מי מחזיק את ערוצי הטלוויזיה בגרון, ולמה הוא לא משחרר?

מביך - זו המילה הכי מתאימה לתיאור הדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה השבוע על המיזוג או האין-מיזוג בינתיים בין רשת לערוץ עשר • המיזוג הזה אולי לא ממש מעניין את הציבור, אבל יש לו השלכות על התכנים שהוא צופה בהם • פרשנות

יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' / צילום: שלומי יוסף
יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' / צילום: שלומי יוסף

מביך. זו המילה הכי מתאימה לתיאור הדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה השבוע על המיזוג או האין-מיזוג בינתיים בין רשת לערוץ עשר. על הכוונת של חברי הכנסת (ואגב, גם של האוצר ומנכ"לו שי באב"ד, שכיהן בעבר כמנכ"ל הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה) ושל כל השחקנים במיזוג התקוע הזה הייתה יוליה שמאלוב-ברקוביץ', יו"ר הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה כיום, שהחליטה לא לאשר אוטומטית את המיזוג ולערוך שימוע - והועלתה על המוקד כמי שמשרתת לכאורה את האינטרסים של בנימין נתניהו. אלא שבמהלך הדיון הוכיחה שמאלוב-ברקוביץ' שהיא לא רעה במשחקי הכוח האלה. הנה כמה נקודות למחשבה על המיזוג שלא ממש מעניין את הציבור, אבל יש לו השלכות על התכנים שהוא צופה בהם.

■ יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, מורגל בפסטיבלים תקשורתיים, כמו זה של ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי ללווים הגדולים במשק, אלא שהפעם הוא הגזים ולמעשה איים במרומז שאם המיזוג לא יאושר, הוא יעשה זאת באמצעות חקיקה. סליחה? מה קורה פה? כבל רוצה לקבל תוכנית כפי בקשתו, או שאולי הוא רוצה לשאת חן בעיני רשת וערוץ עשר, כמו שנשא חן בעיני "ידיעות אחרונות" כשתמך בחוק "ישראל היום" (הוא גם נחקר באזהרה במשטרה בנושא)? ולא רק הוא, כל חברי הכנסת יודעים שאם הם יצעקו כמה שיותר חזק בעד המיזוג, זה יוסיף להם נקודות בערוצי הטלוויזיה.

■ עו"ד מיכל הלפרין, שעומדת בראש רשות ההגבלים העסקיים, אישרה את המיזוג "בלב כבד", לדבריה. לפי דוקטרינת העסק הכושל, עדיף להציל את ערוץ עשר מאשר לשלוח אותו לבתי הקברות העסקיים. אלא שהתיאוריה הזאת ספגה מכה במהלך המשא-ומתן על המיזוג: לא ברור מי כושל יותר, רשת או ערוץ עשר; מי עושה יותר ספינים (כי דוחות שקופים על כל הביאורים אין בנמצא וכל מספר הפסדי זוכה). אם ערוץ עשר יבלע את רשת, או שבעלי מניותיו יקבלו נתח יותר גדול בחברה הממוזגת - כיצד תסביר הלפרין את דוקטרינת העסק הכושל? עסק כושל שבולע עסק כושל יותר ממנו? לעורכי הדין של רשות ההגבלים העסקיים הפתרונים.

■ כשמדובר על החלטה בעניינו של כלי תקשורת, הסיקור מתנפח ללא כל פרופורציה, ודאי יחסית לכל עסק בהיקפים דומים שנקלע לקשיים. בואו לא נטעה, מדובר בסך-הכול בעסק בינוני, אבל עיתונאים יודעים היטב איך לעשות על עצמם אייטמים ודרמות ולהפעיל את חבריהם. שום עסק בסדר גודל כזה לא היה מקבל כזה נפח תקשורתי.

■ הבעיה של רשת ושל ערוץ עשר, וגם של קשת ושוק הטלוויזיה בכלל היא ממש לא שמאלוב-ברקוביץ'. הבעיה שלהם היא אילן שילוח, הרוח החיה מאחורי משרד הפרסום הגדול בישראל - מקאן אריקסון (ואגב, הוא איש עסקים ממולח ומוצלח). כפי שהסברתי בעבר, הבעיה בשוק המדיה היא העמלות המנופחות שגובים משרדי הפרסום הגדולים בישראל באמצעות חברות רכש המדיה שלהם, ושילוח הוא הגדול שבהם. העמלות הללו הסיטו מאות מיליוני שקלים מהטלוויזיה בשנים האחרונות לטובת רווחים קלים של משרדי הפרסום על חברות רכש המדיה שלהם. קל מאוד לצאת נגד שמאלוב-ברקוביץ', אבל קשה מאוד לצאת נגד שילוח. כולם חוששים לעשות זאת פן יבולע להם, מה גם שהוא מציג דעות פוליטיות שמסתדרות עם הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית.

מה שקורה בשוק הטלוויזיה הוא מאוד פשוט: מתווכי הפרסום גוזרים עמלות מנופחות (עד 25%) וגורפים את רוב השמנת בשוק. רשות ההגבלים מבינה זאת, ערוצי הטלוויזיה מדברים על זה בחדרי-חדרים וכל השחקנים האחרים יודעים זאת, אך איש לא מוכן להרים את הכפפה ולהיאבק על שוק טלוויזיה בריא יותר. כולם שבויים בפועל של חברות רכש המדיה. לכן הסיסמאות שאין מקום לשלושה ערוצי טלוויזיה מסחריים הן סיסמאות שלא מספרות את כל הסיפור. ודאי שיש מקום לשלושה ערוצים - אם יתוקן כשל השוק המרכזי בשוק הטלוויזיה שנמרח כבר על פני שנים רבות. אבל מי בדיוק יתקן אותו?

■ וזה המקום לפעולה של הרגולטורים, כמו גם חברי כנסת דוגמת איתן כבל, אם הם כה מעוניינים בתחרות ובריבוי ערוצים בריאים פיננסית. לפני כ-6 שנים, בוועדת הכלכלה, היה דיון על כשל השוק הזה. שני חברי כנסת הובילו אז את היוזמה להסדיר את הנושא בחוק, ברוח הצעתו של דרור שטרום וברוח החקיקה בצרפת, האוסרת תשלומי עמלה בעסקאות פרסום ומגבילה אותן בפועל. שני חברי הכנסת היו כרמל שאמה-הכהן מהליכוד (היום מתמודד על ראשות עיריית רמת-גן) ו... יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מקדימה. חבל שהתוכנית של השניים לא יצאה לפועל אז, היא הייתה פותרת הרבה בעיות בשוק הטלוויזיה וכנראה גם את כל הטררם סביב המיזוג הנוכחי.

טוב מאוחר מאשר אף פעם. חייבים להוציא לפועל הצעת חוק כזו - אם לא בכנסת הנוכחית, אז בכנסת הבאה, למרות כל האינטרסנטים האמיתיים של שוק הטלוויזיה.