אריסון הפסידה, אבל המקורבים שאכלו מהצלחת שלה הרוויחו

1

היסטוריה, סוף עידן של 21 שנה, דרמה - אין ספק שהפרידה של שרי אריסון מבנק הפועלים דרך הבורסה ודרך פיזור גרעין השליטה בין משקיעים מוסדיים היא נקודת ציון, אבל בהחלט לא הפתעה וגם לא אירוע שתהיינה לו השלכות משמעותיות וכבדות, לא על לקוחות הבנק ובוודאי שלא השפעות משקיות רחבות. כבר אחרי שנפטרה מהשליטה בחברת שיכון ובינוי, העריך "גלובס" שבנק הפועלים הוא הבא בתור. למעשה, מבחינת אריסון, בנק הפועלים היה על המדף כבר זמן רב. היא ניסתה למכור חלק מגרעין השליטה למשקיעים אמריקאים, אבל אלו נסוגו. היא נפטרה משיכון ובינוי בחיפזון לטובתו של נתי סיידוף ותוך הנחה נדיבה על מחיר השוק. המתנה שסיידוף קיבל מוערכת היום "על הנייר" בכ-300 מיליון שקל, תשואה של 27% על השקעתו, עוד לפני שעשה מהלך אחד בחברה.

צריך להבין: למרות שאריסון כמעט לא הייתה מעורבת בניהול שני עסקיה הבולטים - הפועלים ושיכון ובינוי - למעט הטמעת "ערכים" המזוהים איתה, הזיהוי התקשורתי שלהם איתה, במיוחד עם בנק הפועלים, היה כמעט מוחלט, ובעיקר לרע, ממש לא לטובה. כל אימת שהייתה התפתחות שלילית בשני התאגידים הללו, תמונתה נמרחה בכותרות. בפועלים זה היה גרוע מכל: העובדה שהיא בעלת השליטה בבנק לא ממש תרמה לה. הבנקים היו וימשיכו להיות מוקד לעוינות ציבורית - עוינות שנוטה להידבק גם למנהלים ולמנהלות של הבנקים ובוודאי להידבק לבעלי שליטה כדוגמת שרי אריסון. כל התפתחות שלילית בבנק, והיו כאלה לאורך השנים, מיד הקפיצו את שמה ותמונתה של אריסון לראש החדשות הכלכליות. וזה עומד להיות גרוע יותר עם ההסתבכות של הבנק עם האמריקאים: עוד כותרות שליליות, עוד דרישה להחזיר בונוסים, עוד חקירה אפשרית, עוד תמונות של בעלת השליטה - אריסון חסכה את זה ממנה.

באיזשהו שלב, היא וילדיה החליטו שדי להם בחשיפה תקשורתית כה מאסיבית וכה שלילית. כסף גדול הם לא עשו מזה וכסף זו לא בדיוק הבעיה שלהם (יש להם די והותר מהירושה של אביה), התשואה על ההשקעה ההיסטורית הייתה לכל היותר סבירה, אבל רחוקה מלהיות מדהימה. עמדת כוח והשפעה גדולים? אכן כן, אבל זה לא הופך את ההשקעה לאטרקטיבית בגלל רגולציה הדוקה, דרישות הון גבוהות וחשיפה תקשורתית מתמדת כאויב הציבור. העובדה שאריסון לא הצליחה למצוא משקיעים שייכנסו בנעלי גרעין השליטה שלה, לפחות כשותפים: מסתבר שגרעין שליטה בבנקים בישראל זו לא מציאה כזו גדולה כפי שנדמה.

2

לסוף עידן משפחת אריסון בנק הפועלים לא תהיה השפעה על לקוחות הבנק ולא תהיה לו כלל השפעה משקית וגם לא תהיה לא השפעה על הבנק עצמו, בטח שלא שלילית. נהפוך הוא: המצב שבו גרעין שליטה של 20% בלבד מעניק שליטה, כוח והשפעה על בנק גדול, לא הייתה בריאה מעולם. העובדה שהשליטה האמיתית בבנק היא בידי הציבור באמצעות 80% ממניותיו, יצרה מצב מעוות שבו מיעוט שולט ברוב, בגלל שיטת גרעיני השליטה של בנק ישראל. מה שקרה עכשיו שבנק הפועלים הפך מבנק עם שלטון של גרעין שליטה לבנק עם שלטון מנהלים. המשמעות היא בעיקר פרסונלית: האיש החזק בבנק מהיום ואילך הוא מנכ"ל הבנק אריק פינטו ואחריו היו"ר עודד עירן. פינטו מחליף בעמדת הכוח וההשפעה את אפרת פלד, יד-ימינה של שרי אריסון, מי שקיבלה ייפוי כוח מעשי מאריסון לנהל את עסקיה והפכה לאישה החזקה בבנק. היום התפטרה פלד מהדירקטוריון על פי החוק אחרי ההודעה על פיזור גרעין השליטה. עם פיזור גרעין השליטה, התפזר גם כוחה הרב, הדי מוגזם, בבנק הפועלים. אני מניח שההתמכרות לכוח הזה תרמה במשהו לפחות, לניסיונות למכור את גרעין השליטה ולו באופן חלקי לצדדים אחרים. אל דאגה, הקרבה לכוח והשפעה ובמיוחד הקרבה לאריסון ייצרה לפלד ערך רב: היא מרוויחה עלות שכר שנתית של 18 מיליון שקל בחברות הפרטיות של אריסון והצליחה לצבור לעצמה עשרות מיליונים לפחות.

