"אני לא עובדת בשביל אף אחד"

שירה טוויג, בת 17, היא מקעקעת מקצועית, שמסרבת לקבל לקוחות מתחת לגיל 18 ולא מבינה את החברים שלה, שמוותרים על התחביבים שלהם לטובת מבחנים • צפו בפרק ראשון בסדרה "הנוער העובד" של שירי דובר

שירה טוויג
שירה טוויג

"כשהייתי בכיתה ח', כל החברים שלי שהיו שנה-שנתיים מעליי, התחילו ללמוד למתכונות ולבגרויות. ראיתי איך כולם נכנסים לאטרף. הייתי רק בת 13 ולא הצלחתי להבין למה הם זרקו לפח את כל התחביבים שלהם, והתחילו לפתח עשייה מוזרה של שינון חומרים וגם לסבול מזה. הם הפסיקו לעשות מה שהם באמת אוהבים. אז החלטתי שאני לא מתכוונת לגשת לבגרויות, ומאותו רגע לא ניגשתי יותר למבחנים, והגעתי ללימודים בעיקר לשם החברה". כך מספרת שירה טוויג, בת 17 מראשון לציון שכיום עובדת כמאפרת ומקעקעת.

היתה לשירה גם התנסות בעבודה שגרתית יותר: "פעם אחת התייאשתי ונכנסתי לאטרף של חיפוש עבודה, הלכתי על אחת מבין אופציות ספורות לנערה בגילי - עבודה בגלידריה. התפטרתי אחרי שעה וחצי. אפשר לקרוא לזה חוצפה או התנשאות, אבל הבנתי שאסור לי להתפשר על מצב שבו מפקדים עליי, דורשים ממני הרבה מעבר למה שצריך, וכל זה תמורת 21.45 שקל בשעה.

היא לא עובדת בשביל אף אחד

"משם נתתי פוש והתחלתי לעבוד ברצינות, לקחת את הזמן שלי ברצינות ולהבין שהוא שווה כסף. ברור לי שיהיו לי עוד הרבה עסקים בחיים, ולא בהכרח אתפרנס ממה שאני עושה כרגע, אבל העיקר שאהיה עצמאית ורגועה".

שירה עזבה את בית הספר ומגיעה לשם מדי פעם, אבל לא לומדת.

"אני חושבת שלפני שידעתי מה בדיוק ארצה להיות, ידעתי מה לא - אני לא רוצה להיות שכירה. של אף אחד. אני בת 17, ההורים שלי משלמים על המחייה שלי ואין לי מחויבות כמו שכר דירה או משפחה להאכיל. נבהלתי מהמחשבה שאנשים באמת מבלים ככה את כל החיים שלהם. נוצר בי פחד ענק להתבגר ולמצוא את עצמי מבלה את חיי מתחת לנורות פלורסנט, מול מסך משמונה בבוקר עד הפנסיה. להתעורר מאוחר מדי ולהבין שאני מתפשרת. אני חושבת שזו הייתה נקודת פתיחה מסוימת, להתעקש על עצמי מעכשיו בתור אמנית עצמאית עם כל מה שזה מביא - שיווק מאתגר, עקשנות, וגם המסקנה שהכי כדאי יהיה לפרוש מהלימודים ולהתנער מהתלות בתעודת בגרות שמעולם לא הייתה מובנת לי."

ואיך ההורים קיבלו את ההחלטה? "בהתחלה הם חשבו שאני מדברת שטויות או מתעצלת", היא מספרת, "רק כשהם ראו מה שאני עושה במקום ללכת לבית הספר, ושאני כן מפתחת את עצמי ואפילו שואפת ליותר, וככה אני באמת מאמינה, הם הבינו שבאמת אין צורך בזה ושחבל שאשעבד את עצמי".

אל הקעקועים היא הגיעה אחרי שעבדה כמאפרת מקצועית: "כל החיים שלי אני מציירת, ונראה לי שהתנסיתי בכל תחום של אמנות פלסטית. בהמשך גיליתי שהקנבס שאני הכי אוהבת הוא גוף. האופציה של לקעקע תמיד הייתה שם. חשבתי על זה מגיל צעיר, אבל הבעיה היא שאני מאלה שמקשקשות, מתעצבנות וזורקות לפח. הבנתי שבאיפור אפשר לעשות את זה, וויתרתי על קעקועים. אבל לאחרונה, בן הזוג שלי שמאוד מקועקע, ביקש ממני שאצייר לו סקיצה לקעקוע שהוא מאוד רצה. השקעתי מהלב ויצא לי אחד הציורים הטובים, וכשהוא קעקע את זה ממש התרגשתי. בכיתי מהתלהבות והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

"לקח לי זמן להבין איך אני עושה את זה. ביררתי והבנתי שבישראל מקעקעים נחשבים קוסמטיקאים. יש קורסים, אבל החלטתי שאני מעדיפה ללמוד מאנשים. לפני כמה חודשים, במהלך חופשה בחו"ל, ניצלתי את השהייה כדי ללמוד שם את עניין הסטריליות והבטיחות. לימדו אותי את הבסיס ובארץ הבנתי ממקעקעים שמה שהכי חשוב שיהיה לי זה ניסיון. אז קניתי את הציוד".

רוב הלקוחות שלה מגיעים אלה באמצעות חשבון האינסטגרם שלה: "אנשים מתלהבים מזה שאני נערה בת 17. הם מתלהבים בעיקר ממני ומה שאני עושה כי אני משתפת בסיפור שלי. מגיל 14 אני מתפרנסת מהאמנות שלי. גם כמאפרת נתקלתי בהרבה מקרים ששאלו אותי בת כמה אני ואם יש לי תעודה, ואז פשוט התעקשתי להראות את העבודות שלי באינסטגרם. כשראו את העבודות, הבינו שהתעודה היא ממש לא פקטור".

ומה לגבי כסף? "השכר הוא לא קבוע. יכולים להיות חודשים שבהם אני מרוויחה מעט, ובפורים האחרון, למשל, בשלושה ימים עשיתי כ-5,000 שקל. אם יש משהו שאני רוצה לקנות עכשיו ואין לי כסף, אני לווה מההורים ויודעת שגם אם לוקח זמן, אני תמיד אחזיר להם".