"יפן חייבת שותפים כדי להמציא משהו - וישראל היא התשובה"

שתי השקעות יפניות בולטות בוצעו בתקופה האחרונה בחברות ישראליות: חברת ORIX רכשה בכ-630 מיליון דולר מניות באורמת העוסקת בתחום האנרגיה הגיאותרמית, ומיצובישי טנאבה רכשה את חברת הביומד נוירודרם לפי שווי של 1.1 מיליארד דולר.

אבל חברה יפנית שמבקשת להירשם למסחר בבורסה בתל-אביב היא עדיין תופעה מעוררת השתאות בשוק המקומי. "המכון לחקר האינטרנט" היא החברה שאמורה להיות היפנית הראשונה בתל-אביב - אם הפעם הכל יקרה כמתוכנן - בניגוד לניסיון הקודם, שהסתיים בכישלון ההנפקה בפברואר האחרון. 

בראיון ל"גלובס" מספר ד"ר הירושי פוג'יווארה (63) - בעל השליטה ומנכ"ל המכון לחקר האינטרנט - מה מצא בישראל, מדוע השוק היפני מתאים לטכנולוגיות שיוצאות מישראל ולמה, בעצם, הוא מתעקש על הנפקת החברה בבורסה המקומית.

המכון לחקר האינטרנט פועלת באמצעות החברה הבת IRI יפן וחברות בנות נוספות, ומתמקדת בטכנולוגיות הקשורות לאינטרנט (בעיקר האינטרנט של הדברים - IoT), לאבטחת סייבר ול-AI (בינה מלאכותית). פעילותה כוללת ייעוץ, מחקר, השקעות והפקת כנסים ואירועים בתחומים אלה. בישראל, יש לה קשר חם עם הטכניון: לפוג'יווארה הוענק השבוע תואר "עמית כבוד", בזכות מה שהוגדר כ"מנהיגות בתחומי האינטרנט והתקשורת ביפן", וכן "הוקרה על פועלו החלוצי בהידוק הקשרים החיוביים ושיתופי הפעולה האקדמיים בין ישראל ויפן".

המכון לחקר האינטרנט, כך לפי התשקיף הראשון שפרסמה, התחייבה להעביר לטכניון תרומה של 4 מיליון דולר לתמיכה במרכז למחקר הסייבר, שייקרא על שמו של פוג'יווארה. החברה נהנית במקביל מזכות גישה ראשונה לחברות שייצאו משלוחת הטכניון ביפן בתחומי הרפואה, מדעי החיים, ביולוגיה, מזון והיגיינה, בעניין שיווק או ייצור ביפן של מוצרים שאותן חברות יפתחו.

"נשיא הטכניון הזמין אותי להרצות"

אז איך הכול התחיל? מתי החל פוג'יווארה, איש טכנולוגי ותיק ובכיר לשעבר בחברות הייטק בינלאומיות, להסתכל על השוק הישראלי?

"ב-2016 הוזמנתי על-ידי נשיא הטכניון להרצות שם", מספר פוג'יווארה. "ביקרתי במשרד הנשיא וקיבלתי רושם טוב מאוד מהטכניון, בין היתר מכיוון שבמשרד הנשיא הייתה בובה קטנה של אלברט איינשטיין. תמיד הערצתי את איינשטיין, עוד בהיותי תלמיד בבית הספר, וכשלמדתי את תורת היחסות כשהייתי בתיכון - החלטתי להפוך למדען", הוא אומר.

החלטתו להיות מדען הובילה את פוג'יווארה להירשם לאוניברסיטת קיוטו, והוא החל בלימודי אסטרופיזיקה. אלא שאז הוא שינה את דעתו: "השתמשנו שם במחשבים לביצוע חישובים שנוגעים ליקום, ובעקבות זאת החלטתי להיכנס לתעשיית המחשבים", אומר פוג'יווארה.

לאחר לימודיו, החל לעבוד ב-IBM יפן, אך "עזבתי את IBM שלושה חודשים ושבועיים לאחר מכן", הוא אומר בחיוך. הסיבה הייתה, לדבריו, שבאותה תקופה כל ההחלטות החשובות התקבלו במטה IBM בארה"ב, כך שלעובדים המקומיים נותר רק לבצע את המכירות, ואילו הוא התעניין בעיקר בטכנולוגיה. משם עבר פוג'יווארה לחברת היטאצ'י, והצטרף לקבוצת פיתוח בתחום סופר-מיני מחשב. כעבור מספר שנים הוזמן על-ידי בכירי מיקרוסופט והצטרף לפרויקט של מיקרוסופט ביפן. "נהניתי מתקופת ה-PC והמעבר ממיינפריים ל-PC", הוא מסכם.

