שלא יהיה ספק: העסקה להעברת השליטה בחברת שיכון ובינוי מידיה של שרי אריסון לידיו של נתי סיידוף, שחקן חדש, היא מבורכת למשק הישראלי. כמה שיותר שחקנים חדשים במשק הישראלי, וכמה שפחות כוח בידיים בודדות - הרי זה מבורך.
יתר על כן, בעלי בנקים שמחזיקים גם בחברות ריאליות זה מתכון לצרות ולשפע של ניגודי עניינים מול מתחרים. גם העובדה שבנקים יכולים עדיין להחזיק בהחזקות מיעוט בחברות ריאליות איננה בריאה - ובכלל הערבוב בין בנקאות לעסקים ריאליים, בין אם ישירות (באמצעות הבנקים) ובין שבעקיפין (באמצעות הבעלים של הבנקים) איננו בריא, במיוחד במשק הישראלי, משק קטנטן שבו כולם מכירים את כולם. זאת ואף זאת: ייתכן ששרי אריסון מסמנת את דרכה החוצה גם מבנק הפועלים בעתיד. נחיה ונראה.
אלא, שיש לי תמיהה אחרת בנוגע לעסקה. שימו לב לנתונים שלה: אריסון השקעות מוכרת לסיידוף את השליטה בשיכון ובינוי (47% מהמניות) תמורת סכום עגול של 1.1 מיליארד שקל, לעומת שווי שוק של 1.27 מיליארד שקל. המשמעות היא שאריסון מכרה את השליטה בשיכון ובינוי בדיסקאונט של כ-15% על מחיר השוק. ועוד משמעות: עוד לפני שהושלמה העסקה (45 ימי עסקים לפני החוזה), נתי סיידוף יכול להיות מאושר - הוא הרוויח, אמנם "על הנייר", תוך יום אחד כ-200 מיליון שקל!
מה גרם לשרי אריסון וליד ימינה אפרת פלד, מי שמנהלת בפועל את קבוצת אריסון, להעניק דיסקאונט כה נדיב על חברה ותיקה ודי מצליחה? לא ממש ברור. התירוץ של אריסון ופלד הוא הפרשה באפריקה, שמעיבה על שיכון ובינוי ועלולה לגרור את החברה לעוד הפרשות ומחיקות. זה תירוץ די תמוה וקלוש. מחיר שוק הוא מחיר שוק, ונכון להיום מחיר השוק מגלם את היתרונות והחסרונות של שיכון ובינוי, ואפשר להניח שגם את הציפייה להתפתחויות שליליות באפריקה. אלו השווקים, אז למה להעניק לסיידוף כזו מתנה? ומה עם קרקעות היסטוריות של החברה עם פוטנציאל השבחה אדיר בישראל? זה לא מקזז את ההשפעה השלילית של הפרשה באפריקה?
הטיעון הבא הוא חוק הריכוזיות, שהגביל את שיכון ובינוי בגלל החזקתה של אריסון בבנק הפועלים ולכן אילץ את אריסון למכור את החברה. איזה מין תירוץ זה? נהפוך הוא - סיידוף הרי מקבל עכשיו חברה שמשוחררת מכל ההגבלות של חוק הריכוזיות, וזה אולי היה צריך לאלץ אותו, במו"מ עסקי נכון, לשלם פרמיה על שיכון ובינוי, ובוודאי שלא לקנות את החברה בדיסקאונט.
בדרך כלל מכירה בדיסקאונט משקפת את הלחץ של המוכר, אולי בגלל צרות אחרות בעסקיו, אולי בגלל מינוף יתר או סיבות אחרות. הלחץ הזה למכור ומהר גורר את המוכר להציע הנחה על מחיר השוק. אבל זה לא המקרה, אריסון לא נדרשה עתה למכור את שיכון ובינוי בגלל חוק הריכוזיות - רק בסוף 2019 אמורה להיות ההחלטה, ואז היא הייתה צריכה למכור את אחת החברות שבשליטה באופן מיידי (בנק הפועלים או שיכון ובינוי) - כך שהיה לה מרווח זמן די גדול. אריסון היא גם אישה עשירה מאוד שאיננה לחוצה למזומנים, וגם הטיעון כי 100 או 200 מיליון שקל פחות או יותר זה כסף קטן בשבילה, אינו מתקבל על הדעת. מדובר בעסקים, לא בפילנתרופיה. אוקיי, במסגרת העסקה ביקשה אריסון מסיידוף לתרום כ-25 מיליון שקל לטובת הקהילה והחברה. למה היא לא ביקשה לתרום את מלוא הדיסקאונט לטובת הקהילה והחברה?
המסקנה שלי מהעסקה הזו היא שאפרת פלד ניהלה מו"מ תמוה בלשון המעטה - ונתי סיידוף לא האמין כנראה על כל הטוב הזה שנפל עליו, ולכן הסכים לתרום 25 מיליון שקל.
ככה לא עושים עסקים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
