ביקורת מסעדה | הכשרה החדשה של אייל שני מאכזבת

אברכי המשי שסיימו את ארוחתם מצטלמים עכשיו לסלפי בחוץ. האיש שנראה כמו בעליה של רשת קופיקס, אולי זה באמת הוא, משלם ויוצא. שולי רנד מזמר ברמקולים: "ברוך שלא עשני גוי". אני לא מצליח להתאפק ומבקש מהמלצר להקריא במקומי את שם המנה. "סאק דה קוק", הוא קורא. לא מתבלבל, אבל מחייך בהבנה. סאק דה קוק היא שקית מלאה בעוף. למה, מה חשבתם?

אייל שני - האיש והעגבנייה (שאגב, ממתינה לכל אורח על השולחן מכוסה הנייר החום, שלא נטעה חלילה) - הוא כמובן לא שף הצמרת הראשון שפותח "סניף" כשר. זה בסדר. זכות מלאה שמורה לקהל שומרי המסורת ליהנות גם הם ממטעמיו של מי שהפך כבר מזמן להרבה יותר משף מפורסם. אייל שני הוא אייקון תרבותי, לא פחות. כן, במאה ה-21 שפים הם דמויות תרבותיות, ולא רק אצלנו. לא רק בגלל שהם מופיעים על המרקע.

אלא שדרכו הקולינרית של שני התבלבלה משהו זה מכבר. מי שהיה, ונותר, אחד מגדולי הטבחים שהיו כאן, ובתחילת דרכו, ושנים רבות אחר כך, גם מנסח מובהק (יחד עם חיים כהן, עזרא קדם וארז קומרובסקי) של מה שמכונה "המטבח הישראלי החדש" (מה היה הישן, איש אינו יודע, אגב). גם בהמשך הוא הצליח לשמור על החן והייחוד של האוכל שלו גם לאחר שהפך לידוען, אבל לבסוף הפך, - בד ובבד עם העמקת הממבו-ג'מבו הלירי-קוסמי-חרטטני - לסוג של מופע ראווה, שלפעמים נדמה שרק התפלפלויותיו המלחשות מצילות אותו מגיחוך גמור, ולפעמים גם זה לא מצליח.

אחרי הכול, כמה זמן אפשר לקנות ממישהו, מוכשר ככל שיהיה, מנות כמו אותו "סאק דה קוק" רק כי זה נקנה מהוד מעלתו, ורק בשביל לגלות שבתוך שקית הנייר (מי צריך שוטפי כלים כשהם עולים 50 שקל לשעה) מסתתרות שאריות עוף מכובס עם קצת פטרוזיליה. יודעים מה, הייתה שם גם קצת נענע. סאק דה קוק.

מסעדת "מלכה" שלכבודה התכנסתי הפעם, שוב, לפגישה התלת-שנתית (בערך) עם מפעלות שני, היא אם כן ה"סניף" הכשר של שני. במקום שבו שכנה במשך שנים מסעדת "ליליות", שהעסיקה את בני ובנות נוער עלם, עמותה למען נוער במצבי סיכון, עומדת עתה מלכה ועושה בדיוק אותו דבר. על זה, ועל הרצון הלגיטימי לפנות לקהל הדתי, אין לי שום כוונה או צורך להעביר ביקורת. המעשה הראשון הוא לא פחות מקדוש, בלי ציניות, והשני, במקרה הטוב, מובן. ישראל הולכת ומתחרדת, ואת זה לא המציא שני.

מה שמעורר אי נוחות הוא התחושה ששני, ששנים רבות מואשם בשרלטנות, יוצא כנראה אשם בה לפרקים. ולא רק ב"מלכה". וזו לא רק שקית העוף הנ"ל. זו גם שקית השעועית, שעל אף טעמה הנפלא היא גורמת לך, כלומר לי, לחשוב לראשונה מחשבות כפירה כמו, את זה גם אני יכול לעשות. אני אומנם יכול לא מעט במטבח, אבל גם אתם, גם אם אינכם יודעים לבשל, הייתם מצליחים כנראה להגיש שעועית ירוקה קרה, עם קצת לימון, מלח ושמן זית. לא רע, אבל האם לשם כך התכנסנו?

או ליבת חציל קלוי באותו תיבול. אין טוב מזה, ועדיין, קצת, איך לומר, בנאלי מדי. פסטה עם "תינוקות" קישואים* (בטח שתינוקות, מה חשבתם) הייתה לא רק בנאלית אלא גם מלוחה מדי, בקטנה.

בעיקריות היה קצת יותר טוב. פלטת הרוסטביף והקורנדביף הייתה משובחת גם אם שגרתית, והשניצל הממולא בפירה היה כבר הברקה של ממש. שניצל ענק שהורכב כנראה משני שניצלים שמולאו ביניהם בפירה, צופו וטוגנו. מאד טעים גם אם מאוד-מאוד ביתי. אני אוהב להיות בבית.

לקינוח דגמנו קרם קרמל משובח, קרפ סוזט עמוס מדי באלכוהול ו...תחזיקו חזק, "לחם קודש", שזו, לא תאמינו, עוגת דבש. אשכרה. עם המון ציפורן. עוגת הדבש הכי טובה שאכלתי מימיי. השמות הללו, סאק דה מה שמו ולחם קודש, במסעדה שקודם כול רוצה את הקהל הדתי קצת מקוממים, בלשון ההמעטה, אותי לפחות, ואינני דתי. ממש לא. הצוות הוא הכי טוב שנתקלתי בו אצל שני, בלי הפוזה המתנשאת הקבועה.

לסיכום, אם אתם שומרי מסורת, אין לכם ברירה. כל השאר, אולי עדיין עדיפה בכל זאת צפון אברקסס, המקום הלא כשר של שני.

כדאי להכיר

"תינוקות" קישואים. אם אתם מוצאים בשווקים "תינוקות" קישואים, כלומר קישואים קטנים מאוד, טוב תעשו אם תשכיבו אותם על צדם בתוך מעט מאוד מים, הביאו לרתיחה והמשיכו לבשל בסיר מכוסה כחמש דקות, ואז תגישו אותם עם שמן זית, מל ח, מיץ לימון ושמיר קצוץ.

מלכה

פרטים: דפנה 2, תל אביב, טל' 03-6091331. א'-ה' 15:00-12:00, 00:00-18:00. כשר.

מחירים: שקית לחם, זיתים דפוקים, קצף עגבניות, טחינה - 22 שקל, מדליונים של פילה חציל עטופים בשמן זית - 37, שקית שעועית יריחו ירוקה מבושמת בלימונים ושמן זית - 44, פסטה עטופה בתינוקות קישואים - 57, סאק דה קוק - 47, שניצל זהוב ודק ממולא בפירה בוער המתפרץ ממנו ונמס - 67, מאזה בשר - רוסטביף סינטה, קורנביף, חמוצים, ריבת תפוחים עם חזרת - 63, קרם קרמל - 42, לחם קודש - 42, קרפ סוזט - 42 שקל

השורה התחתונה: טוב