העניין שלו בטכנולוגיה הישראלית התפתח בהדרגה. "חקרתי את הטכניון ואת קהילות ההייטק - בעיקר בעמק הסיליקון ובישראל, והבנתי שישראל היא הרבה פעמים המקור לטכנולוגיה, אז החלטתי 'ללכת' עם הישראלים ולהגיע הנה", הוא אומר.

עד כה, הספיקה החברה בניהולו להשקיע בכמה חברות ישראליות, שאת שמותיהן הוא לא חושף, והיא מתכננת להמשיך ולבצע השקעות בישראל בחברות מתחומי הבינה המלאכותית, הרובוטיקה, החיישנים, הבלוקצ'יין ואבטחת הסייבר. "לא חברות בסגנון של Airbnb או אובר; אני מתעניין רק בטכנולוגיה", הוא מדגיש.

איך אתה מסביר את ההתעניינות וההשקעות היפניות בישראל? זו מגמה שתתעצם, או צירוף מקרים?

"אני חושב שזו מגמה. חברות יפניות מחפשות שותף טוב בישראל. עד כה, החברות הישראליות פנו לשותפים בארה"ב ובאירופה, אבל כיום החברה היפנית 'התעוררה', וגם היא רוצה לעבוד עם הישראלים. אנחנו, במכון לחקר האינטרנט, רוצים להיות החלוצים בכל הקשור לשיתוף הפעולה בין ישראל ליפן".

לדבריו, חשוב להבין את המצב ביפן. "עד היום, הצמיחה בכלכלת יפן רדפה אחרי הכלכלה של ארה"ב ואירופה, ועקבה אחרי הכלכלות האלה. לא היינו צריכים להמציא משהו חדש - היינו משנים מעט או משפרים משהו, אבל פחות ממציאים. כידוע, השכר של היפנים גדל בקצב גבוה יותר מאשר במדינות אחרות באסיה, והתמ"ג לנפש אצלנו דומה לארה"ב. לכן, יצרני אלקטרוניקה צרכנית וסמיקונדקטור עברו מיפן לקוריאה ולסין. יפן חייבת להמציא משהו, אנחנו חייבים לייצר תעשייה חדשה בעצמנו, אך לצורך זה אנחנו צריכים שותפים - וישראל היא התשובה מבחינתי".

איך זה יקרה בפועל?

"למכון לחקר האינטרנט יש בסיס לקוחות גדול. תחת המטרייה שלנו יש הרבה ישויות עסקיות. לדוגמה, אני מנהל גם את חברת BroadBand Tower (העוסקת בתחומי ה-Internet data center ונסחרת בטוקיו בשווי של כ-87 מיליון דולר, ש'ח'ו) - שבין לקוחותיה חברת Yahoo! Japan. אנחנו נכנסים שם לשירותים מבוססי האינטרנט של הדברים ולשוק הרכב המחובר (Connected Car), ומזמינים לדאטה סנטר שלנו. השקענו במספר חברות ישראליות, ויש לנו בסיס טכנולוגי ובסיס לקוחות שבנינו ב-20 השנה האחרונות, והאתגר שלנו הוא להגיע עם חברות ישראליות ולפתוח להן שוק חדש ביפן. המדיניות שלנו היא להביא טכנולוגיה מישראל לשוק היפני".

המכון לחקר האינטרנט עוסקת ב-IoT ובבינה מלאכותית, משקיעה בחברות ביומד ועורכת כנסים. איפה הסינרגיה בין כל התחומים?

"הכנסים שאנו עורכים עוזרים לנו מאוד, כי חברות גדולות מציגות בהם. שר התקשורת היפני אמור להשתתף בימים הקרובים בכנס שלנו ביפן. לאחרונה הצעתי לממשלת ישראל לערוך כנס שיכלול גם טקס לכבוד יום העצמאות ה-70 של ישראל. בעזרת הכנסים אנחנו מושכים חברות גדולות לעבוד עם ממשלת יפן ועם ממשלות אחרות, ואנחנו בקשר עם הנהלות בכירות של חברות רבות. זה עוזר מאוד לבנות את בסיס הלקוחות ולייצר קשרי עסקים".

שוק ההון הישראלי מבין היום את הסיפור שלכם?

"אני מאמין שכן, אבל צריך לעשות יותר ויותר. אנחנו עדיין בנקודת פתיחה. אני מאמין שנקודת המפנה התרחשה במפגש בטכניון (שבו קיבל פוג'יווארה תואר עמית כבוד, ש'ח'ו), כי היו שם הרבה בכירים מהתעשייה בישראל, ורבים יצרו איתי קשר לאחר שנאמתי שם".

