"ההמלצה שלי לראשי מועצה היא לא לפגוש קבלנים"

מוטי דלג'ו, ראש המועצה האזורית דרום השרון, מסכם 24 שנים בתפקיד • בראיון ל"גלובס" הוא מספר כי נחלה ביישוב יוקרתי שלקח פעם למכור חודשיים, לוקח היום גם שנתיים, מסביר מדוע המועצה חייבת להיפרד מצור-יצחק, ולמה אף פעם פקחים של המועצה לא היו אצלו בלשכה (רמז: אפילו מחסן של עובד מועצה הרסנו)

ד"ר מוטי דלג'ו/ צילום: איל יצהר
ד"ר מוטי דלג'ו/ צילום: איל יצהר

בכל פעם שהקבלן אשר אלון רואה את מוטי דלג'ו, הוא חוזר ואומר לו כמה הוא שמח שהפסיד לדלג'ו בבחירות לראשות המועצה האזורית דרום השרון בשנת 1994, והשניים צוחקים. "זה די ברור מי מאיתנו עשה כסף", אומר דלג'ו, שמסיים 24 שנים בתפקיד. לאחרונה הודיע דלג'ו (74) כי לא יתמודד בבחירות הקרובות לקדנציה נוספת. בראיון פרישה ל"גלובס" הוא מסכם תקופה, וגם סוגר כמה וכמה חשבונות.

למה החלטת לפרוש בעצם? לראש מועצה אין אופוזיציה כמו לראש עיר.

"את צוחקת? אם ארצה לנוח בפנסיה, אולי אלך להיות ראש עיר. זה נכון שבמועצה אין קואליציה ואופוזיציה, אבל במועצה יש 30 יישובים, 20 מהם מושבים, שבעה קיבוצים ושלושה ישובים קהילתיים. לכל יישוב יש אגודה ודרישות. זה להתמודד עם מסה של גופים ייצוגיים. האפשרות לתת מגוון של שירותים במועצה אזורית היא אחרת מהעיר. המרחקים הם אחרים, ובגלל שאני לא בדרום לא ישוו אותי לאופקים, ישוו אותי לרעננה. לא מזמן קיבלתי טלפון ב-12 בלילה, וכשעניתי לא הייתה תשובה. זה לא שמשנה לי מי ומה היה בצד השני של הקו. זה העובדה שלאנשים ברור שאפשר להתקשר בכל זמן".

המועצה האזורית דרום השרון היא איחוד של שלוש מועצות אזוריות: הירקון, מפעלות אפק, השרון התיכון - שאוחדו למועצה אחת ב-1980. סוגיית איחוד הרשויות הייתה וממשיכה להיות נושא בוער בחייה של המועצה האזורית. ב-2003 צורפה למועצה גם המועצה המקומית רמות השבים אולם באופן אבסורדי, היישוב היוקרתי, שמתגוררים בו בעלי ממון, חלקם אנשי עסקים ידועים במשק הישראלי, לא הביא נחת לקופת המועצה. תביעות לפיצויים שהגישו בעלי נכסים בישוב נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד-השרון בגין הקמת כבישים בסמוך לרמות השבים, הגיעו לפתחה של מועצת דרום השרון כאשר היישוב סופח אליה, ובסופו של דבר נאלצה המועצה לשלם מקופתה 6.5 מיליון שקל פיצויים לתושבי היישוב.

בתקופת דלג'ו נבנו שלושה יישובים חדשים בתחום המועצה: מור יצחק, מתן וצור-יגאל שאוחד לבסוף עם כוכב יאיר. "האיחוד של היישובים היה הצלה של כוכב יאיר אחרת היה הופך להיות כפר זקנים", אומר דלג'ו. אך ללא ספק היישוב המשמעותי מהשלושה הוא צור-יצחק. עם הקמתו נכללו לראשונה בתחום המועצה בניינים בבנייה רוויה.

לא הצלחת במאבק לגריעת צור-יצחק מהמועצה.

