דחייה מגנטית או דווקא משיכה: הפיזיקה הבסיסית שמאחורי ההייפרלופ

מבחינה פיזיקלית הדבר העיקרי שמונע מאיתנו לנסוע במהירות גבוהה ביומיום, פרט למצבם העגום של הכבישים, הוא החיכוך: כשגוף הרכב (או הרכבת) מתחכך באוויר והגלגלים מתחככים בכביש או במסילה, אנו מאטים ונאלצים להשקיע אנרגיה כדי להתגבר ולהתקדם.

ההייפרלופ מבקש להימנע מהחיכוך באמצעות שימוש בצינור מתכת ארוך שרוב האוויר יישאב ממנו - וככל הנראה התחושה תזכיר טיסה בגובה 200 אלף רגל. בנוסף הקרונות ירחפו מעט באוויר, בדומה למצב הקיים כיום ברכבות ריחוף מגנטי (מגלב). כל קרון ישוגר וינוע בנפרד בין נקודת המוצא לנקודת היעד, ובאין תחנות ביניים שגורמות להאטה, עצירה והאצה בכל פעם מחדש, אפשר יהיה לשמור על המהירות הגבוהה.

הטכנולוגיה של HTT והייפרלופ וואן מבוססת, בדומה לאופן פעולתן של רכבות מגלב, על עקרון הדחייה בין מגנטים בעלי קטבים זהים. המסילה היא מנוע אלקטרומגנטי שמגנטים מונחים לאורכו, ומגנטים שקוטביהם זהים לאלו של המסילה יוצמדו לתחתית כל קרון. ברגע שיועבר במסילה זרם, הקרונות יזוזו קדימה ויאיצו, ודחייה המגנטית תגרום להם לרחף קלות.

אלון מאסק בחר בגישה הפוכה: משיכה, בדומה למסילות המסיעות מזוודות בשדות תעופה. על המסילה מורכב מגנט, ובחזיתו של כל קרון יש מגנט בעל קוטב מנוגד. המגנט של המסילה מושך אחריו את המגנט של הקרון, ומדי כמה עשרות מטרים הם יקבלו "דחיפה" ממנוע כדי לאפשר להם לשמור על מהירותם.