אובססיית המסכים של יצרניות הסמארטפונים יוצאת משליטה

הסמארטפון הראשון שלי היה אייפון 4. בכל פעם ששוחחתי בו, הלחי שלי הייתה מעבירה את השיחה למצב השתק. כשהחלפתי לסמסונג S6 אדג' המסך המעוקל והיפה נפל קורבן לאצבעות השמנות שלי, שעד היום מפעילות בטעות וללא הרף את ממשק האדג' הלא-שימושי. מאז לא שדרגתי מכשיר, מחשש להיתקל בטלפונים שמצריכים אפילו יותר מוטוריקה עדינה.

מאותגרי טאץ' כמוני לא מנעו מיצרניות הסלולר להיכנס בשנה האחרונה לתחרות עיצובית אובססיבית. ההכרזה האחרונה בתחום הגיעה מענקית האלקטרוניקה הסינית לנובו, ששחררה אתמול טיזר לטלפון חכם שכמעט כולו מסך. תחום רק במסגרת דקיקה, ללא כל הפרעה מצד חיישן, כפתור בית או עדשת מצלמה, תופס המסך 95% משטחו הקדמי של המכשיר. זהו נתון מרשים, שמותיר את המתחרים הרחק מאחור.

את הטיזר שחרר סגן נשיא לנובו ברשת החברתית הסינית Weibo. צ'אנג צ'אנג פרסם סקיצה בצבעי פסטל של מכשיר ללא שוליים ושמו של הדגם - Lenovo Z5 - משורבט בתחתית. אחר כך הוא הפיץ תמונה של מחצית מהמכשיר שהשקתו צפויה (אם השמועות נכונות) ל-14 ביוני. כשנשאל בשרשור ברשת החברתית איך הצליחה לנובו להגיע ליחס המסך-גוף הזה, שעליו יצרניות אחרות רק חולמות, השיב כי מאחורי ה-Z5 עומדים 18 פטנטים רשומים וארבע פרצות דרך טכנולוגיות שמאפשרות את העיצוב יוצא הדופן.

לנובו היא לא היצרנית הסינית הראשונה שמנסה לדלל את כל מה שמסביב למסך. שיאומי וסדרת ה- Mi Mix הורידו את המצלמה והרמקולים לפס דק יחסית בתחתית המכשיר. בתערוכת המובייל הגדולה בעולם MWC, שמתקיימת מדי שנה בברצלונה, הציגה Bluboo דגם בשם S2, עם מצלמה שניתן לסובב ידנית מגב המכשיר כך שתיהפך למצלמה קדמית, ולהציב אותה מעל המסך. Vivo, יצרנית סינית נוספת, הציגה מכשיר קונספט שנכנס כעת לשלבי ייצור, עם מצלמה נסתרת קטנה שקופצת מחלקו העליון של המכשיר. שני הדגמים משכו תשומת לב והתלהבות, אך יחס המסך-גוף בהם עומד "רק" על 91%. במקרה של שיאומי הנתון עומד על 83%.

מילת המפתח בהקשר הזה היא Bezel, והעיקרון המנחה הוא Bezel-less. המונח מגיע בכלל מעולם התכשיטנות, שם הוא משמש לתיאור החלק העבה בטבעת שתוחם למשל אבן משובצת. בעולם הסמארטפונים הכוונה היא לשוליים שמסביב למסך המכשיר, שלרוב "מחזיקים" את המסך ובהם נמצאים הרמקולים, כפתור הבית וחיישנים שונים. כעת המטרה היא להעלים אותו לחלוטין ולהיוותר עם מסך מלא, ללא כל שוליים.

אצבעות שמנות או לא, רוב הצרכנים אכן רוצים יותר מסך, כפי שהוכיחה גדילת הסמארטפונים בשנים האחרונות מ-4 אינץ' ל-5.5 אינץ' ויותר. ככל שאיכות התצוגה, מהירות הרשת וגם חיי הסוללה מתקדמים, כך המסך המוגדל מועיל יותר לצפייה בתמונות וסרטים. אלא שהטלפון בכל זאת צריך להיכנס לכיס, ויש גבול לכמה שאפשר להגדיל אותו. הפתרון, אם כן, הוא לגדול מבפנים.

 ענקיות הסמארטפונים נלחמות בשוליים

פשרות בדרך למסך

מי שהחלה את המאבק על המילימטרים הייתה סמסונג ודגם ה-S6 אדג' שלה מ-2015, שהראה לעולם שהמסך לא חייב להיות המלבן המסורתי - אלא יכול לגלוש גם לשוליים. ב-S8 כבר ביטלו את כפתור הבית כדי להגיע ליחס מסך-גוף של 84%, ובגלקסי S9+ התעלו במעט על הנתון הזה. אלא שדווקא המתחרה הגדולה אפל היא זו שנחשבת למובילת הטרנד: באייפון 8 (68%) היא ביטלה את שקע האוזניות, ואייפון X כבר הכריז על עצמו כמכשיר עם מסך מלא (82%). אייפון X הוא כרגע הסמל הבולט ביותר של המגמה הזאת, והיצרניות הסיניות - חלקן ממש בגלוי - מתבססות על הקו העיצובי שלו. זה לא צריך להפתיע, בהתחשב בהצלחה שלה זכה המכשיר בסין.

