אנריקה ודונלד חבוקים

הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA, בראשי התיבות האנגליים), שעבר השבוע רוויזיה, הטיל צל ארוך על הפוליטיקה האמריקאית מאז שארה"ב, מקסיקו וקנדה התחילו לשאת ולתת עליו, בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה.

נשיאים רפובליקאים הם שיזמו אותו, בתמיכה כמעט כללית של מפלגתם. הוא היה יהלום מיהלומי הכתר של השוק החופשי. מה לך חופש גדול יותר מן החופש לסחור. בשנים האחרונות של המלחמה הקרה בין הדמוקרטיות המערביות לגוש הסובייטי, נכונותה של ארה"ב לפתוח את שוקיה בפני זרים הייתה ביטוי של עליונות שיטתה הכלכלית והפוליטית - וגם של נדיבותה.

NAFTA נועדה להיות רק ההתחלה. אזור סחר חופשי עצום ממדים נועד להשתרע מאלסקה בצפון עד ארץ האש בפאתי דרום, על פני כל חצי הכדור המערבי. יום אחד יתאחדו באמצעותה שני אוקיינוסים, ותחרות מסחרית לבבית תתפוס את מקומן של יריבויות רעיוניות וצבאיות.

היא עלתה ביוקר לנשיא שהביא אותה עד סף האישרור. ג'ורג' בוש האב רצה להיבחר לארבע שנים נוספות ב-1992. עטור התהילה של מלחמת כוויית, בוש נחשב לבלתי מנוצח. לרוע מזלו, האופק הכלכלי התחיל להתקדר, ארה"ב נקלעה למיתון חריף, לדמוקרטים נולד מועמד ששמו ביל קלינטון - ומימין הופיע טוען לא צפוי לנשיאות: המיליארדר הטקסאני המחוספס רוס פרו (Perot).

לעקוף את הגדולות

פרו זינק בן-לילה אל ראש הסקרים, אף כי לא היה לו כל בסיס מפלגתי. במרכז מצעו עמדו שני ענייניים עיקריים: החוב הלאומי התופח - והסכם הסחר החופשי עם מקסיקו ועם קנדה, בייחוד עם מקסיקו. פרו רצה להתנער ממנו. הוא הזהיר, שההסכם הזה יהרוס את הבסיס התעשייתי של ארה"ב, מפני שמקומות עבודה ינדדו במיליוניהם דרומה מן הגבול.

פרו קיבל בסופו של דבר 19% של הקולות, יותר מכל מועמד עצמאי זה 80 שנה. הוא הגיע רק למקום השלישי, אבל גזל די קולות מבוש כדי להעביר את הנשיאות לידי קלינטון. אבל הוא הראה כיצד אפשר לעקוף את שתי המפלגות הגדולות באמצעות התקפה על מה שעדיין לא התחילו לכנות "גלובליזציה".

דונלד טראמפ צפה - ולמד. בבחירות של שנת 2000 הוא אפילו ניסה להיבחר למועמד לנשיאות מטעם המפלגה הקיקיונית שהקים רוס פרו. הוא נכשל, והחליט להטיל את יהבו על המפלגה הרפובליקאית, אף כי היא הייתה מפלגת הסחר החופשי לעילא ולעילא.

טראמפ שנא את NAFTA ממבט ראשון. קודם כול, הוא רצה שכל הסכמי הסחר יהיו דו-צדדיים, לא רב-צדדיים. שנית, הוא חשב שמקסיקו וקנדה סידרו את ארה"ב; שארה"ב נושאת ונותנת בחולשת דעת כזאת, שתמיד מסדרים אותה.

מ-200 מיליארד ל-1.2 טריליון

תוצאות NAFTA מדברות בעדן. בין 1994 ל-2014 גדל הסחר בין ארה"ב לשתי שכנותיה פי שישה, והגיע לרמה שנתית של 1.2 טריליון (1,200 מיליארד) דולר (הוא פחת במקצת מאז).

בשנה האחרונה לפני NAFTA, ארה"ב נהנתה מיתרון קטן במאזן המסחרי עם מקסיקו, 1.66 מיליארד דולר. בשנה השנייה ל NAFTA התהפכו היוצרות. היתרון הקטן היה לגירעון גדול, 15 מיליארד דולר, והוא תפח והלך (נתוני ממשלת ארה"ב, http://tinyurl.com/us-mexico-trade) . הסחר עם מקסיקו עמד ב-2017 בערך על 560 מיליארד דולר, ולמקסיקו היה יתרון גדול - 70 מיליארד דולר.

תמונת קנדה שונה. ארה"ב חזרה ורשמה גירעונות ניכרים עם קנדה הרבה לפני שחתמה על הסכם הסחר החופשי. הגירעון ב-1985, למשל, היה גדול במספרים מוחלטים מן הגירעון של 2017. הגירעון של 2017 הוא רק רבע ופחות של הגירעון ב-2008. אבל גם כך הוא עמד על 17 מיליארד דולר.