"המועצה האזורית יכולה להכיל יישובים קהילתיים", אומר דלג'ו. "יש לנו את נירית עם 300 יחידות דיור. מתן עם 900 יחידות דיור. ואפילו יכולנו להכיל את צור-יגאל עם 1,300 יחידות דיור. אבל כשיום בהיר אחד אנחנו אמורים להכיל ישוב של 2,800 יחידות דיור בבנייה רוויה של 15 ו-17 קומות, שעוד אמור להגיע ל-3,000 יחידות דיור, זה לבד 12 אלף תושבים, כשכל תושבי המועצה זה 32 אלף - זה אומר שהמועצה תשנה את אופיה, ובמידה מסוימת לא תוכל לתת את השירותים לתושבים כפי שהם אמורים לקבל.

"לא רק שהממשלה לא עשתה הסכמי גג, היא גם לא תמכה בשקל אחד בהקמת צור-יצחק, כאשר יישוב בהיקף כזה הוא נטל עצום על המועצה. אני סבור שצריך לגרוע את צור-יצחק מהמועצה ולאחד אותה עם צור-יגאל כוכב יאיר, ואכן הוקמה ועדת גבולות ולתחושתי הגיעה למסקנה הזו בדיוק. נכון להיום הוחלט שהוועדה לחקירת גבולות תמשיך את עבודתה אחרי הבחירות".

בעצם המדינה השקיעה מיליונים בהקמת חריש, ואפס בהקמת צור-יצחק?

"יש ליד כוכב יאיר אזור ששיך לדרום השרון, שמופיע כשטח למגורים שמשרד השיכון קידם בו בעבר את מקב"ת שרבט. אם היו נותנים רק 20% ממה שנתנו לחריש, אפשר היה להקים אותו. אבל בגלל שאנחנו במרכז הארץ והתושבים 'עשירים' אז אין מימון".

"הבעיה בהליך התכנון במדינת ישראל, שיש תכנון ויש פוליטיקה של התכנון. אם לפני 20 שנה מה שעמד במוקד התכנון זה הכלכלה והאדריכלות והפוליטיקה הייתה בשוליים, בשנים האחרונות יש הפרה של האיזון שהיה, והחלק של הפוליטיקה הוא המשקל העיקרי בהחלטה. התוכניות מקצרות דרך, מדלגים על שלבים מאוד חשובים של שקיפות, של שיתוף. אם את שואלת אותי, לאנשים במוסדות התכנון בעוד 10-15 שנה, יהיו על מה להכות על חטא, וכולנו נשאל את עצמנו איך לא התעוררנו בזמן? כשאתה מגיע לות"ל למשל, לדון בתוכניות לתשתיות כמו הקמת תחנות כוח, אז אומרים לך כבר קיבלנו החלטה. אז למה הזמינו אותי?"

מקבלי ההחלטות יגידו שאתה מייצג את תופעת ה- NIMBY שכולם רוצים תשתיות רק לא ליד הבית שלהם.

"זה הדבר האחרון שניתן לטעון נגד המועצה האזורית דרום השרון ונגדי. כל הכבישים הכי משמעותיים בארץ עוברים אצלנו. כשדיברו על כביש 6, אני סייעתי באישור והמימוש של התוכנית. וכשאמרו שצריך להעביר אצלנו צינור גז שייתן פיתרון לביוב של כל קלקיליה, אז גם תמכתי. אבל תחנת חשמל אפשר בהחלט להעביר לפריפריה, ולא אל המותניים הכי צרות של מדינת ישראל. בין הים לקלקיליה זה בסך-הכול 13 ק"מ. וברצועה הזאת להכניס כל-כך הרבה תשתיות - רכבת, חשמל, אין כמעט תשתית שלא קיימת ברצועה הזאת שעוברת בתחום המועצה שלנו".

אז למה בכל זאת מאשרים מהר ולא סופרים את ההתנגדות שלכם?

