האם הביטול של מסי ייתן זריקת מרץ מחודשת ל-BDS

ביטול משחק הראווה בין נבחרות ארגנטינה וישראל נתן לישראלים מכת-מחץ מה-BDS באופן שלא זכור בשנים האחרונות. אם בחודש מאי הודיעה השחקנית היהודיה-ישראלית לשעבר נטלי פורטמן שלא תגיע לירושלים לקבל את פרס "בראשית" והדבר התקבל בעצב וזעזוע, הרי שביטול משחק הידידות ובעיקר, אי-התייצבותו של השחקן המפורסם בעולם ליונל מסי, הוא מכה מתחת לחגורה.

פורטמן הדגישה בהודעה שהיא "לא חלק מתנועת ה-BDS ולא תומכת בה, אבל כמו ישראלים ויהודים ברחבי העולם, יכולה לבקר את המנהיגות בישראל בלי לתמוך בחרם כלכלי על המדינה". לדבריה, אז "בגלל שאכפת לי מישראל אני מוכרחה להתבטא נגד אלימות, שחיתות, חוסר צדק וניצול לרעה של כוחות השלטון".

ליונל מסי לא ציין - במסיבת העיתונאים של ההתאחדות לכדורגל אתמול, שם דיברו בשמו - שהסיבה לביטול המשחק היא המתיחות עם עזה, או הפלסטינים בגדה ובטח לא מהלך להפעיל לחץ מסוג של BDS על ישראל. ההודעה הרשמית של ראש התאחדות הכדורגל הארגנטינאי, קלאודיו "ציקי" טאפיה הייתה ששחקני הנבחרת קיבלו איומים קשים על חייהם. שר החוץ של ארגנטינה אמר שמדובר באיומים אשר היו "אפילו יותר קשים מאיומי דאע״ש". שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ציינה אתמול בהצהרה שנתנה כי "לא מדובר פה באירוע של BDS, אלא בסיבה אחת פשוטה: טרור. מדברים פה על איומים קשים על חיי השחקנים".

אולם, בין אם הסיבה היא איומי טרור על חיי השחקנים, או בין אם מסי ושאר הקבוצה הקשיבו בנפש חפצה לכל שונאי ישראל בארגנטינה וספרד, הרי שמי שקטף את הקרדיט לביטול המשחק, הם מובילי תנועת ה-BDS בעולם. זו בדיוק מטרתם: להביא לביטול אירועי ספורט ותרבות בישראל, כאשר בשנים האחרונות הם מבינים שלחץ כלכלי לא יכריע את המדינה. המשמעות מבחינתם היא להביא למקסימום אפקט תודעתי ותדמיתי, באמצעות ביטול אירועי ענק מן הסוג הזה.

רון פרושאור, לשעבר מנכ״ל משרד החוץ ושגריר ישראל בבריטניה וכיום העומד בראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, אומר לנו שהשימוש הישראלי לתיאור ה-BDS ואירועי השבוע האחרון מן העולמות של הטרור אינו מוגזם.

"זה ניסיון פיגוע ברמה הדיפלומטית והבינלאומית, ויש לכך מטרה ארוכת טווח, והיא די דומה לטרור הרגיל. כלומר, לייצר שינוי תדמיתי ופוליטי כלפי ישראל ולגרום פילוג גם בתוך ישראל וכך לערער את דעת הקהל. זה לא קשור למה שהישראלים עשו או לא עשו, ירושלים או חיפה. הם משתמשים בנושא של ירושלים כדי להביא לביטול".

אין שום קשר לאופן שבו אנחנו מתנהלים?

"אני מבין למה הציבור מחפש אשמים בתוך ישראל, ואנשים מכים על חטא ורוצים להאמין שאם היו עושים דברים אחרת, המשחק היה מתקיים, אבל צריך להבין את המסגור הרחב ואת כך שמדובר בפעולה של טרור מדיני.

"הרי מול פיגועי טרור אנחנו ידענו כיצד לפעול: להפעיל מודיעין, סיכול. כאן, במקרה של פיגוע דיפלומטי, המטרה שלהם היא ליצור דה-לגיטימציה לישראל כמדינה ואנחנו יכולים להגיב יותר טוב. למשל, כאשר הפגינו נגד מסי, היינו צריכים להציב הפגנה מנגד. כאשר יש פעילות נוראית בפייסבוק, אנחנו צריכים להציב פעילות נגד. אנחנו זקוקים פה ליחידת לחימה נגד הטרור המדיני. לא כסיסמה, אלא כשיטת עבודה, עם כל המשתמש מכך. איסוף מודיעין על האירועים הבאים שעשויים להתבל, יצירת קואליציות נגד מי שפועלים נגדנו ויכולת תגובה מהירה כדי לשבש את המהלכים שלהם. כבר עכשיו, אנחנו מבינים שעלינו לפעול מודיעינית נגד מי שינסה להוביל לביטול האירוויזיון בישראל".