 לקראת ההנפקה אתם נפגשים בוודאי עם גופים מוסדיים מישראל. מה הם שואלים אתכם?

"'למה בחרת את הבורסה בתל-אביב', זו השאלה הבסיסית. אחר כך שואלים לגבי אחרי ההנפקה: כמה כסף נשקיע ובמה".

ומה התשובות שלך?

"אני חושב שהבורסה בת"א היא שוק שמתמקד בטכנולוגיה יותר מאשר במכירות. במילים אחרות, ההתמקדות היא בתוכן, במהות, ופחות בסוגיות 'שטחיות' יותר. אני מאמין שת"א היא מקום טוב כנקודת כניסה לצעד הבא בצמיחה שלנו. הדיונים שלנו עם המשקיעים מישראל הם בעיקר על הפוטנציאל של הטכנולוגיה".

פוג'יווארה מציין כי נפגש עם הרבה חברות ישראליות, שרבות מהן נסחרות בנאסד"ק או בת"א. "הם המליצו לי להגיע קודם כל לת"א - אם המשקיעים הישראליים יבינו היטב את החברה, הם ישקיעו בה. אחרי זה, לדבריהם, המטרה היא להגדיל את היקפי המסחר במניה, ואז כדאי גם להירשם לנאסד"ק - ואז המשקיעים מישראל יהיו מרוצים".

 בתשקיפים שפרסמתם דובר על השקעות בטכנולוגיות ישראליות מתחומי הרפואה, מדעי החיים והמזון. איך זה משתלב עם פעילות הליבה של המכון לחקר האינטרנט?

"הרקע שלי הוא בטכנולוגיית אינטרנט, אבל זה דבר שמשתנה. אנחנו לפני מהפכה מהירה בתעשייה. היו מספר סוגי מהפכות תעשייתיות: כאלה שקשורות לאנרגיה, כאלה שמבוססות על מדע החומרים והכימייה, והמהפכה השלישית התבססה על טכנולוגיית המחשוב.

"אנחנו עומדים היום בפני המהפכה התעשייתית הרביעית, שעוסקת ב-IoT וב-AI (האינטרנט של הדברים ובינה מלאכותית, ש'ח'ו). המשמעות היא שהאינטרנט יחבר כל תעשייה. עד היום, האינטרנט חיבר רק משרדים, בתים - למעשה, רק אנשים. מעכשיו הוא יחבר הכול, כולל תעשיות כימיות, מדעי החיים, בנייה. הכל משתנה לגמרי. לכן אנו מבקשים לרכוש חברות בריאות, מדעי החיים ומזון. המטרה שלי היא טרנספורמציה דיגיטלית. נשנה הכל לדיגיטל. עד כה, התעשיות האלה לא היו חזקות בתחום הדיגיטלי, ואנחנו נספק להן את הטכנולוגיה של האינטרנט, שתסייע להן לעבור למודל העסקי החדש".

ביניים

לקראת מועד ההנפקה הקודם, המכון לחקר האינטרנט חתמה על מזכר הבנות עם קפיטל פוינט - חברת השקעות הנסחרת גם היא בת"א, בשווי של 68 מיליון שקל - לרכוש מניות בשלוש חברות פורטפוליו שלה: קשת, המפתחת צנתר אבחוני, דיא, מתחום ההדמיות הקרדיולוגיות, ומובייל ווב סרביס, המפתחת תוכנה לתפעול אפליקציות בענן.

במסגרת ההסכם תשלם החברה היפנית כ-1 מיליון דולר תמורת מניות החברות, וקפיטל פוינט הודיעה שבכוונתה לרכוש מניות בהיקף דומה במסגרת ההנפקה של המכון לחקר האינטרנט.

על כך אומר פוג'יווארה: "קפיטל פוינט היא חברה מעניינת מאוד לדעתי. יש לה פורטפוליו נרחב של סטארט-אפים שאפשר להשקיע בהם, והסיפור המרכזי הוא שיכולנו לבחור להשקיע בחברות מעניינות שלה. אני לא יודע מה המשקיעים מישראל חושבים על קפיטל פוינט, אבל דעתי האישית היא שזו חברה מעניינת".

מה למדת על ישראל ועל שוק ההון הישראלי בתהליך ההנפקה?

"הסיבה שבגללה בחרתי בבורסה בת"א היא משום שאני רוצה ללכת עם הישראלים, ואני מאמין לאנשים פה, שהם רציניים וסקרנים לגבי טכנולוגיה. עבדתי הרבה עם אמריקאים, אירופים, קוריאנים, סינים, אבל אני חושב שבתחום זה הישראלים הם בני האדם הטובים ביותר שיש - זה הרושם שלי". 