"כי הממשלה בריצת אמוק למתן פתרונות דיור, וגם אלה שמופקדים על התכנון, שפעם היו אמונים רק על התכנון, היום מושפעים מהפוליטיקה שמלמעלה. למעלה מעשור אני חבר בוועדה המחוזית, ואם פעם אנשי המקצוע היו משמיעים עמדות שלעתים מנוגדות לעמדת השר, היום הם זורמים עם רוח המפקד. האווירה הזאת, כאילו כולם רוצים שמחירי הדירות יירדו, היא אבסורדית. הרי 70%-80% מהציבור הם בעלי דירות. אם מחירי הדירות ירדו אז 20% ייהנו מזה, וכל השאר ייפגעו. נכון שהייתה עלייה גדולה במחירי הדירות, ובמספר המשכורות שצריך כדי לקנות דירה. לצד כל זה, גם הדור הצעיר בשונה מאבותיו מתייחס לנושא של חיסכון לעתיד בצורה פחות אחראית מהדור הקודם. זה בא לידי ביטוי בישיבה במסעדות, בנסיעות לחו"ל, ובאווירה שיוצרת הממשלה כאילו לא צריך לחסוך. ככה זה התחיל ביוון. "אכול ושתה היום, כי מחר נמות", בדומה לאווירה שיוצרות הרשתות החברתיות. אם פעם אף אחד לא ידע כלום, היום כולם יודעים שהלכת למכולת, באיזה מלון ישנת, ואיזה בגד קנית, וזה גם תורם לפתיחות ולמוחצנות של האדם".

"אין הרבה עסקאות במושבים"

איך קצב תחלופת התושבים במושבים?

"עד לפני כמה שנים הנחלות במושבים נחשבו לאטרקטיביות ורמת המחירים קפצה משמעותית. אנשים עם יכולת כלכלית גבוהה רצו דונם ליד הבית ובריכה ושילמו מיליונים רבים על כל נחלה שהוצעה למכירה. מרגע שצצו המגדלים הגבוהים בתל-אביב, שהציעו פנטהאוזים של 400-300 מ"ר, אותם בעלי אמצעים ששקלו לקנות נחלה במושב, אמרו לעצמם שהם יכולים לקבל את אותו דבר - שטח גדול, בריכה וגם בית קפה מתחת לבית, וקיבלו החלטה ללכת למגדלים. לכן במושבים, בשונה מבעבר, מזה שנתיים וחצי אין הרבה עסקאות. אם בעבר כל נחלה שמתפרסמת מיד הייתה נמכרת, זה כבבר לא כך וישנה עצירה וגם ירידת מחירים מתונה. אם פעם לקח חודשיים למכור נחלה, היום לוקח גם שנתיים.

"הסיפור של היחידה השלישית שניתן למכור הוא לא כך כך פשוט. את היחידה השלישית ניתן להקים במסגרת הנחלה של 2.5 דונם. אבל ברגע שלנחלה מתווספת יחידה שלישית שלא גר בה בן ממשיך, הנחלה הופכת נכה.

"אנחנו עובדים היום על תוכנית מתאר כוללנית למועצה, שהמטרה שלה היא בעיקר לשמור על שטחים פתוחים, לשמור על חקלאות ושטחים מעובדים. האינטרס הגדול לשמור על השטחים שלנו פתוחים הוא דווקא של המגזר העירוני, של כפר-סבא, הוד-השרון ופתח-תקווה. אם זה לא יקרה, נמצא כולנו את עצמנו בתוך סלמת בטון, ולא נראה לי שזה משהו שהמגזר העירוני מעוניין בו".

בוא נגיד את האמת. הרבה מהמושבים והקיבוצים, בטח באזור המרכז כבר מזמן לא עוסקים בחקלאות, וישנה ביקורת גדולה על הקרקעות שנתנה המדינה לקיבוצים, על עצם זה שבן ממשיך מקבל מתנה שהבן בעיר חולם עליה, ובכלל על צורת החיים שגוזלת משאב קרקע, מחייבת נסיעות ארוכות ברכב, ולא תואמת את המציאות התכנונית של היום, שמקדשת את נושא עירוב השימושים.

