, אבן קיסר התייחסה לאותו הליך משפטי וציינה כי לפי טענת התובע, החברה לא סיפקה אזהרות מספקות על הסיכונים ועל צעדי ההגנה הנדרשים בעבודה עם מוצריה, וכן החברה הסתירה, בכוונה או ברשלנות, את הנזקים הבלתי הפיכים שעלולים להיגרם למי שעובד עם מוצריה. התובע העריך כי ישנם 12 אלף איש שעבדו עם מוצרי החברה, ועל בסיס פיצוי של 18 אלף שקל לכל אחד - חישב את היקף התביעה הייצוגית בסך 216 מיליון שקל.

לפני כארבע שנים, פרסם "גלובס" כתבה על עובדי שיש שלקו בסיליקוזיס ותבעו את אבן קיסר. באותה כתבה, צוטט פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות במרכז הרפואי רבין ומבכירי רופאי הריאות בארץ, המטפל בעשרות חולים. קרמר העריך אז, כי בישראל יש בין 200 ל-300 חולים בסיליקוזיס, ולדבריו החולים הללו עבדו עם אבן קיסר.

באותה כתבה דחתה אבן קיסר את הטענות וכן את הקשר בין עיבוד משטחי החברה למחלה, וטענה כי משטחי הקוורץ שהיא מייצרת, עומדים בכל תקני הבטיחות המחמירים בארץ ובעולם, והם בטוחים לחלוטין לשימוש. לטענתה, בתהליך העיבוד יש להקפיד על הוראות בטיחות ברורות וידועות, הקבועות בחוק.

עוד כאב ראש: 30 יורשי חברים תובעים 15 מיליון שקל

עניין נוסף שאיתו מתמודד כעת קיבוץ שדות ים, הוא תביעה מצד קבוצה של כשלושים יורשים של חברי הקיבוץ, הדורשים חלק במימוש החזקות הקיבוץ באבן קיסר. כולם יורשי חברים שהיו בחיים בעת שהתקבלה לטענתם, בשנת 2006, החלטה עקרונית בקיבוץ, בדבר שיוך זכויות הקיבוץ באבן קיסר לחברי הקיבוץ.

התובעים טוענים, באמצעות עורכי הדין חגי מירום, מקבי מירום ושגיא מירום, כי בהמשך לאותה החלטה, במהלך 2013-2014 חילק הקיבוץ חלק ניכר מהתמורות בשל מימוש החזקות באבן קיסר, עד שבשנת 2014 מימש הקיבוץ החזקות בתמורה ל-600 מיליון שקל.

לטענת התובעים, בכל הנוגע לאופן חלוקת הכספים, פרצה בקיבוץ מהומה, וקבוצות אינטרסים שונות החלו לחשב ולברר כיצד ניתן לחלק את רווחי המימוש באופן שייטיב איתן יותר. בסופו של דבר התקבלה החלטה כי יחולקו 50 מיליון שקל ליורשי מי שהיו חברי הקיבוץ ונפטרו כחבריו. לטענתם, החלטה זו היטיבה באופן לא פרופורציונלי עם שתי קבוצות עיקריות: יורשי חברים שנפטרו לפני המועד הקובע (מועד קבלת ההחלטה, ב-2006), וכן חברים חדשים שנקלטו כמה חודשים לפני המימוש והוריהם. הם טוענים, כי בניגוד ליורשים אחרים, הם אינם זכאים ל"מתנה", אלא הכספים מגיעים להם בדין ולא בחסד, ולכן סירבו לחתום על כתב ויתור על טענותיהם, כתנאי לקבלת ה"מתנה". תביעתם מסתכמת ב-15 מיליון שקל, וכן הם דורשים חלק במימושים עתידיים של הקיבוץ.

הקיבוץ, מנגד, טוען באמצעות עו"ד גיל דגן כי קיבל החלטה ערכית ואצילה, להעניק באופן חד פעמי חלק מהרווחים גם ליורשי כל החברים שהיו חברי הקיבוץ מאז היווסדו, ונפטרו בהיותם חברי הקיבוץ. לטענתם, ההחלטה של 2006 ירדה מעל הפרק בהצבעה מאוחרת יותר, והתובעים, בכובעם כיורשי חברים שנפטרו לאחר אותה החלטה, מנסים להסתמך על אותה החלטה ולכפות באופן מלאכותי שיוך נכסים וחלוקת רווחים, כדי להפיק לעצמם תועלת כלכלית נוספת.