לפרידה של פלד מעמדת הכוח בבנק יהיו שתי השפעות נלוות: האחת, הלחץ על חלוקת הדיבידנדים תפחת והתוכנית לדיבידנד בעין כאופציה במכירת חברת כרטיסי האשראי ישראכרט כנראה תרד מהפרק. מעבר לכך, זו הבמה של פינטו ועירן, לטוב ולרע. מהיום הם מזוהים עם הבנק, לא אריסון ופלד. ויש להם נקודת פתיחה לא פשוטה: ההסדר עם האמריקאים - הוא עוד ייצר להם הרבה כאב ראש והרבה כותרות לא מחמיאות.

3

האם העובדה שאין גרעין שליטה בבנק היא טובה או רעה? ככלל, בארה"ב זה מקובל, בארץ הרבה פחות. הסוגיה הזו, של שלטון של בעלי שליטה מול שלטון מנהלים, היא לא סוגיה חד משמעית. יש יתרונות וחסרונות לבנק עם גרעין שליטה, ויתרונות וחסרונות לבנק בלי גרעין שליטה ועם שלטון מנהלים. בין חמשת הבנקים הגדולים בישראל יש בנקים עם שלטון מנהלים ויש בנקים עם שלטון של בעלי השליטה: בבנק מזרחי טפחות, למשל, גרעין שליטה של כ-44% מהמניות מוחזק על ידי משפחת עופר ומשפחת ורטהיים והוא נחשב לבנק הטוב ביותר במערכת הבנקאית (כעת הוא הופך לבנק הגדול ביותר עם גרעין שליטה); בבנק הבינלאומי - גרעין השליטה הוא של בינו צדיק באמצעות חברת ההחזקות פי.בי (כ-48%). בבנק לאומי ובבנק דיסקונט יש שלטון מנהלים, ללא גרעין שליטה, והשנה הפך גם בנק דקסיה הקטן לבנק ללא גרעין שליטה. בבנק הפועלים היה גרעין שליטה, אבל עם 20% בלבד מהמניות, שזה הכי גרוע: גרעין שליטה בידי מיעוט מהמניות.

מצד שני, בנק לאומי ובנק דיסקונט מתנהלים עם שלטון מנהלים, בלאומי של רקפת רוסק עמינח ובדיסקונט של לילך אשר טופילסקי. בשני המקרים, זה עובד יפה. רוסק עמינח הצליחה להדביק את בנק הפועלים בשווי השוק ואשר טופליסקי הצליחה סוף-סוף להוציא מדיסקונט רמת רווחיות ראויה אחרי התקופה שבה קבוצת ברונפמן-שראן התייאשה מהבנק, חיפשה רק להיפטר ממנו וזנחה אותו ניהולית. ההישג של אשר טופליסקי קצת נדחק תקשורתית, אבל בלי להרגיש דיסקונט עבר מהפך לטובה וזה מתבטא היטב גם בקפיצה במניותיו.

לשלטון של בעלי שליטה יש חיסרון אחד גדול: העובדה שבעלי השליטה הם גם בעלי עסקים אחרים יוצרת שפע של ניגוד עניינים, המנוצלים לעתים לרעה בחלוקת אשראי. שלטון מנהלים אמור לפתור את הבעיות הללו אבל יוצר בעיות אחרות, כמו כוח רב מדי של מנהל אחד או של קבוצה מצומצמת של אנשים, וכוח רב מדי בידי אנשים תמיד מייצר תוצאות לוואי שליליות, במיוחד אם הדירקטוריון של התאגיד כנוע ושבוי בידי המנכ"ל. כך או אחרת, בבנק הפועלים עדיף שלטון מנהלים על פני גרעין שליטה מצומק של 20% - זה אין ספק.

4

21 שנה חלפו מאז נכנס תד אריסון לגרעין השליטה בבנק, עם משפחת דנקנר. מאז ביצעה משפחת אריסון כמה עסקאות של רכישה ומכירה של מניות בבנק, אבל ההשקעה, שמטרתה להשיג תשואה, לא ממש סיפקה את הסחורה (זו המציאות: השקעה מודדים עדיין באמצעות תשואה ולא באמצעות ערכים): מניית בנק הפועלים הניבה בעשור האחרון תשואה של 123% (נומינלית, מתואמת דיבידנד) ו-233% במשך קרוב ל-19 שנה (מתחילת ינואר 2000). בתקופה הארוכה יותר מדובר בתשואה של כ-6.5% בממוצע לשנה ואם לוקחים בחשבון את עלויות המימון, התשואה הזו היא הרבה יותר נמוכה. ההשקעה בבנק הפועלים, אם כן, לא ייצרה ערך משמעותי למשפחת אריסון, אלא בעיקר כאב ראש גדול. אבל יש מי שהיא ייצרה להם ערך ענק: שלמה נחמה, יד-ימינו של תד אריסון ז"ל, יצא עם מאות מיליונים; אפרת פלד כאמור לא קופחה. שורה של מנהלים בבנק הפועלים "חגגו" בשכר מופר שנים ארוכות לפני שחוק שכר הבכירים נכנס לתוקף. מנהליה של אריסון יכולים לסכם היום כך את ההשקעות שלה בישראל: ערך גדול לא יצא מזה, שרי, כותרות שליליות בהחלט כן, אבל תודה לך בכל מקרה שרי אריסון, תודה על כל מה שנתת לנו.