"אז בואי נדבר על הקשת הדמוקרטית, שעשתה נזקים גדולים להיצע הקרקעות. הקשת הדמוקרטית פנתה לבית המשפט בטענה שהמחיר שמשלמים לחקלאים בגין הפשרות קרקע בקיבוצים הוא גבוה, ושמתנות אם כבר, צריך לתת לאוכלוסיה החלשה בחברה. בפסק הדין הקשת הדמוקרטית הצליחה רק במחצית ממה שהיא דרשה. לחקלאים הורידו את גובה הפיצוי, אבל האוכלוסיה החלשה שהקשת הדמוקרטית דיברה עליה לא קיבלה כלום. מה כן כולם קיבלו? עליה במחירי דירות כי הפסיקו לבנות ומחירי הקרקעות עלו. צדק בין-דורי זה גם להשאיר שטחים לתכנון לדורות הבאים".

ומה עם המתנות שהקיבוצים והמושבים קיבלו? קרקעות, בן ממשיך.

"אי-אפשר שכל המדינה תהייה מגדלים. יש בכל העולם סוגים שונים של התיישבות ומגורים. חשוב שיעבדו וישמרו על השטחים הירוקים. ואם השטחים האלה היו בתחומי הערים, דונם אחד לא היה נשאר במרכז. אם רוצים ששטח יישאר ירוק, הוא צריך להיות בתחום המועצות האזוריות. למרות חוזקה של מדינת ישראל, כשיש בעיה עם ירקות, פירות, ביצים או בשר, היא לא יכולה להיעזר בגבולות שלה. זה לא חוכמה להגיד שבזמן מסוים ניתן לייבא ביצים מטורקיה. בשוק האירופאי שיעור התמיכה בחקלאות הוא פי 2.5. מישראל. החקלאות פה מפוארת אבל מצב החקלאים לא טוב. פעם מ-30 דונם אפשר היה להתפרנס, היום מ-300 דונם אי-אפשר להתפרנס. המחירים של הכול עלו, חוץ ממוצרי החקלאות. עד לפני 30 שנה, בית בישובים היוקרתיים פה עלה כמו דירה בפתח-תקווה. אני מכיר אנשים שמכרו דירה בפתח-תקווה וקנו נחלה באותו כסף".

ומה עם הצורך בהגדלת היצע הדיור והורדת מחירי הדירות?

"יש מספיק קרקעות לבנייה, רק צריך לזכור שהקבלנים והיזמים מחליטים להוציא את זה בקצב שלהם. אם אני כחקלאי, מגדל עגבניות והמחירים נמוכים, אני לא יכול לעשות כלום. רק לזרוק את העגבניות. לעומת זאת קבלן יחליט לפתח 500 יחידות דיור, ועוד שנתיים לשווק 300 נוספות. על ידי כך הוא גם קובע את המחיר בשוק. ויחד עם זאת הרבה מועצות אזוריות מוכנות להעביר קרקעות לטובת פיתוח עירוני".

ישנה טענה וגם לא מעט יוזמות להעביר הכנסות מאזורי תעסוקה בתחומי המועצות לערים הסמוכות.

"לפני שנים מספר העברתי החלטה במרכז המועצות האזוריות שאנחנו בעד אזורי תעסוקה מניבים משותפים, אבל בדגש על חדשים. לא שיבואו לאזור תעשייה קיים שהשקענו בו את כל משאבי המועצות ויגידו לנו 'תנו מההכנסות'. באזורי תעסוקה חדשים, שמוקמים במשותף, אני בעד חלוקת הכנסות ואפילו שהחלק הדומיננטי לא יילך למועצות. אבל לפגוע במי שעבד קשה ועובד קשה עד היום - זה פסול".

תן דוגמה למשהו שהרגיז אותך?