הכרונולוגיה של הכישלון

אם התכנון המקורי היה מתממש, "המכון לחקר האינטרנט" כבר הייתה היום חברה ציבורית בבורסה בת"א. החברה הגישה תשקיף ראשוני בדצמבר האחרון. בתחילה היא כיוונה לשווי של 220 מיליון שקל "אחרי הכסף", תוך גיוס הון של כ-44 מיליון שקל. אלא שאינדיקציות לביקושים פושרים למדי הובילו את החברה להפחית באופן משמעותי את השווי המבוקש, ל-80 מיליון שקל אחרי הכסף, ואת היקף הגיוס ל-20 מיליון שקל בלבד.

ואולם, אז התברר כי גם הגיוס הצנוע יחסית הזה לא יגיע ברובו לחשבון הבנק של החברה המגייסת. על פי דיווח שהגישה החברה לקראת ההנפקה, יותר מ-12 מיליון שקל מתוך כספי הגיוס (כ-62% מהתמורה בהנפקה המתוכננת) יועדו לתשלומים ולעמלות בגין ייעוץ, ריכוז והפצה הנוגעים להנפקה - לעורכי הדין, רואי החשבון, החתמים והיועצים השונים שמלווים את התהליך (ביניהם משרד עוה"ד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות', משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן והחתמים דיסקונט חיתום). זה כבר היה כנראה יותר מדי מבחינת המשקיעים המקומיים, והביקושים שהם הזרימו ביום ההנפקה היו נמוכים מהמינימום הנדרש. התוצאה הייתה שלא התקיימו הנחיות הבורסה לניירות ערך לעניין שווי ושיעור החזקות ציבור במניות החברה, ועקב כך ההנפקה בוטלה והכסף לא נגבה.

מי שחשב שבזאת הסתיים הסיפור, טעה. חודשיים אחרי כישלון ההנפקה חזרה החברה לניסיון שני, והגישה תשקיף חדש. על פי התשקיף המעודכן, התמחור המבוקש (שעשוי עוד להשתנות עד לביצוע ההנפקה בפועל) משקף לחברה שווי של 152 מיליון שקל אחרי הכסף, והיא צפויה לגייס כ-30.5 מיליון שקל בהנפקה. פוג'יווארה ואנשיו משדרים אופטימיות, ומעריכים שהניסיון השני יצליח, וכעת נותר לראות האם אכן תהפוך החברה ליפנית הראשונה בבורסה של ת"א. 

"אף אחד לא יזכור את השנייה או השלישית"

אחד הדירקטורים בחברה היפנית הוא אלחנן הראל (70), מייסד ונשיא בית ההשקעות הראל-הרץ, שמוגדר כבוטיק השקעות וחברת ייעוץ, המקדם את היחסים העסקיים בין יפן, ישראל והעולם. אם תשאלו את הראל, הרי שהמכון לחקר האינטרנט היא החברה היפנית הראשונה, אך לא האחרונה, להירשם למסחר בבורסה באחוזת בית.

"אני פעיל כמעט 40 שנה בקשר בין ישראל ליפן, וכשפוג'יווארה ביקש ממני להצטרף כדירקטור, ראיתי בזה מחמאה גדולה, כי הוא עושה משהו שיהיה אבן דרך. להיות החברה היפנית הראשונה בבורסה בת"א זה משהו שייזכר; אף אחד לא יזכור את החברה השנייה או השלישית שתגיע, כי הן יהיו חלק מגל רגיל, והרי להיות חלוץ זה חלק מהתרבות ומה-DNA שלנו, אנחנו מדינה של חלוצים", הוא אומר.

בהקשר נרחב יותר הוא אומר, שהיום ישנן 70 חברות יפניות שפועלות ישירות בישראל, לעומת 15 בלבד רק לפני 3-4 שנים. "אין שום מכשול לאותן חברות להירשם למסחר בת"א. לדוגמה, TDK בנתה מפעל חדש בכרמיאל, וזה יכול להיות צעד מתבקש עבורה לגייס עבורו הון בת"א. פנסוניק מסתכלת על טכנולוגיה ישראלית ויכולה להפוך את ישראל ל-hub שלה לאירופה. מה שפוג'יווארה עושה זה להרים דגל ליפנים אחרים שיגיעו אחריו", הוא מוסיף.

"אגיד משהו שהקולגות היפניים שלי אולי לא יאהבו לשמוע: היפנים לא המציאו משהו משמעותי ב-20 השנה האחרונות. יפן הפכה למדינת me too (חקיינית, עוקבת, ש'ח'ו'), ועל-ידי הרישום לבורסה בת"א, אולי פוג'יווארה יסמן את הדרך לחברות me too נוספות".