כל זה אולי נראה קטנוני. האם זה באמת עד כדי כך משנה אם שיעור מסך המכשיר עומד על 95% או 80%? זה באמת מה שיגרום לנו ליהנות יותר מהטלפון, ומצדיק את הפשרות שהמטלה הזאת דורשת? לא כולם משוכנעים. די לראות את התגובה החריפה שקיבל אותו אייפון X כשהושק בספטמבר. מילת המפתח כאן היא המגרעת (Notch) בקצה העליון של המכשיר, שבה הוטמנו החיישנים והמצלמה. הרשת ראתה אותו - וגעשה. "סטיב ג'ובס לא היה נותן לזה לקרות", טענו אחדים לגבי העיצוב מעורר המחלוקת. מפתחים עם יותר מדי זמן פנוי אפילו יצרו תוסף כרום שמוסיף את הפס השחור "המכוער" לכל סרטון יוטיוב, כדי ללעוג לחברה.

והפשרה העיצובית היא עוד הבעיה הקטנה ביותר. המסך הוא החלק השברירי ביותר במכשירים, וככל שיהיה יותר ממנו - כך יש יותר מה לשבור. ככל שהשוליים צרים יותר, כך המסך נתון לגחמות מגע האצבעות שלנו, שיסתירו חלק ממנו, ילחצו עליו באופן לא מכוון או פשוט יכתימו אותו בטביעות אצבעות. כך - באופן אירוני - קשה יותר לצפות בסרטים או אפילו לצלם. שוליים זה פשוט עניין של הנדסת אנוש טובה.

יש גם צרות מתחת לפני השטח: החיישנים, המצלמות ורמקולים צריכים להתמקם מחדש, ולפעמים זה לא מעבר חלק. שיאומי נאלצה לפגוע באיכותו של הרמקול שהוזז כדי לפנות מקום למסך. אפל המירה באייפון X את חיישן טביעות האצבע בתוכנת זיהוי פנים, ושלחה את המשתמשים ללמוד סט חדש של מחוות שלא תמיד עמדו במבחן האבטחה. ומצלמת הסלפי במכשיר של Vivo אולי חדשנית, אבל האיכות שהיא מציעה נופלת מהמתחרות.

ולבסוף ישנה סוגיית המחיר. נכון להיום משקיעות יצרניות המכשירים החכמים כמעט שליש מעלויות הייצור שלהן במסכים, מה שהופך אותם לרכיב הבודד היקר ביותר. העלויות האלה מתגלגלות כמובן לצרכן, ובהתאם אייפון X עולה לא פחות מאלף דולר. המחירים של המתחרות אמנם גבוהים פחות, אך היו נמוכים עוד יותר בלי האובססיה למסך.

לא פתרון לשוק הרווי

התחרות העזה בין יצרניות הסלולר הרבות דוחפת אותן למצוא כל הזמן דרכים חדשות להתבלט. להציע את המכשיר הדק ביותר, או העמיד ביותר, או את המצלמות הטובות ביותר, או את איכות התצוגה הגבוהה ביותר. הכל כדי לשכנע את הצרכנים לפתוח את הארנק ולשדרג.

אבל יש גבול לחידושים האפשריים בסמארטפונים שבאמת ישנו משהו, ובמידה רבה הגענו לרוויה. יש כל כך הרבה תכונות שעל חלקן אין לנו אפילו מושג, ומעולם לא השתמשנו בהן. ליצרניות קשה יותר ויותר לבדל את עצמן, ואפילו להבדיל את הסדרות החדשות שלהם מהישנות. הסיטואציה הזאת, לצד השיפור בתוחלת החיים של המכשירים החכמים, מביאים לרגיעה בשוק המשוגע הזה. לפי נתוני Strategy Analytics, ברבעון הראשון של 2018 ירדו מסירות הסמארטפונים בעולם ב-2% לעומת קודמו, שבעצמו הציג ירידה של 9%.

בתוך השוק השברירי הזה מתרכזות היום היצרניות בניסיון העיקש לפתח מסך מקצה לקצה. אז היצרניות ימשיכו לנגוס בשוליים, מילימטר אחר מילמטר,, ולא יפסיקו לעצב עד שכבר לא יהיה יותר מה לעצב. בהנחה שהן יעמדו במשימה הזאת, סביר להניח שנקבל שורת מכשירים שנראים בדיוק אותו הדבר. מה יעשו היצרניות אז?