"כל מיני חברות התחילו לשווק קרקעות חקלאיות פרטיות, ביישובים כמו שדה ורבורג, רמות השבים, צופית, גבעת חן ונווה ירק. יום אחד התקשר אליי יו"ר האגודה של שדה ורבורג, ושאל אותי אם זה נכון שאנחנו מקדמים תוכנית בשדות שסמוכים ליישוב. אמרתי שאני לא יודע ושאבדוק. מהר מאוד הבנו שהמשווקים של הקרקעות האלה מספרים שמדובר בקרקע עם פוטנציאל לבנייה ושהם יגישו תוכניות. דאגנו לכך שיובהר לכל מי שפנה בצורה מאוד ברורה, שהקרקע היא קרקע חקלאית, שאין לגביה שום תוכנית, ומי שמשלם לחברות האלה כסף על הבטחות, שם את כספו על קרן הצבי".


"אין יותר שחיתות מאשר לפני 20 שנה"

יש לא מעט ראשי רשויות מקומיות שמתנהלות חקירות פליליות נגדם. הופתעת?

"הופתעתי. לצערי, עד לפני חמש שנים התופעה הייתה רק אצל ראשי ערים, אבל היא הגיעה גם לראשי המועצות. אני מצטער לשמוע על ראשי רשויות שחשודים בפלילים, כי זה פוגע באמון של הציבור בראשי רשויות, ופוגע ברשות המקומית בכלל. בשיחות סלון אני שומע שאומרים ש'אין אחד שלא גונב' ושה'פיתויים גדולים', ואלה אמירות קשות. חלק מהעניין נובע מהתקשורת, שנותנת נפח גדול לתופעה בשונה מבעבר. היום אין יותר שחיתות ממה שהיה לפני 20 שנה, פשוט היום נתפסים יותר משום שמערכות האכיפה השתכללו וגדלו. המשמעות שתופסים יותר. דבר אחד חייבים לעשות הוא לקצר את זמן החקירות וההחלטות להמשיך או להמשיך בהליכים, כי נגרם עוול קשה מאוד לאנשי ציבור שבתחילת הדרך עלו חשדות נגדם, ולאחר מכן התברר שלא היו דברים מעולם, כמו למשל ראש עיריית חיפה לשעבר אריה גוראל שרצה להתמודד, נחקר בחשדות, ולאחר שהוחלט לסגור את התיק נגדו, הוא כבר לא יכול היה להמשיך ולהתמודד".

בוא נדבר על הבעיות במגזר הכפרי - ראש מועצה הוא גם יו"ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה, חותם על היתרים וצווי הריסה, כשכולם מכירים את כולם.

"בשנים האחרונות תפקוד הוועדות השתנה וגם השקיפות של התהליכים. ישנה חובת פרסום של ההחלטות והדיונים באינטרנט, ובעצם לכל אחד יש אפשרות לראות כל תוכנית של אחר, למעט במקרים של צנעת הפרט.

"הקריטריונים מבחינתי לאישור תוכנית באופן נקי, הם שקודם כל שהתוכנית תהיה ראויה, תעמוד בחוקי התכנון והבנייה, אבל הדבר הכי חשוב הוא לענות על השאלה: אם את התוכנית היה מגיש מישהו אחר, האם הייתי מאשר אותה או לא. אם התשובה היא כן, אין בעיה. אני תמיד אומר שראש רשות צריך מראה בלשכה. שכשהוא יסתכל בה, תמיד יראה את עצמו".

צור יצחק / צילום: תמר מצפי
 צור יצחק / צילום: תמר מצפי

ומה עם הפיתויים? כולנו יודעים שיש פיתויים. בעיקר בנדל"ן.

"ההמלצה שלי לראשי מועצה, ככל שניתן, לא לפגוש קבלנים, ואם כן אז לא לבד אלא בנוכחות המהנדס, האדריכל והגזבר. התפקיד של אנשי מקצוע ברשות, הוא לא רק למלא את המקצוע שלהם, אלא גם לשמור על מינהל תקין, כשראש הרשות נמצא במערכת לחצים לא קטנה. אם אתה מפגין עמידה בלחצים ואתיקה מההתחלה, אז כבר לא ינסו להציע לך כלום גם בהמשך. אני לא דוגל בהעסקה של גמדים כדי שאתה תיראה ענק. אני בעד להעסיק אנשים מצוינים, 50% מהמנהלים במועצה אגב, הן נשים".

