סלינגר צודקת: זו לא ועדת חקירה, אלא ועדת ביזוי וקישוט

פסק דין העליון בנושא סודיות בנקאית עיקר את ועדת כבל מתוכנה • גם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים לא אמור לשתף פעולה עם גילוי מסמכים ומידע, מעבר למה שפרסם בעבר • שלושת יועצי הוועדה אמורים לקבל עד 2.3 מיליון שקל • פרשנות

הכיסא הריק של סלינגר בוועדה לאשראי לטייקונים / צילום: יחצ
הכיסא הריק של סלינגר בוועדה לאשראי לטייקונים / צילום: יחצ

1. 

שהחיינו והגענו לזמן הזה, הכריז בחגיגיות ח"כ איתן כבל בפתיחת דיוניה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין האשראי ללווים הגדולים. אלא שלא לרגע הזה הוא פילל. הוא וחבריו לוועדה דמיינו שהם מנהלים שימועים "כמו בסנאט", אלא שדורית סלינגר לא הסכימה לשתף פעולה, ובצדק. כבל וחבריו תקפו את החלטתה של הממונה על שוק ההון במטח של מילים קשות: ביזיון, חוצפה וחוסר כבוד. החרב שלהם צריכה להיות מופנה קודם כל אליהם, לא לסלינגר. ועדת החקירה היא הליך פוליטי-תקשורתי ולא יותר מכך. כבל ואחריו תכננו לעשות שימוש בפוליטיקה הזו כדי לשסות את הציבור ברגולטורים ובכל יתר המוזמנים. הם תכננו להושיב את סלינגר לבדה מולם, בפוזיציה שמגדירה אותה מראש כנאשמת - ואז לצלוב אותה בשאלות ולהפוך אותה לשק חבטות - היא הרי יושבת על ספסל הנאשמים - והכל למען מפגן ראווה תקשורתי. טוב שסלינגר סירבה, טוב שסירבה לשמש כבשר תותחים לחבורה שהתמכרה לפופוליזם וצמאה רק לכותרות.

איתן כבל / צלם: תמר מצפי
 איתן כבל / צלם: תמר מצפי

חברי ועדת כבל התלוננו היום על בזיונה של הכנסת, כבודה הרמוס והדמוקרטיה שנרמסה. הם עושים את זה יותר טוב מכל אחד אחר. שלא יתלוננו שרגולטורית אמיצה לא מוכנה להשתתף במשחק שלהם.

2.

ספק אם חברי הכנסת שמשתתפים בוועדה פתחו אי פעם את דוחות הפנסיה שלהם, כדי ללמוד דבר אחד או שניים על מה שקיבל "הציבור" בפנסיה שלו. שמיטת החובות הגדולה על-ידי כמה לווים בודדים היא תופעה מוסרית מכוערת, מרגיזה ולא הוגנת ציבורית - במיוחד שאותם לווים ובני משפחותיהם ממשיכים לחיות בפאר ובהדר מנקרי עיניים - אבל היא בשום אופן וצורה לא תופעה משקית כה גדולה. היא משקפת תופעה נפסדת של העברת כסף של אחרים לכמה מעטים, שהתעשרו על גבם, תוך כשלים חמורים בהענקת אשראי.

אלא, ואת זה חייבים להדגיש כל פעם מחדש: ההפסדים שספגו הבנקים וגם המוסדיים שוליים מאוד יחסית להיקפי האשראי, והם לא פגעו מהותית בכספי הפנסיה או בציבור בעלי המניות של הבנקים. הבנקים נותרו יציבים והתשואה על הפנסיה של הציבור הניבה בממוצע 7%-8% ברוטו בעשור האחרון. לכן, "הציבור" לא נפגע.

מי שרוצה להילחם באותה תופעה צריך לעשות זאת באמצעות בתי משפט, בניסיון להרים מסך החוצץ בין הלווה לנכסיו האישיים ולמשפחתו, וגם לאלץ את אותם אנשים - על הדירקטוריונים שלהם - לשלם מחיר כלשהו (גם אם מכספי ביטוח) על כישלונם. פסטיבל ח"כ כבל לא יתרום לכך דבר, לבד מחזרה על אותן סיסמאות.

3. 

הפסטיבל של ח"כ כבל החל היום מעמדה של נחיתות, כשדווקא ידם של הבנקים על העליונה. למזלה של המערכת הבנקאית היא קיבלה מתנה יפה מבית המשפט העליון לפני כחודשיים. העליון, בפסק דין תקדימי, קידש את הזכות לסודיות בנקאית וקבע שהיא גוברת לרוב על זכות הציבור לדעת. אין ספק שפסק הדין הפך את ועדת כבל לכלי ריק מתוכן. מה שפסק הדין אומר בפשטות הוא שבכל הנושא של מידע בנקאי, לא הכול הוא בר-פרסום על אף שגם בית המשפט מכיר בקיומו של עניין ציבורי ממשי בחשיפת הדוחות. איתות ראשון למשמעות של פסק הדין ניתנה בתשובותיהם, או בחוסר תשובותיהם, של הבנקים לדרישת כבל להעביר להם מידע. הם מתעלמים ומסרבים בשם אותה סודיות ובשם אותו פסק דין של העליון. והבנקים גם צודקים, כי החוק והפסיקה עומדת לצידם, למרות שזה לכאורה לא מסתדר עם ההיגיון והאינטרס הציבורי.