אתה מתכוון, להקים גוף צבאי ושזרועות הצבא ינהלו ממש מערכה?

"לא, כמובן שלא התכוונתי להפעיל צבא, אבל ללמוד מעולם המונחים הצבאיים תוך שימוש בכוחות החברה האזרחית הישראלית, כולל משרד החוץ ולתכנן פעולות סיכול כפי שעושים בצבא. כלומר, בידוד הזירה, לאתר מי הם אנשי ההפקה, מי רלוונטי בכדורגל, בתרבות, במוזיקה. משם להמשיך ולאתר את האנשים עליהם אנחנו יכולים להשפיע ולהבין שהם לא פועלים בוואקום. הז'רגון הצבאי הוא בהשאלה כמובן כי היום ישראל לא משקיעה מספיק מאמץ באיסוף מודיעין בנושא הפעולות של ה-BDS".

מה אתה אומר לישראלים שמציק להם לשמוע את השימוש במילה טרור בהקשר הזה, שהרי לא מוטלות כאן גופות חלילה?

"אני בהחלט מגדיר את הנושא הזה כטרור, כי המטרה היא לייצר שינוי פוליטי ולפגוע במעמדה של ישראל בתוך משפחת העמים - לעשות הכל כדי להציג את המדינה שלנו כמצורעת. בעבר פעלו כך באמצעות החרם הערבי אך זה לא עבד, והיום הם פונים לבטן הרכה שלנו בניסיון לערער את הערכים שלנו ולפגוע בכך שאנחנו גאים להיות בעלי זהות יהודית וישראלית".

BDS לא מגן על זכיות אדם

יוסי אקרמן, מנהל מחלקת ה-OECD והיחידה להתנהגות עסקית נאותה במשרד הכלכלה נמצא בקשר עם חברות ישראליות ועם חברות בינלאומיות הנמצאות תחת סד הלחצים של ה-BDS. אקרמן טוען שמבחינת ישראל, הפוקוס הכלכלי הרבה פחות מטריד. לדבריו, השיטה של ה-BDS הגיחה לאחר שלא ניתן היה להאשים משפטית את מי שיצרו קשרים כלכליים עם ישראל. "חיפשו האשמה נגדנו אשר אינה משפטית, אלא רעיונית. לכן כל התחום נכנס דרך המחלקה של אחריות תאגידית - גופים בעולם שמופעל עליהם לחץ לא לקיים קשרים עסקיים פה, בשל הפגיעה בזכויות אדם".

לדבריו, "אנשים ברחבי העולם, אשר לא מבינים בפוליטיקה, מתחברים לזה בקלות כי זה נשמע להם כאילו לאנשי ה-BDS אכפת מזכויות האדם, אבל הם לא מודעים לכך שמדובר בקבוצות קיצוניות המנצלות את תחום האחריות התאגידית לצרכים פוליטיים. הרי הפרות זכויות אדם יש בסין וסוריה לדוגמה, וזה לא מפריע להם להמשיך לעשות עמם עסקים".

אתה מרגיש שיש עלייה בלחץ על חברות ישראליות?

"דווקא אין לחץ כלכלי משמעותי. התפקיד שלי הוא לתת כלים לגופים בינלאומיים וישראלים להתמודד, וההמלצה העסקית שלנו היא פשוט לא להגיב. למדנו זאת ממקרה סודה-סטרים, אשר גם כאשר העבירו את המפעל שלהם מיהודה ושומרון, המשיכו לתקוף אותם. כלומר, גורמי ה-BDS לא מחפשים פתרון אלא מחפשים כותרות ותקשורת".

האם צפויות השלכות מדינית או כלכלית בשל ביטול המשחק?

"קשה בשלב כה מקדמי להעריך. לדעתי, זה מחזק את האווירה האנטי-ישראלית, ויחד עם זאת אני מדגיש שישראל לא נמצאת כיום במצב של סכנה כלכלית. חברות גלובליות באות וימשיכו לבוא לפה כי זה כדאי להן כלכלית. הם לא באים כי הם רוצים לעשות טוב למדינת ישראל, אלא כי הם מונעים מבחינה עסקית.