מקסיקו, יחד עם סין ועם ארצות נוספות במזרח אסיה, שאבו את החמצן ממרכזי התעשייה ההיסטוריים של המערב התיכון האמריקאי. הערכה מקובלת מעמידה על חמישה מיליון את מספר מקומות העבודה, שאבדו לתעשייה האמריקאית בגלל סחר חופשי, או חופשי יחסית. המספר הזה אינו כולל את ההשפעה הרת האסון על סביבתם המיידית של מפעלים שנסגרו: בתי ספר, ספריות, חנויות, פעילות קהילתית, מסחר זעיר, נדל"ן, מסעדות, בתי שעשועים.

בימי זוהרה של התעשייה האמריקאית, מקומות עבודה הציעו לבעליהם רשת הגנה חברתית, ביטוח רפואי וקצבות פנסיה לצד שכר גבוה בהרבה משכר המינימום. החליפו אותם מקומות עבודה בענפי שירותים, בלי הטבות, בלי ביטוח בריאות, עם שכר נמוך בחצי או יותר. לא יצאו אל הפועל התכניות להסב עובדים לענפים חדשים, בוודאי לא בהיקף הנדרש.

הם רצו עתיד עם עבר

עשרים ושלוש שנה לאחר שהנשיא קלינטון חתם על NAFTA, דונלד טראמפ העמיד את ההבטחה לבטל את ההסכם במרכז מסע הבחירות שלו. יתרונות זעירים בשלוש מדינות תעשייה במערב התיכון הנחילו לו את הנשיאות (אף כי הפסיד במניין הקולות הכללי). פועלי תעשייה, או פועלים לשעבר, נהרו לעצרותיו. הם חבשו כובעי בייסבול ולבשו חולצות-טי עם הכתובת "הבה נחזיר את אמריקה אל גדולתה". הם התכוונו אל הגדולה, שקדמה לסחר החופשי ולהגבלות אקולוגיות על זיהום תעשייתי.

הנשיא טראמפ התכוון לסיים את NAFTA בחודשי נשיאותו הראשונים. הוא תכנן לשאת נאום דרמטי על מדשאת הבית הלבן, שבסופו יקרע את נוסח ההסכם לגזרים.

זה לא קרה. תחת זאת התנהל משא ומתן בעצלתיים, אגב איומים מצד טראמפ כלפי מקסיקו וכלפי קנדה. מפעם לפעם שתיהן נעלבו, והודיעו שלא ייכנעו לאיומים. בתחילת הקיץ חישבו יחסי הסחר של צפון אמריקה להתמוטט. מעשה אירוניה, ניצחונו ההיסטורי של מועמד שמאלי פופוליסטי בבחירות לנשיאות במקסיקו בתחילת יולי הצילו את היחסים.

גם הנשיא היוצא, גם הנשיא הנכנס, גם נשיא ארה"ב, רצו להגיע להסכם לפני חילופי השלטון במקסיקו. הראשון רצה להשאיר "מורשת"; השני רצה לפתוח את נשיאותו עם "דף חלק"; השלישי רצה השג דיפלומטי-כלכלי לפני הבחירות לקונגרס בחודש נובמבר.

ג'ארד, מלאך השלום

ה"וול סטריט ג'ורנל" כותב הבוקר, כי את עבודת החריש העיקרית לטובת הסכם סחר מחודש עשה ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא ושליחו המיוחד למזרח התיכון. בהיעדר שלום ישראלי-פלסטיני, לקושנר נשאר כנראה הרבה זמן לטפל בצפון אמריקה. ביתו בוושינגטון היה הזירה הדיסקרטית לעשר פגישות עם שר החוץ של מקסיקו ועם ראש מטהו של ראש ממשלת קנדה.

ההסכם הזה צוין שלשום (ב') בהפגנת ידידות פומבית, באמצעות סקייפ, בין טראמפ לנשיא היוצא של מקסיקו. "אני שולח אליך חיבוק של חיבה", אמר אנריקה פנייה-נייטו ממקסיקו. "חיבוק ממך יהיה נחמד מאוד", השיב טראמפ, ומיהר לאיים על קנדה כי אם היא לא תישא ותיתן מיד, היא תחטוף מכסי עונשין כבדים על הרכב שהיא מייצאת לארה"ב. שרת החוץ של קנדה קיצרה תיכף ומיד מסע מדיני לאירופה, והתעופפה לוושינגטון.

אכן, כפי שאמר ארכימדס עוד במאה השלישית לפני הספירה, "הבו לי את אצבעו של נשיא ארה"ב, ואני אניף את העולם". 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny