חקירות ראש הממשלה: "סיגרים" ו"חמגשיות" אינם "זוטי-דברים"

עד מדינה אינו "כלי חקירה" אידאלי, אך לעתים אין ברירה • עו"ד אמיר גור במאמר תגובה לפרופ' בועז סנג'רו

ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: Reuters. POOL New
ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: Reuters. POOL New

קראתי היטב את מאמרו של פרופ' בועז סנג'רו (פרופסור למשפטים רציני ומכובד שאף זכיתי בעבר לשיחה בת ארבע עיניים איתו לאור חילוקי דעות בינינו על חקירות המשטרה בכלל), ולולא ידעתי מי הוא הכותב, הייתי סובר לתומי כי מדובר במאמר יח"צני מוזמן.

לגופו של המאמר, אגיב על הנקודות העיקריות בו ואדלג על התייחסות לגבי אותה הערה לעניין מספרי התיקים בהם נחקר ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאילו במספרים אלה כבר נטמנה כוונתם השלילית של נותני אותם מספרים (ושומו שמיים, סכומם המצטבר למספר עגול, 10,000, בוודאי "מעיד" על כוונתם הרעה של אלה).

במאמר עצמו מוזכרים המושגים "סיגרים" ו"חמגשיות" 4 פעמים בהקשר שנותן רושם שבעצם מדובר ב"זוטי-דברים" (De Minimis) שראש הממשלה מבזבז בהם את זמנו, בעוד שקיימים נושאים חשובים בהרבה בניהול ענייני המדינה.

ובכן, מסתבר, לפי הפרסומים ולפי הודעתו של ראש הממשלה ("מותר לקבל מתנות"), שהוא מצא זמן פנוי לעיסוק באלה ובשאר מתנות, למרות שכידוע קיימים נושאים הרי-גורל על הפרק.

מרגע שנחקר בנושא, ראש הממשלה מקדיש הפעם, שלא מרצונו, זמן להיחקר כחשוד בנושאים אלה - עיסוק שבעבר עסק בו מרצונו ומזמנו הפנוי ורק בהיפתח החקירות בגינם "נגזל" זמנו היקר.

מצופה היה שבמאמר ייכתב שהיקף המתנות, ערכן, זהות נותניהן וייתכן מניעיהם - כל אלה יוצרים חשד לעבירות פליליות חמורות יודגש כי במאמר ניתן הסבר ראוי לגבי הפרת עבירת הפרת האמונים, אך לאורך המאמר לא אוזכרה עבירת השוחד בה נחשד ראש הממשלה ובגינה אף גובשה המלצת משטרה להעמידו לדין (אכן, המלצה שאיננה מחייבת את הפרקליטות). ראוי היה, בכל זאת, לטעמי, להזכיר גם את קיום החשד לגבי עבירה זו.

בהמשך, נכתבה ביקורת על "כלי החקירה" הלא פשוט - "עד מדינה"; אכן בעייתי, שכן מדובר בשותף לעבירה המקבל טובת הנאה (בדרך-כלל ממשית ומהותית) תמורת הפללת שותפיו. כאן אדגיש בקביעה כמעט אקסיומטית, לפיה היכולת לפענח פרשות פליליות מורכבות, סבוכות, חמורות, עם מספר מעורבים לאורך זמן ולעתים חוצות גבולות, תתאפשר, כמו במדינות רבות בעולם, רק באמצעותו של עד המדינה. המשטרה אוספת ראיות שונות סביב אותן פרשות פליליות, אך כדי לחבר את כל "הנקודות" צריך עד חי וקיים שיעשה את פעולת החיבור ההכרחית.

אכן רצוי היה ששותף לעבירה יסבך את יתר שותפיו מתוך "אלטרואיזם" ו"ציונות", אך למגינת-הלב, ברובם המכריע של החקירות, השותף דורש טובת הנאה, ובהיעדר חלופה אחרת לפיענוח הפרשה, זו תינתן לו כולה או מקצתה, והרי לפנינו עד מדינה: "כורח בל-יגונה".

זאת ועוד, הואיל ומדובר בעד שהינו עבריין, אשר גם מקבל טובת הנאה, מתעורר חשש מוצדק ביותר שמא ישקר בעדותו, כמו למשל, יעצים את חלקם של השותפים ויגמד את חלקו שלו, ולכן כבר בחקירה עדותו נבחנת ב-"77 עיניים" אל מול חומרי החקירה, ואם מוגש כתב אישום (כמו ברובם המכריע של החקירות בהן נחתם הסכם עד מדינה), הרי שגם קודם לכך הפרקליטות תבחן היטב את עדותו של עד המדינה מול שאר הראיות, ובהמשך, אם לא ייחתם הסדר טיעון עם הנאשמים, הרי שבית המשפט ייבחן את עדותו ב"777 עיניים", וכידוע, מה שלא הוזכר במאמר, כדי להרשיע לאחר שבית המשפט יאמין לעדותו, נדרשת תוספת ראייתית משמעותית (למעט חריגים שגם אז גורמי האכיפה יחפשו תוספת ראייתית), לה נערכים במשטרה ובפרקליטות טרם הגשת כתב אישום.

יש לציין כי עדיין קיימת סכנה כי עד המדינה בכל זאת יצליח להערים על גורמי החקירה כפי שקרה במשפט "הרצח בבר נוער", אך סכנות מסוג זה, שהן חמורות ביותר, מצריכות השגחה מקסימלית של גורמי החקירה (כמו שקרה בפרשת רצח הבר נוער אחרי הגשת כתב אישום), אך אין בכך כדי לשלול את כלי החקירה הכה חיוני: עד המדינה, מהטעמים שהובהרו.

בנושא ההדלפות מהחקירות, ככל שידיעתי מגעת והכרתי את האחראים על החקירות, הרי שבחקירות אלה, להבדיל, לעתים, מחקירות אחרות, ההדלפות לא יוצאות מהחוקרים (יעידו על כך כתבי הפלילים והמשפט), אלא מגורמים שונים, אולי אף לעתים ממקורבים ויח"צנים שונים בעלי עניין.

את מאמרו מסיים פרופ' סנג'רו במשפט הבא: "בינתיים יש לאפשר לראש הממשלה לטפל במשברים ולא בחמגשיות וסיגרים". שורת המחץ הזאת, כפי שהוסבר, היא טועה ומטעה ונותנת תחושה לקורא כאמור כי מדובר ב"זוטי-דברים" אל מול הנושאים האמיתיים. כפי שהובהר, אלה אינם פני הדברים.

בהמשך המאמר, אגב כך שהכותב המכובד מדלג על "פרשת בזק" (תיק 4000), שלפי הפרסומים נתפסת כחמורה ביותר ומגובה בראיות רבות בחשד לעבירת שוחד, מוזכרת "פרשת הצוללות" (תיק 3000), וכך נכתב: "כל הסימנים שפורסמו מצביעים על כך שההר הזה עומד להוליד עכבר", ייתכן ויולד בפרשה זו "עכבר" בכל הקשור לראש הממשלה, אך ראוי להביע מספר תמיהות לגבי ההחלטות שהתקבלו בחקירה זאת, ובדגש לעובדה שכל מקורבי ראש הממשלה נחקרו כחשודים, והוא עצמו נחקר אחריהם (לא כחשוד) לאחר שנה וחצי לערך, מהמועד בו הם נחקרו, על כל המשתמע מכך.

באשר לשינוי חקיקה בכל הקשור לחקירת ראש ממשלה מכהן, אכן יש צורך לדון באפשרות שינוי חקיקה, אבל יש לעשות זאת רק בסיום החקירות המדוברות, אחרת, "שינוי כללי המשחק" תוך כדי החקירה יגרור את הדיון הרציני והראוי לדיון פרסונלי אודות חקיקה פרסונלית.

ולסיום, הרי בניגוד למסר שעולה גם מהמאמר, הרי שהיועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט (מינוי שהוביל ראש הממשלה), בכירי הפרקליטות והמפכ"ל, רוני אלשיך (מינוי שהוביל ראש הממשלה גם כן), הם אלה שמובילים את החקירות, וקשה להעלות על הדעת כי הם פועלים מתוך מניעים שאינם מקצועיים בלבד.

■ הכותב שירת כ-38 שנים במשטרת ישראל, במגוון תפקידים שעיקרם בתחומי החקירות והמודיעין.