שר הכלכלה אלי כהן, חיזק את הדברים של אקרמן. בשיחה עמנו הדגיש כהן את ההיבט של הקדמה הטכנולוגית. "ב-1967 צרפת הייתה חלק מאמברגו על ישראל והסיבה לכך הייתה בצורך של הצרפתים להמשיך לעשות עסקים עם ספקיות הנפט בעולם, ממדינות ערב. אבל היום? הנפט העולמי פחות חשוב וחברות הטכנולוגיה מניעות את הכלכלה. אני לא חושש מן ההשלכות המדיניות של מה שקרה השבוע. להערכתי, העולם עובר מיד לכותרת הבאה. ברור שבתוך ישראל הסוגיה הזו הפכה להיות מיד חצי-פוליטית ולא נעים לראות את הביטול הזה.

"היינו פה בישראל באיזה שיכרון מסוים, ואני מניח שלא העריכו שיכול להגיע ביטול מן הכיוון הזה ולא עשו פעולות מקדימות, ואז קיבלנו מכה. אבל צריך לזכור שמבחינה כלכלית אנחנו חזקים כיום ויש מספיק מדינות שאולי לא רוצות להודות שהן משוחחות עמנו ומקיימות קשרים, אבל בפועל ישראל משתמשת בכלים הכלכליים והטכנולוגיים כדי לבסס את מעמדה".

ביניים 

ד״ר מיכל חטואל, עמיתת מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי - ה-INSS, אשר המחקר שלה עוסק בסטיגמות של מדינות בזירה הבינלאומית אומרת לנו שההשלכה המרכזית של ה-BDS בזירה המדינית היא דווקא על יחסינו עם התפוצות ועם הצעירים בעולם. גם היא, כמו אקרמן וכהן מסכימה שאין כיום השלכות כלכליות למאבק הזה נגד ישראל ושהפגיעה של הארגון היא בעיקר תדמיתית ובעלת השלכות עתידיות.

לדבריה, לישראל קשה מאוד לאמוד את ה-BDS. "אנחנו יודעים להגיד שהיום אין ל-BDS השפעה בתחומי הכלכלה, המסחר והדיפלומטיה אבל אנחנו רואים שיש תנועה רצינית שפועלת באופן שיטתי לעשות לישראל דה-לגיטימציה, להשחיר אותה ולנדות אותה מהזירה הבינלאומית. עד שאין אירועים מאוד בוטים, כמו זה האחרון, אנחנו לא יודעים מה כן ומה לא שייך ל-BDS. הם כמובן לוקחים קרדיט על הרבה מאוד דברים אבל זה כנראה טבען של תנועות מסוג זה. יש מקרים שאפשר להצביע על התפתחויות שהם "ניכסו" לעצמם והן אינן בהכרח קשורות לפעילות שלהם".

עוד אומרת חטואל, שלמיקום המשחק אין השפעה מבחינת תנועות ה-BDS. "להם זה לא משנה אם הוא יתקיים בירושלים או חיפה. המטרה שלהם היא להחרים את ישראל. לא את הפעילות של ישראל בשטחים. הם אינם מקדמים פתרון של שתי מדינות. היעד הראשון המצוין במצע שלהם זה שיש להחרים את ישראל עד שזו מחזירה את כל האדמות הערביות הכבושות, כדבריהם".

חטואל מוסיפה שהתופעה "מזינה מחלוקות בתוך החברה הישראלית ובין חלקים שונים של העם היהודי. היא גם מחזקת נרטיב פנים-ישראלי של 'כל העולם נגדינו' והופכת את הדיון הפנימי שלנו כאן בארץ למאוד קוטבי. הספרות מתארת תופעה לפיה קבוצה שנתונה למאמצי דה-לגיטימציה נדרשת "לאחד את השורות" בפנים כדי להתמודד עם האיום מבחוץ. מי ש"סוטה מהדרך" מייד נתפס כ"בוגד" בארץ ו"אנטישמי" בחו"ל.

הדבר גם משפיע על הקשר שלנו עם יהדות התפוצות - בפרט יהדות ארה"ב שחלק ניכר ממנה מורכב מאנשים עם דעות ליברליות שיש להם ביקורת על התנהלות הממשלה".