ח"כ כבל כבר התחיל לעשות מזה היום פסטיבל: הנה, הבנקים מורחים אותי ומסובבים אותי בכחש. כבל איים אף לפנות למסלול של ועדת חקירה ממלכתית אלא שזה יישאר רק כאיום. כבל הוא האחרון שיוותר על ההצגה לתקשורת במסגרת הוועדה הנוכחית, שהרי דיוני ועדת החקירה הפרלמנטרית מתנהלים בדלתיים סגורות, הפרוטוקולים מתפרסמים רק בסיומה וגרוע מכל בשביל כבל - הוא לא ינהל אותה.

הבעיה של כבל מתחדדת כיוון שהעליון קבע שהסודיות חלה גם על דוחות הפיקוח המתבססים על הנתונים. המשמעות היא ברורה: גם בנק ישראל והפיקוח על הבנקים לא אמור לשתף פעולה עם גילוי מסמכים ומידע, מעבר למה שפרסם בעבר. מה שתקבלו זה מופע של חברי כנסת מפציצים את הבנקאים והרגולטורים בשאלות מתגרות, כותרות יפות בעיתונות ושלום על ישראל. ועדת קישוט וביזוי, לא ועדת חקירה.

4. 

העליון פתח בכל זאת צוהר לקבלת מידע תחת סודיות בנקאית. למשל, כראיות במשפט פלילי או במסגרת הליכם אזרחיים כמו תובענה ייצוגית או תובענה נגזרת. אז ככה: הוועדה של ח"כ כבל איננה בית המשפט, היא רק ועדה ולכן היא לא יכולה לגבות עדויות כמשמעותן המשפטיות. הדרך שנותרה לציבור הרחב ולמשקיעים במניות הבנקים היא לתבוע אותם, את מנהליהם ואת הדירקטורים שלהם, כפי שעשה המפיק שי נשר במקרה של בנק הפועלים וההלוואות לנוחי דנקנר. במקרים הללו, ישנה אפשרות שבתי משפט יאותתו לכפות על הבנקים לחשוף מסמכים וכך לחשוף את האופן הרשלני שבו הוענקו ההלוואות.

לכן, ההמלצה שלי: עדיפות תביעות בכל אשראי בנקאי חריג (זיסר, פישמן, דנקנר ועוד) על פני ועדת קישוט. האינטרס הציבורי יבוא דרכן הרבה יותר טוב מאשר "שימועים" תקשורתיים לבכירי המערכת הבנקאית ולרגולטורים.

5. 

לא רק חברי הכנסת ירוויחו את כמה רגעי תהילה, אלא יש כאלה שירוויחו כסף רב. מדובר, כרגיל, בשורת יועצים. כל בנק נערך לוועדה עם שורה של יועצים, משפטיים וכלכליים; אפילו הוועדה שכרה את שירותיהם של שלושה יועצים: פרופ' אשר בלס, פרופ' ניתאי ברגמן ועו"ד ר רמי תמם. הדיונים הארוכים ושעות הייעוץ הארוכות יסחטו מהבנקים ומהכנסת מיליוני שקלים רבים. ככל שיתרבו הישיבות של הוועדה, כך שכר הייעוץ יקפוץ.

לאחד היועצים, בתחום "התנהלות המערכת הפיננסית ורשויות הפיקוח", היקף ההתקשרות יהיה עד 1,000 שעות, בסכום כולל של עד 600 אלף שקל (מקסימום של 600 שקל לשעה) ואופציה של עד 1,000 שעות נוספות, כלומר מקסימום של 1.2 מיליון שקל. לשני היועצים הנוספים אושרה מסגרת עבודה של עד 550 שעות בסכום כולל של עד 330 אלף שקל ואופציה של עד 400 שעות נוספות בסכום כולל של עד 240 אלף שקל. כל אחד, במקסימום, עשוי לקבל 570 אלף שקל, ובסך הכל שלושת היועצים עשויים לשלשל לכיסם כ-2.3 מיליון שקל. אגב, פרופ' אשר בלס יחד עם פרופ' חיים בן שחר קיבלו בזמנו מקבוצת אי.די.בי 1.2 מיליון שקל עבור חוות דעת שהכינו בנושא תביעה ייצוגית שהוגשה נגד אי.די.בי, שהיום עומדת בצד המבוקר של הוועדה. שוב הוכח שכסף טוב תמיד קונה חוות דעת טובה, במיוחד טובה לצד המזמין והמשלם של חוות הדעת.

6. 

אפשר להניח שחברי ועדת כבל לא יזכירו בהגה את האשראי הנדיב שקיבלו כמה כלי תקשורת מרכזיים בישראל, את גלגול החובות וגם את מחיקת החובות על-ידי הבנקים. הס מלהזכיר אותם, חלילה וחס, פתאום הדמוקרטיה וערכיה הנשגבים בפי אותם חברי הכנסת, מתבטלת בפני האינטרסים שלהם. שהם ייצאו נגד כלי תקשורת, הלחם והחמאה שלהם ברעב הבלתי נדלה שלהם לחשיפה? נו, באמת.

צרו איתנו קשר *5988