מה לגבי אכיפה של עבירות בנייה. כולם מכירים את כולם.

"בשנות ה-90 הממשלה עצרה את כל האשראי שניתן לחקלאים, שמצאו את עצמם בלי פרנסה ונפגעו קשות, ומיד לאחר מכן התחילו פשיטות רגל. חלק מהחקלאים התחילו להשתמש בלולים שהתפנו למחסנים במטרה להשכיר אותם ולהתפרנס. היום העבירות נאכפות, והתופעה הצטמצמה, אם נעלה מסוק לאוויר, נראה הרבה פחות עבירות מבעבר, ורוב העבירות שנראה יהיו בעיקר מיישובי המגזר הערבי. אם אצלנו יש ועדה לתכנון ובנייה, אצלם יש ועדה לבנייה ותכנון, כי קודם כל בונים ואחר-כך שוברים את הראש. אצלנו ננקטו צעדים של אכיפת החוק הן על ידי רמ"י והן על ידי הוועדה המקומית. מקומות לא חוקיים שמתנהל נגדם הליך כמו חנדל'ה בגבעת חן - כף רגלי לא דורכת שם. אפילו נגד עובד מועצה שגר בחגור, ניהלנו הליכים והרסנו מחסן לא קטן בכלל. אני דואג לכך שהתובע העירוני וגם פקחי המועצה לא ייכנסו אליי לחדר, שלא ישתמע שאמרתי להם משהו, או שהם פירשו משהו גם אם לא אמרתי כלום".


מי יזם את גדר ההפרדה?

מעל ראשו של דלג'ו תלוי מכתב מיוני 2003 עליו חתום עמיקם סבירסקי, ראש היחידה להתיישבות ותשתית לאומית במשרד הביטחון. "שלום לך ידידי, בתאריך 8 ביוני 2003 ביקרנו עם שר הביטחון רון שכנר במועצה כדי לשמוע ולהבין כיצד נערכת המועצה ויישוביה הסמוכים למרחב התפר לתפיסת הביטחון החדשה עם העברת האחריות לצה"ל.

"במהלך הדיון שהתקיים במשרדך מצאתי לנכון לציין ולהדגיש שהאיש שיזם דחף ושכנע בהקמת מכשול ההפרדה הביטחוני בתוואי הנוכחי (סאלם-צומת קאסם) היית אתה. מוטי, רבים קופצים על העגלה במהלך נסיעתה וקושרים לעצמם כתרים, אך אנו יודעים שללא פעילותך העקשנית מול שר הביטחון הקודם בנימין בן אליעזר, מול מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון והצלחתך להנהיג את ראשי המועצות בקו התפר אולי לא היינו במקום הזה היום".

הרקע למכתב הוא בעיות ביטחון מהן סבלו תושבי ישובי המועצה, שהתאפיינו בפריצות לבתים וגניבת ציוד חקלאי, בעיקר בשל סמיכות לישובים הפלסטיניים כמו קלקיליה הגובלים בקו התפר. לצד הבעיה המקומית, באותה תקופה נרשמו מספר רב של פיגועים, גם באזור בית ליד, מה שתרם לדלג'ו לגייס תמיכה נרחבת של ראשי רשויות לאורך קו התפר, ושל חברי כנסת להקמת גדר הפרדה בטחונית שתהווה חיץ בין ישובי המועצה לתחומי הרשות הפלסטינאית. לימים, בהובלת ראש הממשלה דאז אריק שרון, הוקמה גדר ההפרדה בעיקר לאורך הקו הירוק, במטרה מוצהרת למנוע חדירת מחבלים לתחומי ישראל.